יום שבת, כך הבטיחו לנו החזאים, יהיה סוער וגשום. סערה מארץ הסערות תכה בנו בכל כוחה. משתתפים מודאגים צלצלו שוב ושוב אל מיקי יוחאי, המארגן, כדי לוודא שהאירוע המתוכנן יתקיים כסדרו – ^יהיה בסדר^ ענה לכולם מיקי ^סגרתי עם אלוהים על מזג אוויר טוב עד סוף האירוע^. הוא אולי אמר את זה כבדיחה, אבל העובדות היבשות, תרתי משמע, הן שהטיפות הראשונות באזור האירוע החלו לרדת רק בשעה שתיים בצהריים, בדיוק שעת הגג המתוכננת לאירוע... אבל גם עם מזג אוויר נאה יחסית, המשתתפים ירקו דם. אזור המסלול, סביב נקודת המפגש של כביש 6 וכביש 3 (מסמיעה-לטרון), הוא אזור של אדמה כבדה שכבר היתה ספוגת מים מהגשמים של השבועות האחרונים. כשעומק הבוץ הממוצע במכשולים עובר בהרבה את גובה הנעל, פתאום גם 35 ק^מ נראים כמו דרך ארוכה מאוד. ארוכה כל כך, שרק מתי מעט הצליחו לסיים את הקטע הראשון (אותם 35 ק^מ אמורים) בזמן המוגדר ומיקי החליט לבטל את הקטע השני, באורך 19 ק^מ. הסיבה לחלוקה, דרך-אגב, היתה לימוד לקחים מהאירוע הקודם, שאפשרה ביצוע ^חדל^ במהירות ונוחות במקרה הצורך. כמו באירועים קודמים שנערכו באזור, המכשולים התבססו בעיקר על חציית תעלות ניקוז/ערוצי נחלים (אלמנט חביב במיוחד על מיקי) ומשטחי ביצה טובעניים. אחד ממשטחי הביצה הללו, מכשול בחציו הראשון של המסלול, היה האלמנט המכריע במסע, וצוותים רבים בילו שם את רב היום. מבין אלו שהצליחו לצלוח את הביצה נשרו עוד כמה בערוץ נחל עמוק במיוחד מעט מאוחר יותר – שוב התברר שמנועים ומים הם לא ממש חברים טובים, ובמקרה של שי שמעוני התברר שגם תיבות הילוכים אוטומטיות לא ממש אוהבות לצאת לשחיות ארוכות. שי לא היה היחיד שמזלו התהפך באירוע השני של הליגה (אחרי נצחון באירוע הראשון) – גם מוסטפה, בסופה עם סרני האונימוג, לא הצליח לשחזר את הישגיי האירוע הקודם, אחרי שבשל טעות ניווט נכנס למכשול במקום הלא נכון והתהפך בתוך הנחל – כמו שאפשר לראות בתמונה, הכל הסתיים בשלום. ואם יש מפסידים, יש גם מנצחים – אנשי אספיר, שעדיין בועטים בעצמם על תוצאות האירוע הקודם (כן, אצלם מקום שלישי לא נחשב להישג), חייכו בסוף האירוע השני מאוזן לאוזן – שילוב של עבודת צוות טובה עם העובדה שהגיעו ראשונים למכשולים בהם זה נתן יתרון, אפשרו להם לפתוח פער ענק על פני המתחרים האחרים. היחידים שהצליחו לשמור אותם בטווח ראיה היו אנשי פוליבה, שהוכיחו שוב שעם הצוות הנכון סמוראי הוא כלי בעל עבירות מדהימה. היכן שאנשי אספיר חפרו עם הצמיגים עטויי השרשראות שלהם, הג'יפון הקליל של פוליבה פשוט צף על הבוץ, מתקדם היכן שכולם ^נשתלו^ לעומק. ואם בכל זאת נעצרה התנועה, הכננת שלפה את הרכב הקל במהירות. מהצד השני של סקאלת גישת החיים עמד עידו כהן – פנים וותיקות מאוד בסצינת העבירות המקומית שחזר להשתתף אחרי הפסקה ארוכה. הוא הגיע עם ה-AXE שברא עבור הצבא והצטרף כמשתתף שאינו מין המניין. ה-AXE הוא מבחינות רבות האנטי-תזה לסוזוקי של פוליבה – גדול, חזק וללא שמץ של ^סטנדרטיות^ – אולם גם הוא הצליח לצלוח את המסלול במהירות גבוהה יחסית וללא בעיות מיוחדות. רושם חזק במיוחד הוא השאיר באותה ביצה בה נתקעו כל כך הרבה מהמשתתפים. עידו הגיע, ראה את הצוותים מפוזרים ברחבי הביצה, לקח תנופה ופשוט חצה את הביצה בפול-גז, משייט מעל הבוץ הטובעני. את מכסת האדוונצ'רים שהצליחו לסיים את המסלול בזמן המוגדר משלים הצוות של אמיר רביב ושלומי פרל. אלא שאנשי ה^אדוונצ'ר^ לא היו היחידים לקלל ולהתלכלך הפעם. מיקי, בפרץ סאדיסטיות אופייני, החליט לכלול הפעם מכשול בוץ אימתני גם בתפריט ה^סטנדרטי^. אגן בוץ לא גדול בערוצו של יובל קטן, קצת לפני מעבר מתחת לכביש. השילוב של בוץ חרסתי חלקלק כחמאה עם צמחיית סוף צפופה התבררו כאתגר כמעט בלתי עביר עבור אנשי הקטגוריה (למרות שאל תתנו לשם להטעותכם – רבים מרכבי השטח שם משופרים כדבעי). כמעט שעה וחצי לקח לארבעת הצוותים הראשונים לצלוח את המכשול, למרות שיתוף הפעולה בינם... תוצאות: אדוונצ'ר 1. הדר זוהר ונמרוד אופיר – צוות אספיר 2. אהוד גיל וטל דביר – צוות אספיר 3. שמוליק לודויג וירון פרסלני – צוות פוליבה סטנדרטי 1. סאמר מלאן ומישל שחאדה 2. איל גונן וסביון עזר – צוות ג'יפולוג/מרום טל 3. אבי ואור גולן – צוות ביטחה/שומרה