אם ה-M - אוטו

אם ה-M

סיפורו המופלא של רכב-שטח אולטרא-נדיר מבית מרצדס

בעוד מרצדס משווקת את ה-M-קלאס המודרנית, מעניין להביט קצת לאחור, לחפור בשורשים המשפחתיים– ולהכיר משהו ששייך לתקופה אחרת, לפני שאלקטרוניקה תפסה את מקומה של המכניקה, לפני שהמציאו ABS, מערכות בקרת משיכה מתוחכמות ומתלים מתכוונני-גובה, כשהגה-כוח היה הגה הרבה כוח. המכונית הייחודית הניצבת לפניכם היא, ובכן, באמת ייחודית. המפלצת הזו היא מרצדס G4 משנת 1939, אחת מ-57 בלבד שיוצרו, מתוכן רק שלוש שרדו. ורק אלו ניתנות להגדרה בביטחון כ"מקוריות". זו שלפנכם היא היחידה במצב נסיעה, אחרי למעלה מ-60 שנות שירות. אם תרצו, אפשר להגדירה כאמא-הורתה (או שמא סבתה הקשישה...) של ה-M-קלאס המודרנית. ה-G4 הזו היא רכושה של משפחת המלוכה הספרדית, לאחר שבמקור היא ניתנה במתנה לגנרליסימו פרנקו ב-1939 על-ידי ממשלת גרמניה הנאצית. לאחר שבמשך כמה עשורים היא טופלה ושומרה באהבה על-ידי המשמר המלכותי הספרדי – ובזכות זאת נותרה במצב מכני בלתי-יאומן – הוחלט למסרה למרצדס לשיפוץ יסודי ושחזור נאמן למקור (יחד עם מרצדס נדירה נוספת, לימוזינה מדגם 770). התהליך, שהחל בסוף 2001, התבצע במרכז המכוניות הקלאסיות של מרצדס ליד שטוטגארט, וארך שלוש שנים תמימות. "מפלצת" במקרה זה איננו סתם ביטוי שחוק. עם שלושה סרנים ומנוע בעל 8 צילינדרים טוריים בנפח 5.4 ליטר, הבהמה המסיבית שוקלת 3.7 טון (ובלי הגה-כוח, כבר אמרנו?), משתרעת על בסיס גלגלים של 4.05 מ' (עד לסרן היותר-אחורי בין השניים) והאורך הכללי מגיע ל-5.72 מ'. עם יחס דחיסה של 1:5.6, הספק המנוע הוא 110 כ"ס בלבד (ב-3,400 סל"ד), והמומנט המירבי הוא 28.8 קג"מ ב-1,400 סל"ד. המהירות המרבית, אגב, היא 67 קמ"ש – לא בגלל המנוע אלא בשל מגבלות הצמיגים, במידה 17x7.50. שלא במפתיע, צריכת דלק איננה הצד החזק של ה-G4: 3.6 ק"מ לליטר בנסיעה עירונית, 2.6 ק"מ/ל' בנסיעת שטח. המפרט הטכני מגלה פרטים מפתיעים לגבי רכב-שטח שיוצר בשנות ה-30: כמו למשל דיפרנציאלים ננעלים-מאליהם, או הזנת דלק על-ידי שתי משאבות חשמליות ואחת מכנית – בתוספת מיכל-דלק נוסף המותקן גבוה למקרה שכל המשאבות ייכשלו, ממנו זורם הדלק בסיוע גרביטציה בלבד; או מערכת-בלימה כפולה, כשפרט מעניין הוא שיטת התגבור: בוכנה המופעלת על-ידי בוסטר-ואקום מפעילה לחץ נוסף על דוושת הבלם באמצעות מערכת כבלים. יש גם תיבת העברה עם Low (שנותן 4x2 הילוכים), או מערכת מיתלים מאחור עם שני סטים של קפיצי עלים הפוכים בכל צד, אחד מעל ואחד מתחת לסרן. אבל אולי הפרט המפתיע ביותר לגבי המכונית הספציפית שמופיעה בתמונות היא מידת הנאמנות-למקור. תהליך השחזור כלל, במכוון, אלמנטים מכניים בלבד. הצבע