החטיבה לתכנון וכלכלה ברשות המיסים שלחה אתמול מסמך המסכם מספר סטטיסטיקות בנוגע לשוק הרכב הישראלי. מטבע הדברים לא מדובר בשירות מקרי לציבור, אלא במסמך האמור לשרת מטרות של משרד האוצר, והפעם הם קיבצו שתיים למסמך אחד. הראשונה היא טפיחה עצמית על השכם בנוגע להעלאת סטנדרט אבזור הבטיחות במכוניות הנמכרות בישראל. ללא ספק טפיחה מוצדקת – מאז שונתה השיטה לפי מוענקים פטורים ממס על אבזור בטיחות יותר ויותר מכוניות מגיעות עם אבזור בטיחות עשיר בהרבה מבעבר. המספרים במקרה הזו מוכחים את מה שאפשר לראות בחדרי התצוגה – אל המגאן והסראטו, שהיו היחידות בקבוצה 2 עם שש כריות אוויר אך לפני שנה וקצת, הצטרפו להיטי מכירות כמו המאזדה3 והפורד פוקוס, והעלו באחת את אחוז המכוניות החדשות המצוידות בשש כריות אוויר מ-35% במחצית הראשונה של 2006 ל-51% במחצית הראשונה של 2007. גם אחוז המכוניות המצוידות בבקרת יציבות גדל משמעותית, מ-13% ל-21% באותן תקופות. עכשיו נשאר לשאול למה בעצם ההטבה לא גדולה מספיק כדי שהאחוזים הללו יטפסו לכיוון ה-100%, או במילים אחרות – מדוע לא להגיע למצב בו רכב עם שש כריות ובקרת יציבות (אם קיים, ולא תמיד זה המצב) לא יהיה זול יותר מאותו רכב עם ארבע כריות בלבד. עובדה שעדיין כדאי לייבא לארץ גם גרסאות עם כרית אוויר אחת, ובלי ABS... המטרה השניה ששמו לעצמם אנשי האוצר היא המשך המאבק על דעת הקהל בנושא מכוניות ציי הרכב – ה"רכב הצמוד" או "ליסינג". מדובר במאבק על העברת הרפורמה הנוגעת להעלאת שווי השימוש ברכב פרטי ממקום העבודה לערך הריאלי שלו, בניגוד למצב כיום בו נגבה מס על סכום של 1330 ₪ (על כלי רכב מקבוצה 2, המהווה את הרב המוחלט של שוק הרכב הצמוד) על רכב שעלותו הריאלית עוברת בד"כ את ה-3,000 ₪. מדובר במאבק רב יצרים, בו מעורבים גופים שהרבה מאוד כסף תלוי מבחינתם בשגשוגו של שוק ציי הרכב. מאבק זה זוכה לתהודה רבה בתקשורת וחברי כנסת שלא הנידו עפעף כאשר אנשים נזרקו מבתיהם או הופקרו בחזית, פתאום נרתמים ברב שאון "להגן על מעמד הביניים" – ולעזאזל עם העובדה שמדובר בנתח קטן מאותו מעמד ביניים, שהאוצר מציע להחזיר את הכסף לכלל השכירים ושבעצם מדובר בחלק הגבוה יותר של מעמד הביניים. זמן שידור וכותרות בעיתונים זה משיג? זה מה שחשוב. אז במקום להתמקד בחשבון הפשוט, שמוכיח את קיומו של עיוות מס הדורש תיקון, מנסה האוצר לנצח במלחמה האבודה על דעת הקהל. הוא משחרר רמזים לגבי מעורבותם הגבוהה של רכבי ציי רכב בתאונות דרכים חמורות הגוררות השבתת הרכב (אלא שנתון זה, בלי נתון הנסועה השנתית, חסר משמעות), מספר לנו על אבזור הבטיחות החסר לעומת כלי רכב מקבילים בבעלות פרטית ומקנח בעובדה ששלושה מתוך ארבעה קוני רכב משומש בן שלוש עד ארבע שנים יאלצו לקנות רכב המגיע מציי רכב כבר בשנה הקרובה, כנראה בניסיון להפחיד אותנו (או שמא את חברי הכנסת החברים בוועדת הכספים) מפני השתלטות הליסינג על שוק הרכב הישראלי. אנחנו היינו רוצים להזכיר למשרד האוצר שלשיטת "קבוצות שווי השימוש" שלו יש חלק לא קטן ביצירת "גרסאות הליסינג" הערומות מאבזור, שהופשטו מכל פריט "מיותר" כדי להיכנס למסגרת המחיר שקבע האוצר. אם שווי השימוש ברכב לא היה קופץ בצורה חדה עם המעבר בין קבוצות מחיר, גם כאשר ההבדל במחיר האמיתי זעיר, יכול מאוד להיות שיותר מקבלי רכב היו בוחרים בגרסאות מאובזרות. ולסיום, רצינו רק לשאול את יבואני פורד: הנתונים של משרד האוצר נכונים? 92% מהמכירות שלכם ב-2007 היו לציי רכב? בשביל מה בכלל להחזיק אולמות תצוגה?!