הכתבה פורסמה באוטושטח 25.
יש דגם אחד, של חברה אחת, שתופס את מקומו כחלום בר-השגה להרבה ג'יפאים אדוקים – טויוטה היילקס. הכוונה היא דווקא לדגמים הראשונים, אלה שנחתו בארץ בתחילת שנות התשעים (93' ליתר דיוק) ונחטפים היום כלחמניות חמות בסכומים מצחיקים.
הכלי החמוד, המתהדר בהילה אפורה משהו של סוס עבודה אוסטרלי (ויובא אז לארץ במפרט ^עולם שלישי^ עם סרנים חיים ומנוע דיזל נטול טורבו), מטפס בסולם הבחירה של אנשי שטח רבים בארץ כאלטרנטיבה שפויה, רציונאלית, מהנה, ובעיקר – ברת השגה מבחינה כלכלית. כאמור, ההיילקס, תפס את מקומו בתור כלי סיור, מדידה, משא ועוד תפקידים של חמור עבודה אמיתי. הוא עשה זאת במגוון תלבושות כשהנפוצה שבהן היא מדי חברת החשמל. את הקדנציה השנייה שלו, מבלה הטנדר כבסיס לרכב שטח אמיתי, לטיולים או לעבודות המתבססות על נסיעת שטח אינטנסיבית.
בהזדמנות זו, פגשנו רק שתי דוגמאות מתוך המון רב. חלקן, אגב, ברמת אבזור וגימור גבוהות במיוחד שאינן מביישות סדנאות מהטובות בעולם. אלה כוללת שיפורי מנוע, התאמת תיבת הילוכים אוטומטית, שיפורי מתלים, נעילות ועוד הרבה.
את רוני וערן פגשנו ביער חורשים. למרגלות מגדל היערן ישבנו לשתות קפה ובחנו את הכלים בקפידה. הטנדר של רוני נרכש לצורכי עבודה. כמדריך טיולים חיפש רוני כלי אמין, נוח, מרווח זול ופשוט. זאת אומרת דיפנדר 110. לאחר שחרש את הארץ בחיפושים אחר אחד כזה, התייאש ופנה לאפיק מציאותי מעט יותר ורכש את ההיילקס המדובר, משנת ייצור 97'. הכלי, שעשה את השירות הסדיר שלו בחברת החשמל, עבר כ- 180,000 ק^מ בעת הרכישה ועלה קצת פחות מ-60 אלף ש^ח.
לרענון הזיכרון, ההיילקס 4X4 מגיע בדרך כלל בתצורת ^דבל קבינה^ עם ארבע דלתות. הוא מצויד במנוע דיזל 4 ציל' בנפח 2.4 ל', ללא מגדש טורבו או מע' הזרקה משוכללת. ההספק, בהתאם למפרט הדל, עומד על כ- 83 כ^ס וכ-16 קג^מ צנועים במיוחד, וגם זה ביום טוב. תיבת ההילוכים ידנית בת חמישה מהירויות, תיבת העברה פשוטה המאפשרת העברת כוח לגלגלים האחוריים בלבד, לארבעתם, ומצב נמוך. הסרנים קשיחים ומעבירים יחס העברה סופי נמוך ואיטי העומד על 4.56 . אופציה לנעילה אחורית הייתה זמינה משנת הדגם 95' ומעלה. ההיילקס נשען על מתלים קשיחים מאוד המבוססים על קפיצי עלים, המשלבים מוט רדיוס קדמי בודד בצד שמאל – בסמוך לתיבת ההגה - ובולמי זעזועים דקיקים, כמיטב המסורת היפנית – פשוט וברזל.
