כולנו יודעים כי המכונית הראשונה שנשאה רשמית את השם 'פורשה' היתה ה-356. אבל היא בהחלט לא היתה המכונית הראשונה שייצרו פרדיננד פורשה ובנו פרי (Ferry). סיפורנו מתחיל בסוף שנות ה-30, כאשר הפרופ' פורשה מחליט לבנות גרסה ספורטיבית של הפולקסווגן KDF – החיפושית המקורית, כמובן, כפי שנודעה אז. בשלב זה היה פורשה אחרי קריירת-מירוצים מזהירה עם אוטו-יוניון במרוצת שנות ה-30, במסגרתה תכנן ובנה את מכוניות הגרנד-פרי האימתניות המפורסמות עם מנועי V16 אחוריים-מרכזיים. לא מפתיע, אם כן, שהמפרט שהגה עבור הפולקסווגן-ספורט – שם הפרוייקט היה פשוט 114 – היה קיצוני ושונה מאד מהחיפושית האולטרא-עממית. מנוע V10 (!) בנפח 1.5 ל' היה אמור להיות מותקן במיקום מרכזי ולא אחורי כמו בחיפושית, ופורשה תכנן מרכב אוירודינמי מרשים. הפרוייקט לא יצא אל הפועל מסיבות שונות (כולל החוק הגרמני דאז, אבל לא נכנס לזה), ובמקום זאת פיתח פורשה מכונית ספורטיבית פחות יומרנית, 'Type 64'.
שלדת החיפושית שימשה כבסיס, אך עם שינויים משמעותיים במבנה ושימוש נרחב באלומיניום; סדנת רויטר (Reutter) השכנה בנתה מרכב אלומיניום קל-משקל, תוך שימוש בטכנולוגיות תעופתיות. המנוע נלקח מה-KDF, דהיינו בוקסר 4 ציל' מקורר אוויר בנפח 1.0 ל', אך פורשה טיפל בו כדי להגדיל את התפוקה מ-25 ל-32 כ"ס; המיקום היה אחורי, כמו בחיפושית. פורשה בנה שלושה אבי טיפוס, ובכך קנתה לעצמה המכונית מעמד לגיטימי כפורשה הראשונה... גם אם לקח למפעל זמן רב להכיר בכך. בהקשר זה יש לציין כי ה-356 המקורית הראשונה היתה בעלת מנוע מרכזי, ורק יחידה אחת יוצרה ממנה. במונחים של אז היתה זו מכונית ספורט לגיטימית: התפוקה אמנם היתה צנועה אך המכונית שקלה רק קצת מעל 600 ק^ג. הפרופסור פורשה בדק את ביצועיה ערב אחד כאשר נסע (עם נהגו מאחורי ההגה) מרחק של 200 ק^מ על האוטובאהן בדרך מברלין למפעל פולקסווגן ב-KDF-שטאדט, המקום המוכר לנו כיום כוולפסבורג, ופשוט מדד זמנים. התוצאה היה מהירות ממוצעת של 133.5 קמ"ש, מכובד מאד עבור מנוע 1.0 ל' צנוע ועדות ליעילות האוירודינמית של המרכב.
כדי לשכנע את השלטונות הגרמניים לאפשר לו לייצר את המכונית, מה שנמנע ממנו עם ה-114, הוא השתמש בשיקולים לאומניים והודיע כי בכוונתו להשתתף עימה במירוץ ברלין-רומא שאמור היה להערך בסוף 1939 ונועד לשמש בעיקר כאירוע פרופגנדה נאצי-איטלקי. התרגיל עבד, וכדי להשיג מימון לפרוייקט מארגון העבודה הארצי הגרמני שינה פורשה את שם המכונית ל-Type 60 K10 בכך חיבר אותה לחיפושית: ה-10 ייצג את גרסת המרכב העשירית של ה-Type 60, כינויה של החיפושית לפני שהפכה ל-KDF-וואגן. פלישתו של היטלר לפולין, שבועיים לפני הזינוק המתוכנן למירוץ וחודש אחרי השלמת אב-הטיפוס הראשון של ה-64, גרמה לביטול המירוץ, ולמעשה עצרה למספר שנים כל פעילות ספורט מוטורי באירופה. ה-64 הראשונה נמסרה לעסקן באיגוד העובדים, שהשתמש בה כרכב צמוד (והפך בכך לאדם הראשון בהיסטוריה שמקבל פורשה מהעבודה כרכב-ת"ש...) עד שהרס אותה בתאונה; בעצת בנו של פרופ' פורשה, פרי, הושלמו שני אבות-טיפוס נוספים לשימוש כמכוניות נסיוניות.
וכך אכן היה: שתי המכוניות צברו קילומטרז' רב במהלך המלחמה, וללא ספק היו שלב חיוני ורב-ערך בצבירת נסיון וידע לעתיד. בין היתר שימשה אחת המכוניות לאספקת שעשוע לדור הצעיר של משפחות פורשה ו-Piech, פרדיננד אלקסנדר שהיה נכדו של פרופ' פורשה ופרדיננד פיך שהיה בנו של אנטון פיך, אשר נישא לביתו של פרופ' פורשה. כפי שניתן לראות, השם פרדיננד היה פופולרי ביותר בחמולת פורשה... פרדיננד פיך, כמובן, עתיד היה לעמוד ברבות הימים בראש קונצרן פולקסווגן. המכונית שרדה את נסיעות השעשוע של הילדים, אך לא את התעללות החיילים האמריקנים ש"שחררו" אותה בסוף המלחמה.
המכונית השלישית, לעומת זאת, עברה את המלחמה עם מרכב שהתפרק לחתיכות, אך במצב בר-שיקום. שחזור המרכב שלה הופקד בידי לא אחר מאשר באטיסטה 'פינין' פארינה, בעל הסדנה שנשאה את שמו. המכונית השלמה נטלה מקום של כבוד בהצגת אב-הטיפוס הראשון של ה-356, ב-1948, כאשר שתי המכוניות ביצעו מספר הקפות-הדגמה במסלול הופגארטן באינסברוק, אוסטריה. אחד הנהגים שהשתתפו במירוץ עצמו היה אוטו מאתה (Mathe), גיבור מקומי שהיה נהג מצטיין למרות שאיבד את השימוש בידו הימנית. מאתה התאהב ב-64, רכש אותה מידי פורשה שנה לאחר מכן, ועתיד היה להחזיק בה במשך 46 שנים (!), עד יום מותו. בשנים הראשונות, אחרי שהסב את המכונית להגה ימנית והתקין בה מנוע 1.3 ל' בעל 60 כ"ס, התחרה עימה מאתה בהצלחה רבה במירוצים שונים.
עם מותו של מאתה היא עברה לידיו של אספן ידוע, אשר שחזר אותה בדייקנות רבה ככל האפשר – חתיכת היסטוריה שלא ברור איך מפעל פורשה התעלם ממנה במשך שנים רבות. ככל הנראה היתה המכונית בסתירה לקו הרשמי, על פיו נולדה פורשה ב-1948 וה-356 היתה מכוניתה הראשונה. בפורשה גם לא אוהבים להדגיש את הקשר למפלגה הנאצית בגרמניה, עוד סיבה לכך שה-64 לא זכתה לכבוד לה היא ראויה – כאמא של כל מכוניות פורשה.
