סקודה אוקטביה 99‘-05‘ - אוטו

סקודה אוקטביה 99‘-05‘

האם מלכת המוניות באמת ראויה לכתר האמינות שנקשר לה, וכיצד היא מזדקנת?

הכתבה פורסמה במגזין אוטו בגיליון 239. סיפור הצלחתה של האוקטביה בישראל הוא כמעט סיפור סינדרלה בגרסה מוטורית. בראשית דרכה, לפני שהתפרסמה, סבלה סקודה ככלל מתדמית מותג נחותה שסחבה עמה מימי המשטר הקומוניסטי. לקח לצ'כים לא מעט זמן ועבודה עד שהשמרנות הישראלית הסכימה לקבל ולהפנים שמדובר בבת חוקית למשפחת פולקסווגן, החולקת 60% מהמכללים שלה עם הגולף של חברת האם. היבואן דאז לא טמן ידו בצלחת ולא תרם להצלחתה, והאוקטביה הגיעה לארץ רק ב-1998, שנתיים לאחר שהוצגה (ופספסה בכך את ההזדמנות להיות מכונית הקונצרן הראשונה בישראל על פלטפורמת הגולף 4). כאשר כבר נחתה היא נמכרה - באופן תמוה - במשך שנה שלמה רק בשוק המוניות ומחירה הגבוה יחסית ללקוחות פרטיים לא תרם להצלחה (בין היתר בגלל תוספת 7% מכס על רכב שאינו מיוצר באיחוד האירופי) - וכל זאת בזמן שתדמית המותג הייתה זקוקה לשדרוג, במקביל ובצמוד לשדרוג שעבר היצרן עצמו. כיום אפשר כבר להגיד בבטחה שהיו אלו דווקא נהגי המוניות שהצילו את תדמיתה של סקודה בכלל והאוקטביה בפרט, וכי היותה המונית הפופולרית בישראל (עד עצם היום הזה) הפכה אותה לשם דבר באמינות, פרקטיות ותמורה למחיר. כעת, לכבוד השקתה המאוחרת של ממשיכת דרכה (האוקטביה הישנה אינה מוחלפת, ותמשיך להיות משווקת במקביל תחת השם אוקטביה TOUR), החלטנו לבדוק האם תדמית האמינות שלה אכן מוצדקת. היסטוריה האוקטביה הוצגה בשנת 1996 ועברה מתיחת פנים קלה בשנת 2000. היא מבוססת כאמור על רצפת הפולקסווגן גולף מהדור הרביעי, ולמרות שהיא נראית כסדאן לכל דבר מדובר במבנה חמש דלתות מוסתר, מה שמכונה ^נוצ'בק^. לארץ האוקטביה הגיעה רק בשנת 1998 (כמודל 99') בגרסת חמש דלתות וסטיישן ובמבחר רמות אבזור ומנועים: 1.6 ל' 101 כ^ס, 1.8 ל' טורבו 150 כ^ס וגרסת דיזל אחת עם מנוע ה- TDI 1.9 ל' המוכר של הקונצרן, שמפיק כאן הספק מעט נמוך יותר - 90 כ^ס. בשנת המודל 00' הצטרפה להיצע גם גרסת בנזין 2.0 ל', המצוידת במנוע פולקסווגן הוותיק לו 115 כ^ס. כל גרסאות הבנזין צוידו בתיבה אוטומטית בלבד ואילו גרסת הדיזל שווקה עם תיבה ידנית, וממודל 01' גם אוטומטית. בשנת הדגם 03' הגיעה לארץ הגרסה הספורטיבית של האוקטביה, ה- RS, אשר צוידה במנוע 1.8 ל' טורבו, בהספק מוגבר של 180 כ^ס. דגם זה הוצע עם תיבה ידנית בלבד ונמכר במספרים נמוכים מאוד. האוקטביה נבחנה במבחן הריסוק של Euro NCAP וקיבלה ציון מכובד של ארבעה כוכבים, כשהדגם נבחן עם שתי כריות אוויר בלבד. רוב הדגמים שהגיעו לארץ צוידו אף הם רק ב-2 כריות אוויר, חלק קטן צויד ב-4 כריות בעוד דגמי הדיזל הבסיסיים (GLX) נמכרו עם כרית אוויר בודדת עד מודל 00'. נהיגה כחדשה, עיצוב לא היה הצד החזק של האוקטביה. כיוםּ, עיצובה נראה מעט מיושן והדבר ניכר במיוחד בחרטום, המזכיר דגמי סקודה ישנים יותר. באופן כללי נראית האוקטביה כמי שלא מנסה למצוא חן, אלא מגיעה עם גישה פרקטית יותר ופחות מתחנחנת. בכניסה לתא הנוסעים פוגשים בגוונים קודרים למדי, אך עם זאת התא איכותי, החומרים טובים (גם אם נוקשים ברובם ולא רכים כמו אצל האחיות לקונצרן) והתחושה היא שהכל יצוק ועשוי מעין מקשה חסינה אחת. עם זאת, האווירה בסיסית ולא מפנקת למבט או למגע. חלקים רבים נלקחו מהמחסן של הקונצרן, כגון מתגי חלונות, מנופים סביב ההגה, פקדי מערכת האוורור ואחרים. במסגרת בדיקות האמינות הקפדנו לנסוע במוניות מדגם אוקטביה בלבד, שם נתקלנו בכלי רכב עם קילומטראז' גבוה במיוחד, שהפתיעו עם שקט יחסי מכיוון הפלסטיקה בתא הנוסעים. מבחינת ממדים, האוקטביה היא מכונית ארוכה - 451 ס^מ שהם 14.5 ס^מ יותר מפולקסווגן בורה. עם זאת, המרווח לנוסעים מאחור מצומצם באשמת בסיס הגלגלים הצנוע שעומד על 251 ס^מ (לצורך השוואה, בסיס הגלגלים של פורד פוקוס מהדור הקודם עומד על 261.5 ס^מ).יתרון האורך נרשם בתא המטען הגדול בקטגוריה בנפח 528 ליטרים המציג נוחות שימוש מעולה בזכות הדלת החמישית. נוחות הנסיעה בעיר טובה, יכולת ספיגת המהמורות גבוהה, אך עם זאת מורגשות חבטות במעבר על בורות ושיבושים גדולים. בכביש בין עירוני איכות הנסיעה משתפרת עוד יותר, למעט על כביש גלי - אז מורגש נדנוד רוחבי-צדי בשל רכותם היחסית של הקפיצים. משקל ההגה טוב והוא מדויק, אך מנותק בתחושה. הבלמים מגלים עמידות גבוהה בשימוש ממושך אך חסרי לינאריות. מנוע ה-1.6 ליטר מצויד בתיבה אוטומטית בעלת הילוכים קצרים יחסית, כדי לחפות על ההספק הצנוע. על כן מצליחה התיבה לנצל את המנוע עד תומו ואינה נמנעת מלהביאו קרוב לקו האדום. התשלום הוא בשיוט, שם יעמוד מד הטורים על 3100 סל^ד גבוהים ורועשים. מנוע ה-2.0 ליטר הוותיק הינו בעל זמינות כוח טובה בסל^ד נמוך, שבאה על חשבון כושר נשימה והספק צנוע יחסית (115 כ^ס). למנוע אופי פעולה גס, מחוספס ורועש. תיבת ההילוכים בעלת יחסי העברה ארוכים יחסית, ועם זאת השילוב עם המנוע הופך את הנהיגה לנעימה ונינוחה. מנוע ה-1.8 ליטר טורבו המוכר של הקונצרן לא מאכזב גם כאן, עם 150 כ^ס ושפע של מומנט וביצועים בכל סל^ד. גרסת הטורבו גם בעלת אבזור טוב יותר מאשר שאר הגרסאות, מה שמתבטא, בין השאר, בריפוד עור חלקי למושבים ושילוב צבעים בהירים בפנל הקדמי שהופך אותו לנאה יותר. המתלים בעלי שיכוך נוקשה מדי ולכן הרכב פחות נוח בהשוואה לשאר הגרסאות. מנוע ה- TDI 1.9 ליטר הנפוץ איננו שקט במיוחד. בתיבה הידנית יחסי ההעברה ארוכים, במיוחד הגבוהים, במטרה להביא לחסכון בדלק. התאוצה מאפס למאה קמ^ש אורכת 13.9 שניות (בגיר ידני), בדומה לגרסת הבנזין הקטנה. צריכת הדלק נמוכה בשילוב עם גיר אוטומטי וטובה עוד יותר עם התיבה הידנית. עלויות לסקודה מוניטין אמינות טוב בקרב נהגי המוניות, ולא רק שם. בסקר אמינות גדול שנערך השנה בבריטניה הגיעו לעשירייה הראשונה שלושה דגמים של החברה, כאשר סקודה היא היצרן האירופאי היחיד שהגיע לעשירייה הראשונה - לפני ב.