עם נתונים כה בסיסיים, מובן בהחלט מסע השיפורים שעוברים הכלים מיד עם רכישתם. רוני פנה ישירות לטפל במה שמשפיע על איכות החיים הבסיסית – המתלים. הקפיצים הקדמיים עברו טיפול אצל גיל מקפיצי הרטוב, שהתגלה כמגנט לבעלי היילקס. הקפיצים טופלו וכתוצאה גבהה הטויוטה בחמישה ס^מ, מהלך המתלה השתפר מעט אך איכות הנסיעה השתפרה בצורה יוצאת דופן. מאחור, בשלב מאוחר יותר, זכו המתלים לטיפול של עמי סולל, מהמתלם, אשר הגיע לתוצאה מצוינת ובעיקר לאיזון בין שני קצוות הכלי. בדיעבד, טוען רוני, המתלים כולם צריכים לקבל טיפול ביחד ולא בשלבים, כך ישמור הכלי על איזון, התנהגות ונסיעה איכותיים. בולמי הזעזועים המקוריים דקיקים וחסרי תועלת אחרי מה שכבר עברו. רוני החליף אותם בסט איכותי של בילשטיין מדגם 5150, בעלי מיכל גז נפרד לקירור יעיל יותר. לאחר הטיפול במתלים, הכין רוני מתאמים למנשא כננת ולוו-גרירה בשני קצוות הכלי, כך שמלאכת החילוץ לפנים ולאחור תהיה קלה ופשוטה. את הכננת, T-MAX 8000LB התקין על מנשא נייד, המקובע בארגז ונשלף לעת חילוץ. זה פתרון מצוין נגד גנבים, לתוספת משקל על המתלים האחוריים ויכולת לחלץ בכל כיוון.
צמיגי קומהו MT במידה 31X10.5 הולבשו על חישוקי סגסוגת ^אלקואה^ 8X15 יפיפיים. נקודת תורפה נוספת של הכלי היא מוט ההיגוי והמוט המקשר בינו לבין נאבת הגלגל הקדמי. מוט ההיגוי המקורי נוטה לקרוס ולהתעקם תחת העומסים הנוצרים לאחר שהכלי הוגבה, אפילו בשני אינצ', בעוד המוט המקשר נוטה להיסדק תחת אותם תנאים. הפתרון הגיע מארה^ב, מחברת ^סופר-ליפט^ שספקה מוט היגוי משופר. זהו מוט המתוכנן לכלים מוגבהים וצורתו שונה מהמקורי, גם איכות החומר משופרת, מה שיבטיח גם את שלמות מוט הקישור שבצורת מגל. רוני סגר את הארגז הפתוח בסגירת פח מתוצרת מקומית.
הכלי של רוני נראה תמים ולא מאיים, וכך הוא. פנים הרכב נשאר מקורי לחלוטין, מושבים יפניים טיפוסיים הממוקמים נמוך על הרצפה, בתנוחת נהיגה של רכב נוסעים רגיל. מרבדי פלסטיק ובד אפורים, אין חלונות חשמליים וגם לא נעילה מרכזית.
גלגל ההגה דק אך למרות זאת תנוחת הנהיגה סבירה, ומיקום המתגים והמחוונים נוח ותכליתי. המנוע חרישי, דוושת המצמד רכה וידית ההילוכים מדויקת יחסית. לחיצה אמיצה על הדוושה והכלי מתקדם – מתקדם זו הגדרה מצוינת. אין ממש תחושה של האצה, אבל יש התקדמות. החלפת הילוכים מהירה נדרשת, הודות ליחסי העברה הקצרים, ואנו נוסעים בקצב משביע רצון. המתלים עושים רושם סביר, אם כי אנו עדיין על הכביש. התחושה היא של רכב פרטי, היושב על גלגלי ענק המרחיקים אותו מהכביש – כמו של אחיו המפונק ה-4-ראנר. ההיגוי אינו מדהים בחדותו, ברור לי שלגלגלים הגדולים יש השפעה מכרעת גם בנושא זה, אך בסך הכל הנסיעה נוחה ואינה מלווה בחרדה אמיתית ובדריכות מיוחדת. עקב ריבוי נסיעות הכביש, החליט רוני להשאיר את מוט הייצוב המקורי. החלטה שהתגלתה כנבונה – הכלי אינו משייט יתר על המידה והתחושה המתקבלת נעימה בהחלט. הבלמים עושים עבודה סבירה גם כן, בהתחשב במהירות המתפתחת, אפשר להגיד שהם מתאימים לרכב בצורה מצוינת.
