אחד הנושאים החמים ביותר בשיח הציבורי (לפחות בעולם המערבי) הוא בדיוק זה – ^חום^. או ליתר דיוק – התחממות כדור הארץ הנגרמת בשל פליטת גזי חממה, ובמיוחד CO2. זו קרוב לוודאי הסיבה לכך שלוטוס בחרו בכותרת מעט מטעה להודעה לעיתונות המספרת על הפיתוח החדש ביותר שלהם: ^לוטוס מפתחת מכונית הנוסעת על CO2^ – בתרגום חופשי. אלא שכל מי שמבין ולו מעט בכימיה יודע שדי קשה להפיק אנרגיה מ-CO2 (דו-תחמוצת הפחמן), תוצר הבערה של דלקים פחממניים (כגון פחם, נפט וכהלים) עם החמצן שבאטמוספרה. האם לוטוס הגיעו לפריצת דרך מהפכנית בתחום? לא. לא בדיוק. מה שבעצם מציעים אנשי לוטוס הוא לסנטז מתנול (אלכוהול היכול לשמש כדלק למנועי בעירה פנימית) מדו-תחמוצת הפחמן שבאוויר ומימן שיופק ממים בעזרת אלקטרוליזה (פרוק בעזרת חשמל – ממקורות מתחדשים, כמובן). בשורה התחתונה, תרד פליטת ה-CO2 הכללית של המכונית לאפס, משום שכל ה-CO2 שהיא תפלוט הגיע במקור מהאטמוספרה. אבל רגע, הלא מימן יכול בעצמו לשמש כדלק במנועי בעירה פנימית, לא? לב.מ.וו יש אפילו מכונית סדרתית כזו. זה כמובן נכון, אלא שלמימן, כדלק למכוניות, יש בעיה חמורה בתחום הלוגיסטיקה – הוא דורש מערכות שינוע ואחסנה שונות מהותית מאלו המשמשות את הדלקים הנפוצים כיום, ולכן דורש השקעה אדירה בתשתית כתנאי ראשוני להפיכתו לדלק לגיטימי. את הבעיה הזו בדיוק פותר המתנול הסינטטי, שזהה מבחינת הדרישות הלוגיסטיות לסוגי הדלק הנפוצים כיום. בנוסף על כך, אותו מנוע בדיוק יכול להשתמש בסוגי דלק שונים – בנזין, ביו-אתנול ומתנול (או כל תערובת שלהם) – ללא שינויים מכניים, אלא שינויי ניהול מנוע בלבד. יתרון זה מהותי בשלב המעבר בין סוגי הדלק השונים, ומאפשר בניה הדרגתית של תשתית תדלוק; אם לא מצאת תחנה המחזיקה מתנול, תמיד תוכל לתדלק בבנזין רגיל ולהמשיך לנסוע. בתמונות אתם יכולים לראות את האקסיג' 270E התלת-דלקית שתציג לוטוס בז'נבה, שיודעת לעשות בדיוק את זה – לעבוד על כל תערובת אפשרית של שלושת הדלקים המוזכרים, בלי שינוי מכני. המנוע זהה בבסיסו לזה של האקסיג' S הסדרתית – גרסה מוגדשת (מגדש-על) של מנוע ה-1.8 ל' (שמקורו בטויוטה) שמניע את האקסיג' הרגילה. כאן, כפי שמרמז השם, עולה ההספק עד ל-270 כ^ס (לעומת 221כ^ס ב-S), בזכות יתרונותיו של המתנול כדלק על הבנזין – בעיקר אוקטן גבוה מאוד המאפשר יחסי דחיסה בשמיים (מה שהפך אותו כבר מזמן לדלק המועדף במנועי ביצועים בלתי מוגבלים, כגון אלו המשמשים במרוצי הדראג בארה^ב). אז מתי אצלנו? אם לוטוס יצליחו לשכנע את כל הגורמים הרלוונטיים – גורמי ממשל שצריכים לתת תמריצים וחברות הרכב שצריכות לשנות תכנונים – הרי שמכוניות מותאמות מתנול יוכלו לרדת מקווי היצור במספרים גדולים כבר תוך 4-5 שנים. אולם יעברו לפחות 15-20 שנה, להערכת לוטוס, עד שניתן יהיה לבנות תשתית יצור מספקת כדי להפוך את המתנול לדלק משמעותי בשימושי תחבורה. מעניין שזה גם פרק הזמן עליו מדברים אנשי המכוניות החשמליות ומפתחי תאי הדלק...