כאשר הושקה הסקודה אוקטביה החדשה, לפני כארבע שנים, הוצהר והובהר כי "לעת עתה" תמשיך גם האוקטביה הוותיקה להימכר במקביל. הרעיון היה פשוט: הרכב מוצלח, זול יחסית ונמכר היטב – אז למה לא להמשיך ולהציעו? האוקטביה החדשה היתה הכרח שכן בכל זאת נדרש רענון (הדור הראשון של האוקטביה הושק לפני עשור) אך בינתיים השתנה השוק העולמי וכך גם הדרישות. האופנה הלוהטת כיום נקראת "מכונית עולמית" וכל אחד רוצה כזו. בניגוד למה שאולי ניתן להתבלבל ולחשוב, תחת ההגדרה האופנתית "מכונית עולמית" עומדת בעצם מכונית בסיסית, המיועדת לשווקים מתפתחים או עניים קצת יותר, ושכל הרעיון מאחוריה הוא "מחיר זול". כך שמענו על הטאטא נאנו הזולה באמת (2,500 דולר, עדיין לא בשלה לשווקים מודרניים כמו אירופה) או להבדיל – הדאצ'ה לוגאן, שהיא מכונית מודרנית לכל דבר אך נטולת גימיקים ותוספות הכרחיות והמיועדת גם לאירופה כמכונית בסיסית – בעלות בסיסית.כפי שדאצ'ה היא החטיבה הזולה של רנו כך סקודה היא הואריאציה העממית והזולה יותר בקבוצת פולקסווגן. כאשר דגמי פולקסווגן הופכים ליקרים יותר ויותר, ויצרניות – בעיקר קוריאניות – נוגסות באכזריות מלמטה גם בשווקי הבית, יש צורך במענה מתאים. בסקודה הוחלט לחדש במלוא הקצב את ייצור האוקטביה דור-ראשון כאלטרנטיבה בראש ובראשונה מול המשפחתיות המצליחות מקוריאה כמו יונדאי וקיה. לאור הצלחת הדגם הוותיק התקבלה ההחלטה "ללכת עליו" במקום להשקיע הון עתק בפיתוח פלטפורמה חדשה, מאפס, עבור מכונית זולה עתידית.
לקראת 2010 יחודש במלוא הקצב ייצור האוקטביה דור-1 כאשר היא תוצע באירופה אך גם בשווקים נוספים בהם יש דרישה לרכב זול, בראשם סין. הכוונה היא להציע את האוקטביה כ"רכב עולמי" של סקודה (ובמידה מסויימת גם של פולקסווגן) במחיר שצפוי יהיה לנוע (באירופה) סביב ה-12,000 יורו. רמת האבזור הבסיסית תהיה "סבירה", ותכלול כסטנדרט בין היתר 4 חלונות חשמליים ומזגן. היצע המנועים יכלול בהתחלה את מנועי ה-1.9 ליטר דיזל ו-2.0 ליטר בנזין הוותיקים של הקונצרן, כאשר זמן קצר לאחר תחילת השיווק אמורים להצטרף מנועים נוספים להיצע, מודרניים וחסכוניים יותר.