נציגי העיתונות הגרמנית והעולמית נפעמו עת הצית עוזרו של קורט פולקהארט, נהג מרוצים ומהנדס באופל, את הרקטה הראשונה מתוך 12, במכונית הניסוי המוזרה שלו. המקום: מסלול המרוצים הפרטי של אופל ברוסלהיים. השעה היתה 16:30 והתאריך – 11 באפריל 1928, כמעט בדיוק לפני 80 שנה. שחרור הבלמים ויציאה מחרישת אוזניים לדרך, ותוך 8 שניות סנסציוניות כבר הושגה מהירות של 100 קמ^ש. סיפורו של ה-RAK1 – כך נקרא אב-הטיפוס הניסיוני על-ידי אופל – החל כשנה קודם לאותו האירוע. האסטרונום האוסטרי, טייס הניסוי והמוציא לאור מאקס ואלייר היה חזק מאוד באותם הימים במדע העתיד דאז: הינע באמצעות רקטות. ואלייר אף כתב תזה בדבר ^היציאה מהאטמוספרה אל החלל באמצעות הינע רקטי^ וחיפש תמיכה מפריץ פון אופל – הנכד של אדם אופל, מייסד החברה ומנהל הניסויים באופל – לניסוי ארצי יותר עם מנוע הרקטה בו האמין. אופל הצעיר, בעצמו משוגע לא קטן (נהג מרוצים שתואר לא פעם כבעל נטיות אובדניות, טייס ומתרסק רב-ניסיון בכל סוג של כלי רכב) כמובן שהתלהב מהרעיון ונרתם מיד למשימה. פריץ אופל ראה בניסוי שיטת ההינע הרקטית יותר את היתרונות השיווקיים עבור אופל מאשר יתרונות פרקטיים, אך המלאכה על אב-טיפוס מונע רקטות החלה. לאחר שהחלה העבודה על הפרויקט, בסודי סודות כמובן, הגיע שלב הניסויים – כחודש לפני הנסיעה שתוארה למעלה. על בסיס אופל ^אילנית^ (4/12) זעירה הותקנו 2 טילים בלבד, מטעמי בטיחות, בכדי לבדוק איך העסק עובד. קורט פולקהארט מיודענו הסיע את האופל הזעירה במשך 35 שניות – עד שחומר הבעירה נגמר – למרחק של 150 מטרים. העלאה עקבית של הספק הטילים הובילה לתוצאות מעודדות (לצופים מהצד; לא בטוח שעבור הנהג...). חודש נוסף חלף והפרויקט היה מוכן לחשיפה בפני התקשורת. מסלול הבטון האליפטי של אופל ברוסלסהיים, לצד מפעלי החברה ובנייני ההנהלה שלה, היוו במה מצוינת להפגנת יכולות אופל בתחום הבליסטי; ה-RAK1 איתו התחלנו את סיפורנו, טופל אווירודינמית ואת מקום המנוע החליפה מערכת הצתה חשמלית מורכבת שדאגה להצית את המבערים מאחור. המערכת תוכננה כך שכל לחיצה על דוושת התאוצה בתא הטייס הניעה טיל נוסף. הסרת חופת המנוע – להראות שאין שם כלום – והתקנת כנפיים מלפנים, שנועדו להצמיד את הגלגלים אל הקרקע נועדו להפגין רצינות ואמינות לניסוי. לאחר שהושגו 100 קמ^ש כאמור, התגלגלה המכונית עד שנעצרה ואז התברר כי רק 7 מתוך 12 הטילים פעלו. למרות זאת הוכתר הניסוי כמוצלח ובחלק מהעיתונים כבר דווח על ^טכנולוגיית החלל שמיושמת במכוניות^ או ^אופל מובילה בטכנולוגיית הרקטות בכלי רכב^. באופל היו מרוצים מיחסי הציבור המוצלחים ופריץ הורה על המשך הניסויים. בסוף מאי 1928 התיישב פון אופל בעצמו בכיסא הנהג במכונית המשופרת – שנקראה RAK 2 – ולעיני 3,000 צופים נלהבים הקיף את המסלול 'אבוס' שליד ברלין במהירות של למעלה מ-230 קמ^ש, תוך שריקה נוראית ופליטת עשן לבן סמיך. בסה^כ לחץ פריץ פון אופל 12 פעמים על הדוושה – מצית בכל פעם 2 רקטות נוספות, שניזונו כולן יחד מ-120 ק^ג אבק שריפה... המהירות המרבית שנמדדה באותה הנסיעה עמדה על 238 קמ^ש. אותה המכונית אך עם גלגלי רכבת שברה גם שיא זה כחודש מאוחר יותר על קטע מסילה שנסגר לצורך כך, עם מהירות מרבית מדודה של 256 קמ^ש – שיא עולם בשעתו לרכב הנע על מסילה. פריץ פון אופל החל לחבר טילים ורקטות לכל מה שזז, ובחודשים הבאים טס על אופנוע מונע רקטות, עוד כמה אבות-טיפוס עם גלגלים ואף על דאון בד אליו חיבר כמה רקטות ואיתו אף הצליח לטוס במהירות של 150 קמ^ש ולהישאר בחיים. בשלב זה הטילו בני משפחת אופל וטו על השטויות של פריץ המופרע, והחליטו שהוא חשוב יותר לחברה חי מאשר גיבור מת. פריץ פון אופל, שכונה גם באופן תמוה ^Rocket Fritz^, נפטר – למרבה הפליאה – בגיל 72 בנסיבות טבעיות בביתו שבשוויץ. שיטת ההינע באמצעות רקטות מתה – תודה לאל – עוד הרבה קודם...