החיצוני, למשל, הוא המקורי (!), וכך גם רוב חלקי הכרום; המשטחים החיצוניים עברו כמובן ניקוי, מירוק והסרת סימני חלודה בחלק התחתון של הדלתות. הצד הפנימי של הדלתות מדופן בעץ אשר שימש גם כאלמנט מחזק – מנהג מקובל באותם ימים; משטחי העץ המקוריים התגלו כתקינים ושמישים, ורק עברו טיפול-הגנה לשמירה על שלמותם בעתיד (וכמובן הברקה כדבעי). גם מרכיבי תא הנוסעים – על-פי דרישה מפורשת של בעלי המכונית – נותרו מקוריים: הכוונה לא הייתה לקבל מכונית משוחזרת-כחדשה, אלא מכונית שתראה את גילה ואת השימוש שעברה, כולל שפשופים ובלאי בריפודים, ומכות חיצוניות קלות פה-ושם. רוב המכללים המכניים הראשיים התגלו כתקינים ושמישים, אך עדיין עברו טיפול קפדני ומדוקדק. המסיביות של החלקים התבטאה בכך שהיה צורך, למשל, להשתמש במכבש של 20 טון כדי לחלץ את גלי-ההינע מתוך הסרנים. במרוצת תהליך השיקום נאלצו אנשי מרצדס לייצר חלקים חדשים, אפילו מובנים מאליהם כמו ברגים, לפי השרטוטים המקוריים, ואחת הסיבות לשיפוץ הממושך היה הקושי בהשגת חלקים אחרים. כך למשל במקרה של צנרת הבלמים, העשויה נחושת – הדרישה להישאר צמוד למפרט המקורי מנעה החלפתה בצנרת מודרנית ונוחה יותר להשגה, והיה צורך למצוא ספק שיוכל לייצר צנרת-נחושת חדשה. בעיות בלתי-צפויות אחרות – כשהגיע הזמן למלא מחדש בשמן את הדיפרנציאלים, למשל, לא ניתן היה להשתמש בשמנים מקובלים, שכן התוספים הקיימים בהם עלולים היו לפגוע בחומרים מהם יוצרו הדיפרנציאלים לפני כל כך הרבה זמן. בסופו של דבר אותר במאמץ רב שמן קיק (המיוצר מצמח הקיקיון) בעל תכונות השימון הנדרשות; מדובר בשמן ממסרת, שעליו לעמוד בעומסי-גזירה כבדים. גם צמיגים במידה הנדירה המקורית היו קשים להשגה, ובסופו של דבר אותרו בארה"ב. מפתיע לגלות שלמרות שמדובר ברכב משנות ה-30, מערכת החשמל מורכבת ומסובכת. היא כוללת, למשל, מתג חשמלי ראשי המנתק את כל צרכני החשמל פרט לאלו הנדרשים לפעולת המנוע. צמת החשמל הראשית יוצרה מחדש, למרות העדר שרטוטים לגביה – סיפור שדרש עמל רב. כל מתג ומתג פורק לרכיביו הקטנים ביותר וטופל בכלי עבודה המזכירים יותר אלו של רופא-שיניים מאשר של חשמלאי. הירידה לפרטים כללה אפילו כיול מדוקדק של השעון החשמלי המקורי, תהליך שארך מספר שבועות. בסופו של התהליך התקבל רכב במצב מכני מושלם, תוך שמירה על הצביון המיוחד והמראה ה"משומש" אך משומר היטב שחושף את שנות השירות הארוכות של ה-G4. השיקום כולו מומן על-ידי נציגות מרצדס בספרד, כמתנה למשפחת המלוכה, אליה מוחזר ה-G4 לשרת את המשמר המלכותי – שם הוא יזכה לכבוד ולאהבה להם הוא ללא ספק ראוי. הכתבה פורסמה באוטושטח 22.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות