זוכרים את הפיורינו, הטנדרון הקטן של פיאט? למיטב זכרוני הופעתו האחרונה בשוק הישראלי היתה אי-שם בשנות ה-80 (וחלקכם אולי יזכור את ניר בן ארי נוהג בפיורינו במירוצי הראליקרוס הישראלים, עד כמה שהדבר נשמע ביזארי), אם כי דגם מעודכן על בסיס האונו מיוצר עד היום בברזיל עבור השוק הדרום-אמריקני. אבל עכשיו יש פיורינו חדש, והוא כבר לא טנדרון אלא מסחרית קומפקטית – מידה אחת מתחת לדובלו.פיאט פיורינו. כבר לא טנדרון
אלא שבניגוד לדובלו, הפיורינו החדשה מיוצרת במסגרת שיתוף-פעולה עם פיז'ו-סיטרואן. שיתוף הפעולה עצמו אינו חדש, ובא לידי ביטוי מזה שנים עם דגמים מסחריים אחרים של החברות הללו, כמו למשל הסיטרואן ג'אמפי שהוא למעשה גם הפיאט סקודו (וגם פיז'ו אקספרט, שלא יובא ארצה); בצד המסחרי היותר-גדול, הפיאט דוקאטו המוכר לנו הוא גם הפיז'ו בוקסר והסיטרואן ג'אמפר.
אלא שבשני המקרים הללו, מי שלמעשה מייצר את המסחריות הללו הם פיז'ו-סיטרואן. השלישיה הקטנה החדשה, לעומת זאת, מיוצרת כולה על-ידי פיאט – למעשה טופאס, השותפה הטורקית של פיאט, אשר מייצרת גם את הדובלו (ועוד אי-אלו דגמי פיאט ישנים). בנוסף לפיורינו, תשווק המכונית גם על-ידי סיטרואן תחת השם נמו (Nemo), כאשר היא מיועדת להחליף את ה-C15 המאד-ותיקה; ואילו בפיז'ו היא תכונה ביפר (Bipper, ולא Beeper...) ואין דגם קיים אותו היא מחליפה. בכל המקרים מדובר במסחריות סגורות בלבד, המיועדות בעיקר למשלוחים עירוניים; אין, לפחות בינתיים, גרסאות מושבים-וחלונות לנוסעים, אבל בהמשך יוצעו גרסאות מוגבהות מעט, עם צמיגים מוגדלים ומיגון תחתון, המיועדות לשימוש בדרכים לא-סלולות כמו דרכי גישה לאתרי בניה.
הממדים בהחלט קומפקטיים, עם בסיס גלגלים של 2.51 מ', אורך כולל של 3.86 מ' ורוחב של 1.68 מ', כאשר הגובה הוא 1.72 מ'. ניתן לקבל דלת-הזזה צידית אחת או שתיים. פרט מענין הוא היכולת לקפל את המושב הקדמי ולהורידו לגובה שווה לרצפת-ההטענה, מה שמאפשר הובל נוחה של חפצים ארוכים והגדלת נפח ההטענה מ-2,500 ליטרים (נתון מכובד לכשעצמו) ל-2,800. אבזור הבטיחות הבסיסי כולל ABS וכרית אוויר לנהג, עם כריות נוספות (עד 4 בסך-הכל) כאופציה.
את ההנעה מספקים מנועי בנזין 1.4 ל' עם 75 כ"ס, או דיזל – 1.4 ל' HDi עם 70 כ"ס במקרה של הצרפתיות, 1.3 מולטיג'ט 75 כ"ס בפיאט. בנוסף לתיבות ידניות, מנועי הדיזל מוצעים עם אופציה רובוטית (5 היל' אצל הצרפתיות, 6 הילוכים בפיאט).