מ.וו, מרצדס ועוד. בסקר הגיעה האוקטביה למקום החמישי המכובד מתוך 159 כלי רכב. חשוב לציין כי למרות המכלולים הזהים, סקודה גם הציגה בסקר עדיפות על אחיותיה לקונצרן - פולקסווגן, אודי וסיאט - והדבר נכון גם בכל הקשור לדיווחים שקיבלנו מהארץ. ועם זאת, לא הכל מושלם. נקודת התורפה העיקרית היא תיבת ארבעת ההילוכים האוטומטית של דגמי הבנזין, שברוב דגמי הקונצרן סובלת מאורך חיים נמוך. זאת עלולה לדרוש שיפוץ כבר סביב 100 אלף ק^מ, ובמקרים מסוימים אפילו לפני. יש לנקוט אמצעי זהירות לפני הקנייה ולבדוק ששמן הגיר איננו בצבע שחור-שרוף ושאין סימנים לשבבי מתכת על מדיד השמן. יש לחפש הזעות שמן סביב התיבה ולוודא שפעולתה תקינה ואין דפיקות או החלקות הילוכים חשודות, וטוב עוד יותר לעשות זאת במכון בדיקה או מוסך מוסמך. הגיר האוטומטי בגרסאות הדיזל מזדקן בצורה טובה יותר, ולרוב ידרוש שיפוץ רק בנסועה שנעה בין 150-200 אלף ק^מ. מדובר באורך חיים בהחלט מכובד לתיבה אוטומטית שמתמודדת עם המומנט הגבוה יותר של מנוע הדיזל. התיבה הידנית מראה אמינות גבוהה מאוד, אך עלות החלפת המצמד יקרה ועומדת על כ-3500 ש^ח (לפני מע^מ) במוסך מורשה. כמו תמיד, חשוב להשתמש בנוזל קירור ייעודי ולא במים כדי למנוע קורוזיה במנועי האלומיניום. יש להקפיד על ביצוע טיפולים בזמן בכל הדגמים, כאשר חלק מדגמי הבנזין רגישים להחלפות שמן לא לפי הזמנים שקבע היצרן ועלולים להגיע למצב של היתפסות מרימי השסתומים. שימוש בצלחות בלימה חלופיות איננו מומלץ, הן גורמות לרעידות בבלימה ועוצמת הבלימה נפגעת. מערכת החשמל עמידה ואמינה יחסית, אך נורות ראשיות נוטות להישרף בתדירות גבוהה מהמקובל. מחירי החלפים יקרים, כאשר בחלק מהמקרים האוקטביה אפילו יקרה יותר מאחותה, הפולקסווגן בורה. מחירי השוק נעים מ-40 אלף שקלים* ל-1.6 ל' משנת 99' ועד 149 אלף שקלים* עבור 1.8 ל' טורבו ממודל 2005. סיכום הסקודה אוקטביה היא משפחתית קטנה-גדולה, כזאת שעם עיצוב אפרורי מבצעת את מטלות הנהיגה טוב מאחיותיה הנוצצות. היא גם קטנה-גדולה בשל הממדים המכובדים, שאינם מצביעים דווקא על רווחה גדולה לנוסעים. אולם בסך הכל מדובר במשפחתית במחיר נוח יחסית, יעילה, נעימה ועם תא מטען ענקי שעשוי להיות שימושי מאוד להורים צעירים עם עגלות ילדים. גם האמינות גבוהה, למעט מספר בעיות ספציפיות אותן קל לבדוק, כך שתדמית העמידות שזכתה לה בהחלט מוצדקת, בעיקר בגרסת הדיזל. * המחירים נכונים ליום פרסום הכתבה במגזין
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות