עשר שנים. זה הזמן שעבר מאז שהוצגה ה-TT הראשונה, אשר נראתה כמכונית קונספט
שהתגנבה אל פס הייצור של אודי מבלי לעבור את כל הביקורות, הוועדות, הסקרים
וקבוצות המיקוד שכל רכב נאלץ לעבור. ה-TT המקורית היתה מהממת למראה והפכה
למכונית נחשקת בכל העולם, ללא קשר לעובדה שלעיצוב המרנין לא היה כיסוי
ספורטיבי ראוי. לפני כשנתיים יצא לאור הדור השני של הדגם והציג שינוי
עיצובי מתבקש ומעודכן לדור הראשון. הוא אומנם ממשיך את הדרך אבל נראה צעיר
יותר, חצוף יותר ובעיקר – כעוס ועצבני, כמו רוב דגמי אודי בדור הנוכחי.
אולם יותר מהכל העיצוב מזוהה מיד כאודי TT, ואף אחד מעוברי האורח ההמומים
לא פספס את העובדה הזו ושאל בתדהמה "מה זה?!"; כולם ידעו במה מדובר, ודווקא
עובדה זו, יותר מהכל, מראה עד כמה הצליחה ה-TT ועד כמה מוצלח הפירוש
הנוכחי של אותו עיצוב.
תולדות T ו-T
הדור השני של ה-TT הוצג אי שם ב-2006 (השקה: גיליון 245) והגיע אלינו כבר לפני זמן מה, אבל עד היום לא היה בידי היבואן רכב הדגמה לעיתונאים (ולא הצלחנו לשים יד על אף אקזמפלר פרטי), כך שההתרשמות המקומית מעט מאוחרת מהצפוי. ה-TT מוצעת בארץ בתצורת קופה ורודסטר עם שני מנועים בשלושה הספקים: 2.0 ל' טורבו עם 200 או 272 כ"ס (TTS) ו-3.2 ל' V6 המספק 250 כ"ס. המנועים משודכים לתיבות ידניות או לתיבת ה-S-טרוניק, הלוא היא DSG עם שם פלצני (אל תגידו את זה ליד אנשי אודי, הם יתעצבנו). ההנעה היא קדמית או כפולה.
צבע הכסף
"זה כמו לשבת באמבטיה", אמרה לי זוגתי מיד לאחר שנכנסה לאודי TT (בעודי תוהה האם להציע לה שנבנה אמבטיה בצורת TT בבית החדש שלעולם לא יהיה לנו) – ויש דברים בגו: הישיבה מאוד עמוקה בתוך הרכב, הראות החוצה נעשית דרך חלונות קטנים וצרים וההרגשה היא כאילו נוהגים במכונית משוריינת, וזה דווקא נחמד (ואפילו די מתאים לאווירה בכבישים). מחירו של העיצוב הנאה נגבה בדמות כניסה ויציאה לא ממש נוחות לרכב, במיוחד לגבוהים, אבל אחרי שתתמקמו שם לא יחסר לכם מקום בשום ממד. המושבים עצמם אוחזים ונוחים, אם כי בנסיעה ארוכה יותר הם התגלו כמעייפים-מעט. מאחורי המושבים הקדמיים תמצאו צמד "מושבים" נוסף הנראה כאילו נלקח מרכב צעצוע לילדים עד גיל 6. הבעיה היא שגם לילדים בני 6 יש רגליים – וגם הילד שלכם יצא עם רגליים כואבות מהנסיעה לבית הספר (לא שהוא יתלונן לגבי זה, כי עדיף להיות מגניב עם רגליים כואבות מאשר להיראות באוטו המשעמם של אמא). מכונית המבחן הרגישה קצת כגרסת ליסינג, ולא רק בגלל הצבע הכסוף שלה או חישוקי ה-"16 שנראים קצת-קטנים בתוך בתי הגלגלים המגודלים. האשמה נופלת בעיקר על רשימת האבזור שנראית ריקה מתמיד – מעבר לדברים הבסיסיים באמת לא היה ברכב ההדגמה כמעט כלום: לא פנסי קסנון, לא מושבים חשמליים ולא ריפודי עור. אפילו חיישני הרוורס דפקו נפקדות, שלא לדבר על מערכת קול קוראת MP3, בקרת שיוט או מחשב דרך מלא... כמובן שמדובר באבזור אופציונלי שאנשי המכירות באודי ישמחו להוסיף להזמנה בתמורה לכ-60 אלף שקלים אקסטרה, אבל כמות החוסרים מפתיעה בהתחשב במחירו הבסיסי של הרכב הנושק ל-360 אלף ש"ח. תא המטען, באופן מעט מפתיע, שימושי מאוד ובלע את כל ציוד הצילום של תומר (2 מזוודות + חצובה + 3 בקבוקי מים, כאשר בעת הצורך ניתן גם לקפל את המושבים האחוריים ולקבל נפח הטענה מגודל של 700 ליטר (במקום 290).
מנוע צמיחה
גם המנוע של גרסת ההדגמה היה הבסיסי בהיצע – ה-2.0 ל' TFSI המוכר שמספק כאן 200 כ"ס ו-28.5 קג"מ, המועברים לצמיגים הקדמיים דרך תיבה רובוטית כפולת-מצמדים ומשושת ההילוכים. אבל אין שום דבר בסיסי במנוע הנפלא הזה: שיא המומנט שלו זמין מ-1800 סל"ד ועד 5000 סל"ד, כך שיש לו גמישות טובה לכל אורך הדרך ויכולת נשימה נפלאה עד (ובתוך) התחום האדום בסקאלת הסל"ד. הוסיפו לזה צליל מכוון וגברי, ותקבלו יחידת כוח שבאמת אין מה לומר עליה פרט לתשבחות. התאוצה ל-100 קמ"ש מתבצעת תוך 6.4 ש' בלבד (2 מאיות מהר מהגרסה הידנית) בדרך למהירות מרבית של 240 קמ"ש, וכמו ברוב המפגשים שלנו עם המנוע הזה, גם כאן אהבנו את החיבור שלו עם התיבה המתוחכמת (שבאופן מפתיע, מסונכרנת פחות טוב עם מנועים אחרים בקונצרן). העברות ההילוכים המהירות ויחסי ההעברה היעילים, בשילוב עם הכוח הזמין בכל סל"ד, מאפשרים לצבור מהירות בלי לעבוד קשה. רק תנו לחיצה על הדוושה והכל יקרה בקלות ובאופן מיידי. בנוסף, התיבה בעלת אופציה לתפעול ידני מהבורר או מכפתורים מאחורי ההגה ובעלת מצב "ספורט", שההבדל בינו לבין המצב הרגיל בהחלט מורגש לטובה. עוד יצוין כי צריכת הדלק הממוצעת במהלך ימי המבחן עמדה על כשישה ק"מ לליטר. זה לא מעט, אבל הקצב היה גבוה.
פתרון למשבר
לאחר האכזבה הדינאמית שהנחיל הדור הקודם, הציפייה מה-TT הנוכחית לספורטיביות ראויה בהחלט גבוהה. זה מתחיל במפגש פנים מול פנים עם העיצוב הסקסי; המפלס עולה עם הנעתו של המנוע הצרוד והציפיות מגיעות לשיא כשנוהגים מהכסא הנמוך בקוקפיט הקרבי. השילוב בין כל האלמנטים האלה יגרום לכך שלרוב תנהגו ב-TT מהר רק בגלל שהיא תכניס אתכם למצב הרוח הנכון (מעל 120 קמ"ש יצוץ ספוילר נסתר שעולה לו מאחור כדי לשפר את כוח ההצמדה - לקח מה"ריקול" המפורסם של הדור הקודם...) ואז תגלו את התכונה הבולטת ביותר שלה בנסיעה: "זרימה". לא מדובר כאן בבולשיט היחצ"ני של "סוס על רוכבו", "רוח הקרב האינדיאנית" או כל גיבוב שטויות אחר שאנחנו נאלצים לקרוא עם כל הודעה לעיתונות. הכוונה היא שה-TT תזרום עם כל סגנון נהיגה שתבחרו – אם תרצו, תוכלו לנהוג בה ב"80%", לייצר קצב זריז ולשוט מפניה לפניה בלי לגרום לצמיגים (או לנוסע) לצרוח, והיא תתפקד למופת; ומאידך, אם תנתקו את בקרת היציבות ותדחקו אותה לקצה, תוכלו ליהנות מאחיזה מאוזנת וצפויה, להוציא זנב תחת פרובוקציה (אם כי החזרה מהיגוי-יתר לא מספיק חלקה ופרוגרסיבית) ולסחוט ממנה כל גרם של ביצועים. ההגה מפתיע לטובה אף הוא: יש לו אומנם שטח-מת קטן במרכז ואחריו הפניה קצת יותר מהירה מהמצופה, אבל בסך הכל הוא מדויק ובעל משקל נכון, למרות שהוא די אילם מבחינת פידבק. גם בתחום השלדה ההנאה והתחושות אינן מזוככות כמו בחלק מהמקבילות לתחום הקופה (אלפא GT, למשל) או ההאצ'בק החמות המוצלחות (רנו מגאן ספורט), אבל תזכו ללא מעט קורת רוח וחיוכים מעצם היכולת הגבוהה. נכון, פה ושם נתקלים בתת היגוי, אבל אי אפשר להגדירו כנקודה בעייתית מכיוון שדי קל לבטלו בהעברת משקל מתוזמנת. רכות המתלים מאפשרת לנהוג מהר ובקלות גם בכבישים בעייתיים, ולרוב מתקבלת אחיזה טובה מחד ואי-טלטול מאידך – נקודה שלא מעט מכוניות ספורטיביות חוטאות בה על מקדש הספורטיביות. אחוזים ניכרים מהקרדיט מגיעים דווקא לצמיגים הלא-קיצוניים (פירלי P7) בעלי הקוטר הצנוע והחתך הלא–ממש נמוך – 225/55-16. נכון, הם נראים פחות טוב, ורוב הלקוחות ודאי יתפתו להזמין את ה-TT שלהם עם חישוקי "17, אבל אי אפשר שלא להעריך את השימושיות העדיפה שהם מספקים. הצד הפחות טוב של הצמיגים מורגש בזמן ש-200 הסוסים מנסים לברוח דרכם לאספלט ומסתבסבים – בעיקר ביציאה מהמקום על כבישים חלקלקים – אבל זה לא משהו שבקרת המשיכה מתקשה לטפל בו. יתרון נוסף של שילוב המתלים/צמיגים הלא-נוקשה הוא התמודדות עם כבישי הארץ. ה-TT, למרות ייעודה הספורטיבי ויכולתה המעוררת, מצליחה לספק שיכוך מהמורות טוב בהחלט גם בעיר וגם מחוצה לה. היא תתקשה להתמודד בעיקר עם כבישים גליים (שיכניסו אותה לנדנוד מורגש ולא נעים במהירות גבוהה), אבל הספיגה והריסון החיוביים מאפשרים לה לשמש אתכם כרכב יום-יומי בלי יותר מדי פשרות בנוחות הנסיעה.
פירעון
בסוף היום נראה שהדור השני של האודי TT פורע את הצ'ק שרשם העיצוב של הדור הראשון – רק שכאן זה מגיע בנוסף לעיצוב המהמם, ולא במקום. כי הפעם דווקא היופי איננו התכונה המושכת ביותר שלה, ומה שגרם לנו להתאהב בה נמצא דווקא מעבר למה שהעין רואה – שילוב המנוע-גיר המצוין, ההתנהגות המעלה חיוך, תא הנוסעים האיכותי והמרווח (לזוג+מטען) והנוחות והנינוחות בשימוש יומיומי. וכאשר כל היתרונות האלו מוצעים באחת המכוניות היותר נאות ומצודדות שניתן לקנות היום בישראל, החבילה הכוללת הופכת קוסמת עוד יותר.
