חטיבת מכוניות היוקרה של פורד (PAG), הכוללת ארבעה מותגים אירופיים – וולוו, יגואר, לנד-רובר ואסטון מרטין – לא סיפקה את הסחורה לה ציפתה חברת האם, במלים עדינות. לאחרונה נפוצו שמועות רבות על כוונתה של פורד – אחרי הפסדים של 1.4 מיליארד דולר במחצית הראשונה של 2006 – להפטר ממותג יגואר המפסיד, לאחר קרוב לשני עשורים של בעלות שלא הניבה פירות. גם לנד רובר הוזכרה כמועמדת למכירה במסגרת צעדי התייעלות וקיצוצים. בסוף השבוע שעבר הודיעה פורד כי דווקא מותג אסטון-מרטין הקטן, עם היקף מכירות של 4,500 מכוניות בשנה בלבד, הוא שעומד למכירה, וכי לא התקבלו עדין החלטות לגבי שאר מותגי חטיבת היוקרה. מאז ציטט עיתון האובזרוור הלונדוני מקור פנימי בפורד שהצהיר כי יגואר איננה עומדת למכירה בטווח הקרוב, וכי לנד רובר כנראה בכלל לא. זאת לאחר שמספר גורמים הביעו ענין ביגואר – ביניהם קבוצת השקעות בראשה עומד ז'ק נאסר, מי שהיה יו"ר פורד ופוטר ב-2001. גם JCB הבריטית, יצרנית הצמ"ה שלאחרונה כיכה במדורי החדשות בזכות קביעת שיאי מהירות, הצהירה על כוונות בענין. לגבי אסטון-מרטין, ההכרזה הרשמית אומרת כי מכירת המותג זוהתה כהזדמנות טובה להזרמת מזומנים לקופה המדלדלת של פורד, וכי בשל מבנה המותג, גודלו ורשת הסוכנים שלו הוא המועמד הלוגי ביותר למכירה. במונחים פיננסיים פשוטים, עסקה שכזו תהווה טיפה בים עבור פורד: ערך השוק האמיתי של אסטון-מרטין הוא כנראה לא יותר ממיליארד דולר, אם כי בשל ערכו ההיסטורי של המותג סביר להניח שהוא ימכר תמורת סכום מעל הערך האמיתי. קבוצה בראשותו של מנכ"ל אסטון-מרטין הנוכחי, ד"ר אולריך בז, כבר הודיעה על כוונתה להתמודד על הרכישה – ויתכן כי אותה קבוצת-השקעות בראשותו של ז'ק נאסר שהתעניינה ביגואר תנסה גם היא לרכוש את אסטון-מרטין.