מבחן דרכים: פיז'ו 207 - צעד קדימה, צעד אחורה - אוטו

מבחן דרכים: פיז'ו 207 - צעד קדימה, צעד אחורה

פיז‘ו 207 היא חבילה מודרנית הרבה יותר מה-206, אבל בדרך היא איבדה לא מעט מהקסם של הקטנה הותיקה

פיז'ו 207 הגיחה לאוויר העולם עם הרבה אופטימיות – כדור החדש של אחת מהקטנות היפות והמצליחות אי פעם של החברה הצרפתית. השינוי מקבל ביטוי פיזי בהבדלים משמעותיים בממדים – צמיחה של 10 סנטימטרים בבסיס הגלגלים (ל-254 ס"מ), 19 ס"מ באורך (ל-403 ס"מ כמעט משפחתיים), 7 ס"מ ברוחב (ל-172 ס"מ) ו-4 ס"מ בגובה (ל-147 ס"מ). גם מתחת לפח יש שינויים – מנוע ה-1.6 ל' החדש נהנה מתזמון משתנה ומציע הספק של 120 כ"ס ומומנט של 16.3 קג"מ. תגבור ההגה חשמלי והמתלים האחוריים הם מסוג קורת פיתול עם זרועות עוקבות (בפיג'ו נטשו לשם כך את המתלה האחורי השטוח עם מוטות הפיתול שהיה חבר של קבע בקטנות שלהם).
עם הגעתה לארץ התברר כי במהלך ההריון גם המחיר תפח – לאחר תקופת החדרה הוא התייצב על 114* אלף שקלים בגרסה הבסיסית, סכום דומה למחירן של משפחתיות רבות. זו רק אחת הסיבות שפיג'ו העולמית החליטה להמשיך לייצר את ה-206 עוד מספר שנים. האם ה-207 מסוגלת לשחזר את הצלחת קודמתה שהקסימה את הלקוחות? האם המשך שיווק ה-206 הוותיקה עד 2010 אומר משהו על הכוונות והציפיות של פיג'ו או על העתיד לבוא?

בעמידה
כבר בחנייה, גם ממשרדי המערכת שבקומה החמישית, ברורה היטב ההשראה שממנה נבע עיצוב ה-207. הגנים לקוחים רובם ככולם מה-206 וזה הרי הגיוני - עיצוב מנצח קשה להחליף. התוצאה נראית כמו גרסה מתוחה ומנופחת, כוחנית ועדכנית ל-206. לא כולם אהבו את זה, אבל אין ספק שהנוכחות שלה בולטת והיא מצטיינת בייחוד מאחור (וקצת פחות מלפנים, שם אבד החיוך הסימפטי לטובת חרטום גבוה ואגרסיבי מדי).
בתוך תא הנוסעים נראית ה-207 בדיוק כמו שאמורה להיראות סופרמיני-סופרסייז. סביבת הנהג נקייה ומזמינה, ושילוב גווני הקרם והשחור יוצר תחושה מהודרת ואיכותית. בנוסף, המחוונים המקוריים עם המסגרות הבוהקות מביאים עימם אווירה יוקרתית וכך גם צג המידע המרכזי. האבזור תואם אף הוא לאווירה – החל בתחום הבטיחות (6 כריות אוויר ו-ESP), דרך מערכת שמע מקורית עם פיקוד מההגה ועד צג נאה למחשב הדרך. עם זאת, קצת מביך לגלות שחסר עדיין תפעול חשמלי לחלונות מאחור (וגם תאורת פנים הולמת).
תנוחת הנהיגה מהווה שיפור עצום לעומת ה-206 והיא נהנית גם מאפשרות לכוון את ההגה גם למרחק. בהתאם לקו הנוכחי בפיג'ו ובזכות השמשה הקדמית המשתפלת הרחק לפנים, התחושה מאווררת ומרווחת בחלק הקדמי, אולם העובדה שהדוושות קרובות יחסית לנהג מחייבת אותו להסיט לאחור את המושב על חשבון הנוסעים, וכך המרחב לרגליים מאחור מצומצם מהצפוי ברכב עם בסיס גלגלים שכזה – וקטן משל מרבית הקטנות המתחרות (כולל אלו המציעות בסיס גלגלים קטן הרבה יותר, כגון המאזדה 2 והסוזוקי סוויפט). נטישת המתלה האחורי האופקי (זרועות נגררות ומוטות פיתול) אומרת שלמרות שתא המטען ב-207 גדול מזה שב-206, הוא צר יותר ולכן פחות שימושי.

