זכור לי המפגש הראשון שלי עם מכונית של לנד-רובר שהתרחש בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת. זה היה 109 בצבע כחול עם מנוע בנזין ארבעה צילינדרים שנרכש מדיפלומטים. בלילה גשום, היינו צריכים להסיע את אחי הגדול לצבא ואני התלוויתי לאבי לנסיעה. עד כאן סיפור רגיל לגמרי, אבל הפרט החשוב הוא שהדרך לעפולה התארכה מאוד בזכות האיכר הבריטי שהתעקש להיתקע כל כמה דקות. מה שהיום נראה לי כדבר פעוט של סתימת דלק הפך לבכי חסר מעצורים שפקד אותי כילד קטן שלא הבין מדוע הוא תקוע על אם הדרך בלילה סוער וחשוך. האירוע נחרט בזיכרוני כטראומתי במיוחד ועם השנים נמנעתי מלהתקרב למכונות הבריטיות גם כשהיה באפשרותי לרכוש אותן. ספק בצדק ספק לא. אז אפשר להבין את הדעה הקדומה עת ניגשתי לריינג'-רובר שעיניכם רואות. הריינג' הוא משנת הדגם 97', מכונה בלנד-רוברית P38 ובשמו העממי .New Range למה לעשות סיבוב על פריט מוזיאוני כזה? וודאי הנכם שואלים. התשובה נמצאת בין דפי מחירון המשומשות. כמי שהחל את חייו עם מחירו של כחצי מיליון ש^ח אפשר היום למצוא אקזמפלר במצב סביר במחיר הקרוב לעשירית ממחירו המקורי. להרגיש כמו משפחת המלוכה והכל ממש בזול. כדי לעדן את הסיוטים שלי מאותו לילה בלתי נשכח, החלטנו על מפגש בסביבה מוכרת ומה יותר טוב משבילי הגלבוע, ולתיבול מושלם עוד יותר: יום שטוף שמש. בנוסף, רק כדי להיות בטוח, הצטרפו אליי רוני ותומר כדי לפקח שהפוביות לא יכו בי שנית. חיצונית, למעט שריטות אורכיות קלות לאורך המרכב ובעיות פיגמנטציה בגג, הרכב נראה במצב טוב ויחסית לרכב שעובד ונוסע הרבה ק^מ לא ניכרות בו השנים. בהצצה ראשונה לפנים הרכב ניתן להבחין כי הרכב עבר הרבה בחייו והשנים ניכרות בדיפונים ובריהוט הפנים. ה'דשבורד' מעוות מקרני השמש והטמפ' הגבוהות אליהן לא התרגל מעולם האציל הבריטי. ריפודי העור הבהירים שעל המושבים הפכו למחורצים אך המושבים עדיין מספקים תמיכה טובה למגע ישבן. ריפוד הגג אינו נושר כבדגמים הקודמים והוא מחזיק מעמד טוב יותר באופן יחסי לשאר אבזור הפנים. ה–P38 הגיע לישראל בשנת 95', זו הייתה הפעם הראשונה שהריינג' שינה צורה באופן משמעותי מאז השקת הדגם הראשון בתחילת שנות ה–70' ופרץ את הדרך כרכב פאר לשטח. לא דובר במתיחת פנים פשוטה אלא בשינוי יסודי, למרות שמבחינה חיצונית נשמרו הקווים המאפיינים עד היום. ה^ניו ריינג'^ נהנה מכמה תוספות ייחודיות כמו גם מירושה נאה מאוד מקודמו. מתלי אוויר עם יכולת לשנות גובה, תיבת העברה עם נעילה אורכית ויסקוזית וידית High ו Low הנעה בתעלה בצורת האות H כלומר; שורות מקבילות לשני יחסי העברה. חשוב להזכיר את מערכת בקרת המשיכה אשר השתכללה וגרמה לג'יפאים רבים להרים גבה בהפתעה מעצם המחשבה על פרידה מנעילת דיפרנציאל אחורית (רוחבית) מכאנית. המערכת התבססה כמובן על מידע שמועבר מחישניי ה–ABS וכיום נראית לנו כדבר רגיל לגמרי. הבעלים הגאים של הרכב היא מיכל גת והיא משתמשת בו לתחבורה ועבודה. באופן יותר ספציפי: גרירה של קרון סוסים. מיכל מדריכה רכיבת סוסים והיא נעזרת ברכב במתן שירותי הובלה ללקוחות וסוסיהם. במקרה הזה נדיר יהיה למצוא את הריינג' הזה בטיולים עצלים של יום שבת באחו או בחניה אלכסונית על המדרכה מול בית הקפה. אחרי התבוננות ברכב החלטנו לגשת למלאכה החשובה באמת - כוס קפה שחור, קצת רכילות על עולם הרכב, העמק והשילוב ביניהם וכמעט שכחתי את העניין ההוא - נסיעת מבחן בריינג'. מיד עם תחילת הנסיעה משהו הרגיש לי אחר מכל מגוון רכבי השטח עליהם נהגתי (כולל גם הסמוראי הקצר עליו נהגתי פעם ראשונה בכתה ה') בעיקר במובן של עבודת המתלים. מתלי האוויר יוצרים תחושת בידוד מדהימה שגם מנתקת (כאילו) את הרכב מהקרקע. זה יכול להפריע לעכבר השטח הטיפוסי, האוהב לטחון חצץ בשיניים. אך בניגוד לחששותיי הראשוניים דווקא הרגשתי ^בבית^ עם הרכב אחרי כמה דקות בודדות והתחלתי ללחוץ על דוושת הדלק כאילו אין מחר. האמת שזה היה רק תירוץ על מנת לשמוע את נהמת המנוע. ממש קונצרט מוטורי. ה–8V מפיק 226 כ^ס מנפח של 4.6 ל' והוא החזק בקבוצת המנועים ששודכו לריינג' בשנים אלה, ביחד עם מנוע דיזל 2.5 ל' טורי אשר נשאל מ–ב.מ.וו המספק של 136 כ^ס ועוד מנוע בנזין 8V המפיק 190 כ^ס בעל נפח 4.0 ל'. מנוע הבנזין האימתני מתנהג כמעט כמו מנוע דיזל ומגיב בהחלטיות ובאופן מיידי כבר בסל^ד נמוך יחסית מהמוכר לנו במנועי בנזין מלוכסני עיניים. ההגה חש אחוד ומהודק למרות תחושת העמימות מכיוון המתלים ובהחלט הפך את חוויית נהיגת השבילים למהנה. במהירות נמוכה, הופכים המתלים לברוטליים וככול שעלתה המהירות הפכה הנהיגה למהנה יותר וכך גם הרגשת הביטחון ברכב. אחרי שבדקנו את כישורי השבילים של הרכב החלטנו לנסות קצת שטח טכני (איך לא). הריינג' טיפס על המכשול כאילו לא היה קיים תודות למהלך המתלה הנדיב ולמרות תקלה במערכת בקרת המשיכה, זה גרם לנו להגיע לשיא המכשול אך לא לעבור אותו. לא נעים להזמין גרר לאמצע השטח בגלל עודף טוסטסטרון. המשכנו בנסיעה וכמו באותו שיר מפורסם אכן אחרי המעלות הגיעו המורדות, שם נעזרנו בהילוך ראשון Low שהתגלה כאיטי במיוחד וכמעט לא היה צורך להשתמש בבלמים, רק מדי פעם ליטוף קטן על הדוושה וגם זה רק בקטעים משופעים מאד. לקראת סיום מועד המבחן הופיעה תקלה במערכת הפנאומטית של המתלה האחורי–שמאלי והמדחס החל לעבוד ללא הפסקה על מנת לפצות על הדליפה. התקלה מנעה מהרכב להתרומם לגובה הרצוי והוא נשאר בגובה חנייה. מזל שבדיוק אז תפס אותנו הרעב וזה היה תירוץ טוב לעצירה לצורך מילוי הכרס כי כידוע הכתב נוהג על קיבתו. מבדיקה קצרה שערכנו כרית אוויר ללא התקנה, עולה כ–1700 ש^ח לפני מע^מ למתלה אחורי ואלף ש^ח פחות לקדמי, מחיר מפתיע לטובה לכל החוששים מאמינות המערכת. צריך להתייחס למערכת מתלי האוויר כבעלת בלאי הדומה לצמיגים ומערכות דינמיות אחרות. לפי המלצת היצרן יש להחליף את כריות האוויר כל 100,000 ק^מ. אך בפועל אנו רואים שאפשר להחליף אפילו בקילומטרז' כפול ואף מעבר לזה. בהנחה שמערכת המתלים תקינה ומתפקדת כראוי היא עדיפה על קפיצי הספירלה בעיקר בגלל יכולת שיכוך עדיפה, זווית גלגול מתונה יותר המשפיעה לחיוב על היציבות בסיבובים על הכביש ויכולת הגבהה לצליחת שטח טכני. ידוע על מספר בעלי ריינג' שלמרות כל האמור החליפו את המערכת הפנאומטית בקיט של קפיצי ספירלה. בסיכומו של יום מקסים שהתחיל בחששות ונגמר בחיוך ניתן לומר שלמרות גילו הריינג' עדיין מהנה לנהיגה אפילו בנסיעה מהירה. אופציה מעניינת בתור קניה למי שמחפש רכב זול יחסית המפנק פינוקים שלא תקבלו בשום רכב אחר. האמינות היא עניין סובייקטיבי ותלויה הרבה במצב הרכב הספציפי ורמת התחזוקה שלו. אני בכל מקרה החלמתי מסיוטי הלילה ההוא. תודה מיוחדת למיכל גת ולרונן אביסרור הבעלים של מוסך ^דרור^ לנד-רובר / סובארו באשקלון על העזרה בהכנת הכתבה