רגע אחרי שהוצגו באירוע מרשים
המכוניות הסיניות הראשונות בארץ צריך אולי לשים את החגיגות בפרופורציה. זאת כיוון שההיסטוריה של המכונית הסינית בארץ – וכן, יש כזו – הייתה רצופה בהבטחות שעדיין לא מומשו ובקרבות שלא הסתיימו. ואם לומר את האמת, המכוניות של לובינסקי הן לא בדיוק הסיניות הראשונות שנחתו בארץ.
בדיוק לפני ארבע שנים במרץ 2005 הונחה בנוכחות השגריר הסיני, אבן הפינה לאולם התצוגה הראשון של צ'רי, יצרן הרכב הסיני העצמאי הגדול ביותר. האבן הונחה במתחם רחוב המסגר בתל-אביב, ומן הסתם עדיין מונחת שם. המגדל לא קם. השגריר נאם ואנשי כדורי, היבואנים, בצניעות האופיינית להם ספרו על כוונה להתחיל ביבוא תוך שנה. זה כמובן לא קרה.
אבל עוד קודם לכן, במהלך 2004, הגיעו מכוניות סיניות של ג'ילי לביקור בארץ. היבואן, 'טלקאר', עשה זאת מתוך מטרה להדק את הקשר עם היצרן הסיני. בסופו של דבר מצאו המכוניות האלה את דרכם למדינות שכנות. בהמשך הדרך, למעשה בסוף 2005, בתערוכת פרנקפורט פרסמו אנשי טלקאר על חתימת חוזה רשמי עם ג'ילי הסינית. אבל במרוצת השנים העסק הפך מעורפל, כאשר לפני כמעט שנתיים הודיעו אנשי ג'ילי על ניתוק הקשר עם טלקאר.
ב-2007 דברו מארגני תערוכת הרכב הישראלית (דורון גילר ושות') על נחיתת מכוניות סיניות. אז התכוונה חברת קמור להביא מכוניות של גרייט-וול. עוד דרך של שמירת קשר. הן הגיעו לבסוף אך באיחור. בנוסף, בגלל בעיות של תקינה (כמובן) נשלחו מכאן למדינות שכנות. אגב, כמה שנים קודם הגיעו לארץ לביקור גם מכונית בודדות של צ'רי.
צילום: רונן טופלברג, יצרן
בריליאנס M2
בעיית אמינות
בעוד כולם שואלים על טיב המכוניות הרי שרוב היבואנים המעורבים בעסקים עם הסינים יספרו על בעיית אמינות אחרת – אמינות עסקית. הנחת העבודה של רבים בתחום היא שקשה לסמוך על הסינים ושחתימת הסכם עימם אינה אומרת דבר. "עד שאנחנו לא רואים את המכוניות בארץ אנחנו לא מאמינים" אומרים רבים בתחום. מספיק להציץ במה שידוע כדי לקלוט את האווירה. חברת המזרח חתמה על הסכם עם BYD,
שבסופו של דבר עברה לידי כלל, וכרגע מנהלת
מאבק משפטי על הייצוג. המזרח גם הייתה חתומה עם נאנג'ינג שנבלעה בינתיים בסאיק (SAIC) המיובאת ע"י לובינסקי. על בריליאנס נאבקו בבית המשפט קבוצת גד זאבי מול זו של
בליליוס. ג'ילי נתקו את הקשר עם טלקאר אחרי שחתמו על הסכם עם קבוצת כלמוביל לייצוג במדינות הבלקן. וכבר ימים ספורים אחרי ההשקה של לובינסקי טוענים בקבוצת שלמה,
שגם להם זיכיון ליבוא מכוניות של סאיק.
עם זאת יש מי שיאמר (בקמור ובכדורי למשל – מי שמחזיקים
בייבוא דגמי צ'רי) שהסינים מכבדים היטב הסכמים. לפי צביקה זימרמן המנכ"ל היוצא של ב.מ.וו ואדם שמקושר היטב בשוק הסיני, כי שפע נציגים ישראליים (כמו גם מכל העולם) נחתו בסין בשנים האחרונות והחתימו כל מיני יצרנים על מזכרי כוונות והבנות. אותם ישראלים לפי זימרמן הגזימו בהערכת חשיבות המזכר הזה. אבל כשהסינים חותמים על חוזה הם דווקא מחויבים.
אז למה לעשות אירוע
אז למה בכל זאת ערכה חברת לובינסקי קבלת פנים כל כך גדולה למכוניות הסיניות ששיווקן יחל רק בעוד שנה, ומדוע להביא מכוניות שכרגע אינן יכולות לנוע על כבישי הארץ? האם בגלל שהשקה מתוקשרת כזו תרשים את הסינים ותגרום להידוק הקשר, ואף לנעילתו? זה מה שחושבים רוב היבואנים המתחרים אבל בלובינסקי מבהירים שהמצב קצת שונה. "חוסר האמון נכון אולי לגבי חברות הקטנות אבל לא הגדולות כמו סאיק" מסביר דורי מנור מנכ"ל לובינסקי. "סאיק נכוותה בעבר בכל מיני חתימות על מזכרי כוונות ואנחנו המתנו כדי שנוכל לחתום איתם על חוזה יבואן סופי לחמש שנים ולא על הצהרות למיניהן. כך שאין לנו כל חשש. אנחנו מרגישים בטוחים מאז ה-24.9 כאשר החוזה נחתם בנוכחות סגן ראש העיר של שנגחאי. מבחינתנו זה שהוא היה שם אומר שזה נעול".
צילום: רונן טופלברג, יצרן ג'ילי Hifun
לפי מנור מה שזרז את ההשקה זה המרוץ השיווקי בישראל כלפי המותגים הסינים. כך הצליחו לובינסקי להפוך לראשונים שמציגים כאן רשמית מכונית סינית, מה שמזריק תנופה ויחסי ציבור למערכת שלהם. מנור משוכנע לגמרי שעד סוף השנה הדגמים של סאיק יעמדו בתקינת יורו 5. לטענתו הופתע לגלות שכבר כעת המכוניות רשאיות לנוע בכבישי הארץ שכן הן עומדות ברוב דרישות תקינת יורו 4, למעט זו של מחזור רוב חלקי הרכב. מסתבר שישראל אינה מחייבת את הדרישה הזו. אבל למרות זאת, בלובינסקי לא מתכוונים לבצע את מלוא הליכי התקינה כך שדגמי MG שהגיעו אינם יכולים לנוע על כבישי הארץ. בלובינסקי מתכוונים להמתין לדגמי היורו 5 שיגיעו אלינו ברבעון הראשון של שנת 2010 ושיהיו שונים במעט מבחינת חומרים.
