אתמול (21.5) נפרדנו מעוד אחד מהשמות המיתולוגיים הגדולים-מהחיים שהביאו תעוזה וססגוניות לעולם הרכב. אלסנדרו דה טומאסו הלך לעולמו, בגיל 74, אחרי מחלה ארוכה. דה טומאסו, יליד ארגנטינה, הגיע למודנה בשנת 1955, בגיל 27, והחל קריירת מירוצים מצליחה למדי, במכוניות מזראטי ואוסקה (למעשה, זרוע-מירוצים שהוקמה על-ידי האחים מזראטי). ב-1959 כבר ייסד את חברת המכוניות הנושאת את שמו, שמוקמה בפרבר של מודנה – לב תעשיית מכוניות-האקזוטיקה האיטלקית. בשלב ראשון יוצרו מכוניות מירוץ בלבד תוך כדי המשך קשרים מסחריים הדוקים עם מזראטי/אוסקה שבין היתר סיפקו מנועים לדה טומאסו. בסוף 1963 הוצגה המכונית הראשונה המיועדת לייצור סדרתי לכביש, אשר נשאה את השם ^ואללונגה^ על שם מסלול מירוצים איטלקי. דגם זה יוצר בכמות מזערית – רק 56 יחידות יוצרו. הפרוייקט הבא כבר הצליח יותר: המנגוסטה. המכונית הוצגה ב-1966 והייצור החל שנה לאחר מכן, עם מנועי V8 מתוצרת פורד. בחירת השם, אגב, לא היתה מקרית: משמעות השם באיטלקית היא ^נמיה^, החיה היחידה המהווה אויב טבעי לנחש ה... קוברה. ואכן, היה זה נסיון לתת תשובה לקוברה הכל-יכולה של AC/שלבי. המנגוסטה זכתה להצלחה בלתי-צפויה, ובשנה בה החל הייצור רכש דה טומאסו את סדנת העיצוב גיאה, כצעד נוסף בדרך להפיכתו לטייקון של ממש בעולם הרכב. ההצלחה של המנגוסטה הביאה לצעד נוסף – פורד רכשה 80% ממניות מפעל דה-טומאסו. השלב הבא היה פיתוח המכונית המוכרת ביותר של דה טומאסו: הפנטרה. היא נבנתה בהזמנת פורד, בנסיון לתת תשובה לקורבט באמצעות מכונית אקזוטית עם מנוע מרכזי – במחיר שפוי. הפנטרה יוצרה במגוון רחב של גרסאות, ותקופת ייצורה נמשכה על פני שני עשורים – מ-1970 עד 1991! במהלך תקופה זו יוצרו מעל 7,000 מכוניות, כמות בהחלט חריגה עבור מכונית-על איטלקית. בין היתר נרשמה בתקופה השתתפות רבה במירוצים, עם הצלחה לא מבוטלת. בראשית שנות ה-70 רכש דה טומאסו חזרה את מניות המפעל מידי פורד – ולא עצר כאן. פעילותו של היזם הנמרץ הרחיקה לכת מעבר לתחום המכוניות שנשאו את שמו. ב-1972 רכש דה טומאסו את מפעל האופנועים בנלי, צעד שהוביל מספר שנים לאחר מכן לפיתוח השאפתני של מנוע בעל 6 צילינדרים רוחבי, הראשון בייצור סדרתי חוקי-לכביש בהיסטוריית עולם האופנועים; לאחר מכן גם רכש דה טומאסו את מפעל מוטו-גוצי. ב-75' השתלט דה טומאסו על מזראטי; הצעד הבא היה רכישת שליטה במפעל אינוצ'נטי, שם יוצרו מכוניות מיני בעיצוב מחודש של ברטונה; בראשית שנות ה-80 החל דה טומאסו בשיתוף פעולה עם דייהטסו, שכלל בין היתר רכישת כמות גדולה של מנועי דייהטסו מצד אחד – ומצד שני, פיתוח גרסה ספורטיבית של השרייד עבור השוק היפני. ב-1993, קצת אחרי הפסקת ייצור הפנטרה ותחילת ייצור דגם חדש, הגוארה, עבר דה-טומאסו אירוע מוחי שכמעט וקטל אותו; בניגוד לתחזיות הרופאים הצליח להתאושש ולהשאר בחיים, והמשיך את פעילותו, כיצרן האקזוטיקה-האיטלקית העצמאי היחיד שנותר לפליטה. ההתפתחות האחרונה היתה חתימת הסכם עם חברת UAZ הרוסית, לפיתוח וייצור רכב-שטח חדש עם מנוע דיזל. אבל בריאותו של דה טומאסו נותרה רופפת – ואתמול, לאחר מה שהוגדר כ^תקופת מחלה ארוכה^, נפטר.