^החוליה החסרה^, כך מכונה המכונית האולטרא-נדירה הזו שיצאה את שערי יגואר בשם E2A prototype ב-1960. ה-E2A הנה מכונית חשובה מאוד בהיסטוריה של יגואר ולמעשה יוצרה כאב-טיפוס לממשיכת דרכה של ה-D-Type שלבסוף נודעה כ-E-Type המפורסמת. הכוונה היתה לפתח מכונית מרוץ חדשה שתוצא בשלב מאוחר יותר גם בגרסת ^מכונית על^ או גרסה מורשית לנסיעה בכביש הציבורי, בדומה לגרסאות ה-XKSS שהתבססו על ה-D-Type, אך פני הדברים התגלגלו קצת אחרת, ובסופו של דבר – לטובה... למרות התחלות מעודדות במרוצים והפגנת יכולות מרשימה ביותר (כולל מדידת למעלה מ-310 קמ^ש בישורת 'לוזן' המפורסמת בלה-מאן), עיתוי השקת ה-E2A היה בעייתי. תקנות חדשות שהתקבלו ב-1958 הגבילו את נפח מנועי מכוניות המרוץ המשתתפות ב'לה-מאן' ל-3.0 ליטר, כאשר המנועים המהוללים של יגואר שהביאו הרבה כבוד ב-C-Type ואצל מחליפתה – ב-D-Type – היו בנפח 3.8 ליטר. יגואר, מוגבלי תקציב הפיתוח, פיתחו מנוע מוקטן בנפח 3.0 ליטר על-בסיס המנוע המוכר, אך זה – למרות הספקו המרשים: 295 כוח-סוס - התברר כבעייתי ונעדר אמינות בכדי להצליח במרוצים. גם רוחה הקרה מאוד של הטרגדיה שהתרחשה במרוץ הלה-מאן של 1955 עוד ריחפה באויר, ולא ממש עשתה חשק להשקיע יותר מדי בתחום המרוצים אצל יגואר; באותו המרוץ התרסקה המרצדס 300SLR המובילה אל תוך קהל הצופים, קוטלת 82 צופים ואת נהגה – פייר לה-ווג – וקובעת שיא מפוקפק של התאונה המחרידה ביותר בתולדות הספורט המוטורי. בסופו של תהליך נולדה היגואר E-Type שבדיעבד התברר כי חבלי הלידה הקשים וארוכים שלה השתלמו והיא נחשבת עד היום לא רק לפנינה בהיצע של יגואר מאז ומעולם אלא כאחת מאבני הדרך בתעשיית מכוניות הספורט בכלל. ה-E-Type נולדה בחטא, שכן היא התבססה על ה-D-Type ובחלקה גם על ה-E2A מיודעתנו – מכוניות מרוץ טהורות גזע - כשלבסוף הוחלט להעבירה ישירות אל הכביש הציבורי, אך גן המרוצים בהחלט נותר טבוע בה. עם ה-E2A, למשל, נבחנו המתלים האחוריים הנפרדים החדשים שיועדו לשמש ב-E-Type (הן ב-C-Type והן ב-D-Type נעשה שימוש ב^סרן חי^ מאחור), מערכות בלימה חדשות, בלוק מנוע שהיה יצוק אלומיניום, טלטלים מטיטניום ועוד. בסוף שנות ה-60' הצליח עובד יגואר – המהנדס רוג'ר וודלי – לשכנע את החברה למכור לחותנו את המכונית. זה האחרון – גיא גריפית'ס – היה צלם מרוצים ואספן רכב נודע. ה-E2A נותרה מאז בחזקת המשפחה המחזיקה בה ברציפות עד היום. במהלך השנים הוצגה המכונית במוזיאון המשפחתי, עברה בתצוגות שונות של יגואר ומוזיאונים אחרים ותמיד השתמרה במצב חדש, מוכנה לנסיעה ולמרוצים מיוחדים כמו בגודווד, למשל. היגואר הנדירה תוצע לראשונה למכירה באמצעות Bonhams & Butterfields במסגרת מכירה פומבית שמתוכננת להערך באמצע אוגוסט בקליפורניה. המכונית מצויידת במנוע 3.8 ליטר מותאם למרוצים שמקורו בגרסת המרוץ של ה-XK. המנוע המקורי – 3.0 הליטר המדובר – מהווה חלק מעסקת החבילה והוא משומר בנפרד במצב חדש. התחזיות מדברות על לפחות 7 מיליון דולר שיחליפו ידיים בתמורה לחתיכת ההיסטוריה הזו.