בתנועה

לפיג'ו 207 מנוע חדש, חזק ומתקדם (עם קשר ישיר לב.מ.וו, השותפה בפיתוחו) ואנחנו יודעים כבר מהפגישה עם המיני החדשה שמדובר במנוע מצוין – חזק ונעים. אבל בפיג'ו, איכשהו, התוצאה מאכזבת. הסיבה היא תיבת ההילוכים, שפשוט מגבילה את המנוע המוצלח. היא מחליפה הילוכים מוקדם מדי, לא מאפשרת למנוע להגיע לסל"ד בו הוא משיג את שיא ההספק, וגרוע מכך – מסרבת במקרים רבים מדי להוריד הילוך ופוגעת בכושר ההאצה. שוב ושוב נאלצנו לעבור לתפעול הידני (שגם הוא לא עוזר כי התיבה לוקחת פיקוד) בניסיון לחלץ ממנו את הביצועים המובטחים ממנוע 1.6 ל' בסופרמיני, ופעם אחר פעם מצאנו עצמנו מתוסכלים. אנשי ב.מ.וו היו נחרדים ממה שהתיבה מעוללת למנוע שלהם. האם כיול מחדש ונכון יותר יפתור זאת (פיג'ו שיפרה לא פעם את התיבה בדרך זו) או שאולי הגיע הזמן לעבור לתיבה מודרנית יותר? כמו זו שבמיני, למשל...
המנוע מצליח להיות חסכוני יחסית בשיוט בינעירוני, אבל כשהוא נדרש לספק את מרכולתו התוצאה היא צריכה דלק גרועה למדי. אחת הסיבות לכך היא הצורך ללחוץ אותו עד תום בכדי לספק ביצועים הדומים לשל סופר-מיני אחרות וחלשות יותר "על הנייר". במבחנים השוואתיים שערכנו ל-207 מול שלוש מתחרות אחרות מהסגמנט, הפיג'ו הייתה החלשה מכולן למרות יתרון הספק משמעותי – גם בגלל התיבה וגם עקב המשקל העודף (יותר מ-1200 ק"ג).

בעיר ובכפר
מכוניות קטנות, במיוחד צרפתיות, אמורות להיות עליזות, צעירות ולהעלות חיוך. ככה לפחות זה היה פעם, בעולם הישן והלא-פוליטיקלי קורקט. אבל היום, כאשר הן מתנפחות לממדים ומשקל כמעט משפחתיים, כוללות מפרט בטיחותי ואבזור עשירים וגם מתבקשות לשמור על השקט – קשה להן לשמור על האופי הצעיר. ה-207 מתאימה באופן מדויק לתיאור זה – היא מרגישה יותר כמו 307 בוגרת מאשר 206. ובכל זאת, היא תופסת את המאפיינים הקלאסיים של פיג'ו – מצליחה להיות מהנה לנהיגה, יציבה ומדויקת על כבישים מתפתלים ובפניות. ההגה שלה אמנם אינו מבריק ובוודאי לא פטפטן, אבל הוא מדויק ומקבל משקל נכון תחת עומס, וגם הבלמים טובים מאוד בעוצמה ובתחושה. שלא תטעו, היא הרבה פחות מהנה מה-206, אבל עדיין מציגה משהו מהאופי של פעם (ואם היתה אופציית ניתוק לבקרת היציבות, היא אף היתה משתפרת).
מבחינת נוחות הנסיעה, ה-207 לא מצטיינת וגם לא נופלת. בתוך העיר היא מרוסנת מאוד אך לא מצליחה לגהץ את השיבושים הקטנים. כשהמהירות עולה שיבושים גדולים נבלעים אצלה בתזוזה קטנה בלבד והנוחות משתפרת. הצמיגים הרחבים, שעזרו כל כך לאחיזה ולתחושת היציבות, פוגעים במקצת בנוחות אבל תורמים לתחושת הבטחון במהירות גבוהה.

סיכום
אין ספק של-207 יש בעיית תמחור (המקבלת ביטוי נוסף כשמביטים גם על הגרסאות היקרות יותר שלה - ההיצע בארץ כולל גם רמת גימור "ספורט" למנוע ה-1.6 ל' עם גיר ידני ואוטומטי במחיר התחלתי של 130 אלף ש"ח, וכן גרסת GT לה אותו המנוע עם מגדש טורבו ו-150 כ"ס, במחיר של 156 אלף ש"ח). במחיר כזה ניתן לקנות משפחתיות רבות המציעות רמות אבזור דומות, בחבילה גדולה ומרווחת יותר. אבל זו בדיוק הנישה אליה מנסה ה-207 להיכנס. היא מתאימה לנהגים אשר לא מחפשים רכב משפחתי מגודל, אולי כי הם גרים במרכז העמוס ומחפשים חנייה על בסיס יומיומי, אולי כי אין להם צורך בתא-מטען מרווח או הסעת נוסעים רבים במושב האחורי, ואולי פשוט כי הם מחפשים משהו צעיר, מסוגנן ובעל ניחוח יוקרתי. הפיג'ו הקטנה נראית עשירה, מיוחדת ואופנתית, ומלווה את המראה באבזור תואם – בייחוד בצד הבטיחותי החשוב. עבור אותם קונים פוטנציאליים, בעלי שילוב צרכים ייחודי (צריך לזכור שה-207 היא לא ממש קטנה עירונית) יכול להיות שהיא תעשה את העבודה. אבל אנחנו נתקשה שלא להצדיק את אלו שיעדיפו באותו מחיר לבחור במכונית משפחתית שימושית יותר או במכונית בעלת ממדים קטנים יותר, לשימושים עירוניים.


*המחירים נכונים ליום פרסום הכתבה
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות