זו השנה השניה שנערך ראלי חרמון אילת. הראלי, שמקורו בכלל במסע יחצ^ני של איסוזו זכה השנה לחסות של חברת מיצובישי, שעוברת לאחרונה מהפך ספורטיבי (ראו את התמיכה בקבוצת הדקאר, באיציק בריל והבאת האיבו 8, כדוגמא) ולזכרו של דורון לב, שנהרג בפברואר 2003 בפעילות מבצעית בעזה. הרעיון פשוט, וכמעט לא השתנה משנה שעברה – מזנקים מתל פאחר שבמורדות הגולן (מעל לשמורת הבאניס, למי שלא מכיר) ומסיימים באילת. בדרך חוצים את הגליל ואת בקעת בית נטופה,מתחברים לשביל המוביל בקצהו הצפוני ועוקבים אחריו עד כפ^ס, ממשים לראש העין, מעריבים לאזור קרית גת, מזריחים לכיוון סדום, יורדים לערבה ואז חותרים דרומה במלוא הקיטור עד לפאתי אילת. נשמע פשוט? זה לא. כ-650 ק^מ מפרידים בין נק' ההתחלה לסיום, כמעט 500 נ^צ מרכיבות את המסלול, מהן 100 בעלות קוד או מרשל, ובעיקר שבילים מכל הסוגים ואלפי סלעים, בורות וחריצים שמכים בכל רכיבי הרכב מכות נחרצות. אבל לא כל המשתתפים נאלצו להתמודד עם השבילים. השנה קיבלה התחרות מימד נוסף – תרתי משמע – עם קטגורית ממ^ג (מצנח ממונע גלגלי, הידוע בכינוי ^בקאי^ או ^טרקטורון מעופף^) שהתחרו גם הם בניווט ואיסוף קודים, רק מהאוויר. המתחרים נאספו בליל יום חמישי בחניון מעין-ברוך לקבלת חומר והכנת ציר. לאור פנסי ראש ותאורה מאולתרת ישבו הצוותים להכין את הציר עמוק אל תוך הלילה, משאירים לעצמם רק שלוש או ארבע שעות שינה (ולפעמים פחות...), מנה שלי לא מספיקה ליום רגיל, על אחת כמה וכמה יום בו צריך לחצות את המדינה בנהיגה... עוד לפני אור ראשון של יום שישי התעורר המחנה ונערך ליום הארוך. ב-5:30 זינקו ראשוני האופנוענים (כולל בחור אמיץ על DR600, מודל 88, יד ראשונה!), אחריהם צוות הטרקטורונים היחיד ושלושה באגים (כולל כמובן אברמוב והילל התמידיים). אם עד עכשיו אתם תוהים על כותרת המשנה, שימו לב לזה – לא פחות מ-11 צוותים התחרו בקטגורית הג'יפים הבכירה! בתחרות נרשמה נוכחות של (כמעט) כל הפנים בתחום: שי שמעוני, עידו כהן, שבט אוטווויק, ניר ברקת, גיל ספורט, יורם אברמוב, מיקי יוחאי ועוד ועוד, נוכחות מרשימה שהבטיחה תחרות צמודה ולוהטת. אחרי שצפינו בהזנקה מיהרנו לנק' התצפית הראשונה – אליה קיווינו להגיע לפני המתחרים – צומת עמיעד. התבדינו, למרות שבשעות הללו לא עכבה אותנו שום תנועה, הגענו לנק' אחרי שחלק מהמתחרים כבר עבר. לא בזבזנו זמן – כמה צילומים ויצאנו לנק' הבאה, ליד צומת גולני. בדרך דיברנו עם יקי שקרל, מארגן האירוע, שעקב אחרי מיקום המתחרים בזמן אמת בעזרת מתקנים של חברת איתוראן והתעדכנו שאין טעם לעצור שם, גם לשם נגיע באיחור. המשכנו ישירות לנק' השלישית – צומת משמר הגבול, ליד קיבוץ ברקאי (שליש מדינה והשעה בקושי תשע בבוקר!). לשם כמעט הגענו בזמן, ורק תקלה ברכב המרדף, שעכבה אותנו לכרבע שעה, אלצה אותנו לשמוע גם כאן את המנטרה הקבועה ^פספסתם את הראשונים, הם בדיוק עברו^... רק השמות השתנו – ויקו אסולין, ראש שבט אוטוויק, שהוביל בבטחה בחלקו הראשון של המרוץ פרש עם תקלה, כמו גם הילל סגל בבאגי הצהוב. מיקי יוחאי נחת לא טוב, הסופה של גיא מפרוג'יפ החליטה שאין לה כח להגיע לאילת וזו רק רשימה חלקית, ורק מחלקו הצפוני של המסלול. עד סוף היום יפרשו עוד רבים. אבל לאורך רוב המסלול היה הקרב בין שי שמעוני לעידו כהן, בצמד הפאג'רו קינג המדוגמים, כאשר את הפתעת היום רושם איציק מיני, שהצליח להדהיר את הדי-מקס הכמעט סדרתי שלו בקצב כמעט זהה לשני הקינגים ואפילו היה שני בחלק מהזמן! בסוף היום הייתה ידו של שי על העליונה, למרות תקלות חוזרות באינטרקולר והעדר מערכת ניווט עם מפה ניידת. עידו הגיע שני, בהפרש של דקות מועטות משי, דקות בודדות על פני 650 ק^מ... ג'יפים מקצועי 1.שי שמעוני וגדעון בן שמואל – קינג – צוות גתוס/כל גדר 2.עידו כהן ושי ספקטור – קינג – IDO Racing Team 3.אביב קדשאי ואורי שוער – לנדקרוזר – צוות אביבי סוכנויות ג'יפים כללי 1.איציק מיני וגבי דן – די-מקס – DMAX Rally Team 2. עופר קוקוס ואבישי בקר – פאג'רו – צוות אוטוויק 3. איציק אסולין ואלעד רחמים – מגנום – צוות אוטוויק באגי 1.ארז אברמוב 2.אמיר וניר שני – צוות כפר מסריק אופנועים 1. נדב לוגאסי וברק דודאי – צוות אופרואד 2. יעקב כהן וגדי חן – צוות מגוון/אופנועי שימי 3. רז הימן ואמנון ברדה – צוות ברווז/השטח של רז