כשפנינו ימינה מהפס הצהוב, עצרנו על מנת לחבר את הגלגלים הקדמיים למערכת ההנעה בעזרת נעילת הטבורים. מוכנים לקרב, שילבנו את תיבת העברה למצב 4H ויצאנו להרים. ללא היילקס סטנדרטי להשוואה, אני יכול להסתמך רק על דבריו של רוני, כי הכלי ^חלומי^ ביחס למקור. ואכן, הכלי התגלה כנעים במיוחד. בסיס הגלגלים הארוך, המתלים המשופרים והצמיגים השמנמנים, מבודדים את תא הנוסעים מטלטלות הדרך בצורה מפתיעה.^אם היו כאן מושבים נורמאלים, הייתי יכול ממש ליהנות^ אני חושב לעצמי. כשהגענו ל^מעלה הצינור^ חייכתי, ^נו, זה המקום בו הוא יראה לי את גדולתו^. ואכן, הכלי הגמלוני טיפס בצייתנות את המעלה הדרדרתי והתחוח ללא סחרור גלגלים – ^נו טוף, אין ממש כוח לפרפר אותם^ חשבתי לעצמי^ – אבל לא זו הסיבה. יחסי העברה הקצרים שוב עבדו לטובת העניין. ובראשון נמוך עלה הכלי ללא בעיה עד למדרגה הגבוהה. זו התייצבה מתריסה בגובה של כ-80 סנטימטר ובסבר פנים מחליקות. ניסיון ראשון והגלגלים הקדמיים למעלה, מגלים זווית גחון מדהימה של הכלי. המכלולים רחוקים מהמדרגה, מאפשרים ניסיונות טיפוס חוזרים ללא חשש מפגיעה אמיתית בגחון הכלי.
עוד שני ניסיונות ואני מבין כי המדרגה גבוהה מידי לגלגל הסביר, ובוחר דרך שונה מימין למדרגה. זהו מעבר של מדרגה נמוכה במעט, אך משופע בבורות ואבנים נטועות. שילוב לראשון, נעילת הדיפ' האחורי ואנו מנסים רק כדי להעפיל ולגלות אבן בוגדנית הממוקמת בדיוק מול בית הדיפרנציאל הקדמי. אני יורד לכוון, ורוני עולה על ההגה – בכל זאת, העגלה שלו, והוא בניסיון מעט אגרסיבי יותר, מעפיל למעלה לקול תרועה.
הכלי של ערן נרכש ממניע שונה לחלוטין. זהו כלי שהחליף סמוראי משפחתי, ויועד גם לטיולי משפחה רגועים, אבל בעיקר לטיולי עבירות משוגעים, כשערן מרגיש צורך לאקשן. היילקס זהה לזה של רוני, משנת ייצור 95', נרכש כגמלאי מכון התקנים לאחר שעבר יותר מ-250,000 ק^מ תחת גלגליו. בעת הרכישה הכלי היה מקורי לחלוטין, נטול נעילת הדיפרנציאל המקורית, שהייתה אז תוספת. גם כאן טיפל גיל מקפיצי הר טוב במתלים, אולם באופן קיצוני יותר. הכלי גבה ביותר מ-10 ס^מ, וקיבל גמישות ונוחות מרביים. לקפיצים התאים בולמי רנצ'ו 9000 מלפנים ומונרו משולבי קפיץ-עזר מאחור. מוטות הייצוב פורקו.
פגושי צינורות המשפרים זויות גישה/נטישה ומגנים, מייצור עצמי, חובקים את החזית וירכתי הכלי. בחזית מעוגנת כננת וורן 9500 ומאחור אפשרות לחיבור מהיר של וו-גרירה. מיגון בית דיפרנציאל קדמי ומדרגות צד חכמות משלימים את חבילת הפרזול בכלי היפה. המדרגות, אגב, הן קפיציות ומאפשרות עלייה נוחה לסיפון הטויוטה ומיד חוזרות למצב הטבעי כמגני סף ותומכות היי-ליפט – רעיון וביצוע יפיפיים. את כפתור הפלא – נעילת הדיפרנציאל החסרה, הוסיף ערן בעצמו מסרן שנקנה במגרש פירוקים – הנעילה הקדמית בדרך, מתג ההפעלה כבר הותקן.
מסכת השיפורים נמשכה עם שנורקל בבניה עצמית; סגירת ארגז והצטיידות בגגון נוסף; מיכל דלק מנירוסטה המכיל 35 ל' הממוקם בתוך הארגז ומחובר למיכל המקורי; שני מצברים המצוידים בחיבור מהיר ומתג הפעלה בתוך תא הנוסעים, ממיר מתח המספק 700 וואט ומיכל מים של 50 ל' ומשאבה חשמלית מבטיחים מקלחת נעימה בסיומו של טיול.
תא הנוסעים לא נשאר חייב. את כל תכולת הטנדר הספרטני, החליף ערן בתא נוסעים מפואר של היילקס 2X4 . ההחלפה כללה מושבים איכותיים יותר, שטיחים מבודדים, דיפוני דלתות המשלבים מנגנוני חלונות חשמליים ונעילה מרכזית, דיפון גג חדש וריפוד הארגז לבידוד רעשים משופר. חישוקי הגלגלים המקוריים ננטשו לטובת חישוקי אמריקן רייסינג 15X8 והצמיגים הינם MTR של גודייר במידה 31X10.5 בשרניים ומשוננים.
עם העלייה לתא הנוסעים מיד מרגישים כי הכלי הזה נבנה במטרה לספק הנאה ונחת אמיתיים בשטח. המושבים ממוקמים גבוה יותר, הם נוחים הרבה יותר וחלל הפנים נראה ומרגיש עשיר בהרבה מהמקורי. מתגי החלונות החשמליים הם ברכה והכלי חש יותר כמו אוטו מודרני. המנוע, אנמי כמצופה, אך בהחלט נסבל לאחר שמתכוננים לכך. זה לא אוטו מירוץ, זה רכב שטח מסוקס, מיושן, משופר ועדיין ספרטני. בידוד הרעשים סביר ומערכת השמע האיכותית מעלימה את השאר. ההיגוי והבלימה אינם מהחדים שפגשתי אך בהחלט סבירים. בכלי של ערן התחושה הכללית היא ^אונייתית^ מעט יותר, הודות למערכת המתלים הגמישה ונטולת מוט הייצוב.
בירידה לשטח המתלים עושים עבודה נפלאה. התחושה נעימה ומבודדת. ערן מקפיד להתגלגל כשלחץ האוויר בצמיגים הוא 20 PSI, מה שמסביר את הנטרול המוחלט של כל קפלי הקרקע הקטנים. חסרונו של מוט הייצוב מורגש (לטובה הפעם) והסרנים עוקבים בקלות אחרי תוואי הקרקע, מהמורתי ככל שיהיה.
להפתעתנו, נעילת הדיפרנציאל לא עבדה ונאלצנו להתמודד עם קטעי העבירות ללא נעילה. שם הוכיח הכלי עקשנות נינוחה גם במקומות בעייתיים. שוב, יחסי העברה הקצרים הוכיחו כי הכלי מסוגל להתמודד עם שטח טכני בקלות בלתי נסבלת. באותה העלייה, מעלה הצינור, התקדם הטנדר של ערן בזלזול עד למדרגה, שם נכנע למגבלות הדיפרנציאל, ניסיון או שניים וההחלטה נפלה שלא להמשיך ולהתעלל בו. לא יכולתי שלא להתרשם בשנית מזווית הגחון המצוינת של הכלי. בירידה, יכולתי ליהנות שוב מיחסי העברה האיטיים ולתת לכלי לנסוע ללא התערבות בראשון נמוך, במהירות מבוקרת להפליא במורד התלול – כיף.
הבולט בטנדר הוא דווקא הנינוחות בו הוא מתנהל בשטח מהמורתי, בנסיעה בקצב טיול רגוע. מערכת המתלים עובדת בצורה מופלאה וניתן ממש לחוש את הסרנים עוקבים אחר הקרקע ביעילות כשהם משאירים את המרכב מאוזן ונעים לנוסעיו – מדהים ומהנה.
מסכת השיפורים עדיין לא נסתיימה אך כבר רואים את הסוף המיוחל, ^עוד נעילה קדמית, עוד שפצור בארגז והכלי כמעט מוכן^ משפט כל חובב רכב ושטח מזדהה איתו.
שני הכלים נקנו ושופרו, אחד בצורה בסיסית ואחד ללא פשרות. גם לאחר ההשקעה הגדולה, עומד הכלי של ערן על מחיר חסכוני לחלוטין, מקביל לרכב 4X4 מקורי, צעיר בשנה. אך התמורה אינה משתווה ליצירה המוגמרת, הן מבחינת אמינות מוכחת, והן מבחינת התוצאה המתקבלת – רכב שטח מסוקס, נוח בצורה מפתיעה ביותר, אמין ובעל יכולות שטח מהגבוהות בנמצא. זוהי רכישה חכמה, גם מהבחינה כלכלית בהתחשב בשמירת הערך של הכלים. ולגבי השיפורים, השמיים הם הגבול. כבר ידוע על כלים עם מנוע של לנד-קרוזר ות^ה אוטומטית שמסתובבים פה ושם והיד עוד נטויה.
