הכתבה המלאה הופיעה במקור בגיליון 230 - אפריל 2005
המפגש הראשון איתה הימם אותי. היא הייתה אדומת שיער ודקת גזרה, היא לבשה שמלה אדומה צמודה-צמודה ונעלה סנדלי אלומיניום יפהפיים עם סוליות גומי דקות-דקות. והיא נראתה כמו כוכבת ידועה - כמו ה- S4. והיא ידעה שהיא דומה לה, כי בחזית היא ענדה מחרוזת טרפזית קצת בוטה ונשאה תליון עם הכיתוב S-line, כאילו מתריסה שהיא אותה כוכבת Sקסית.
בהתחלה רק החלפנו מבטים, אבל היא נראתה לי מספיק מעניינת כדי שאחכה להזדמנות המתאימה, אז ניסיתי לגשש קצת אצל אלו שהכירו אותה: "היא חזקה" הם סיפרו לי, "היא פרועה", הוסיפו אחרים, "כדאי לך להיזהר, כי היא עלולה לקחת אותך למחוזות אסורים".אז נזהרתי, והתחלתי איתה בעדינות, בפלרטוט קטן ולא מזיק, רק כדי לראות לאן הרוחות נושבות. השמלה הבליטה את קימוריה והדגישה את חיטוביה, אך הסתירה את חמוקיה, בדיוק כמו שליידי אמיתית צריכה לעשות. והיא, כמו ליידי אמיתית, הסמיקה, נתנה רק רמז קטן לאותם דברים שהיא יודעת לעשות ונעלמה בעננה. משאירה אותי עם הרבה טעם של עוד.
אדום סמוק
למפגש השני כבר הגעתי אחרי שעשיתי שיעורי בית. ידעתי שהיא זכתה לממדים מוארכים במעט (מ-455
ל-459 ס"מ) ידעתי שיש לה מנוע הטורבו החדש והמסקרן של הקונצרן (זה שמשרת גם בגולף GTI החדשה) המייצר 200 כ"ס עם מומנט ששיאו מתחיל
ב-1800 סל"ד ומסתיים ב-5000. ידעתי גם שהיא עברה שינויים שאמורים להפוך אותה לרקדנית יותר מסוגננת בכבישים מפותלים ולבת זוג יותר נוחה בחיים היומיומיים. ידעתי הכול, ועדיין נפלתי שדוד מול ההופעה שלה.
קשה שלא ליפול שדוד מול הצבע האדום הזה, בוהק בחושניות מופגנת. קשה שלא להעריך את ההופעה שמצליחה להיות מאוד אלגנטית למרות הגריל הבוטה והכוחני הזה, וקשה שלא להתלהב ממתיחת הפנים שהפכה את ה- A4 לבעלת הופעה הרמונית כל כך. מלפנים היא זכתה כאמור לסבכה המשפחתית החדשה כמו ב- A6 ומאחור לפנסים הדומים לאלו של ה- A8, ולמרות שלכאורה הדבר היה אמור להקנות לה הופעה מבוגרת יותר, זה עשה בדיוק את ההפך - זה העניק לה זריקת נעורים.
מבפנים נעשו שינויים מעטים והבולט ביניהם הוא ההגה החדש של החברה. מלבד זאת עדיין מדובר בתא מעט שבלוני בעיצובו, אך מאוד איכותי ומוקפד. החומרים, ההרכבה והגימור פשוט מעולים והאווירה מאוד מכובדת. מאוד גרמנית. האבזור בגרסת הבסיס סביר, אך ממש לא מרחיב את הדעת; יש כאן שש כריות אוויר עם ABS ו- EBD (חלוקת עוצמת-בלימה), ומותקנת גם בקרת יציבות (ESP) ברת-ניתוק. בצד החשמלי ניתן לציין בקרת אקלים מפוצלת ימין/שמאל ורדיו דיסק נשלט מההגה, ובצד הוויזואלי פנסי ערפל וחישוקים קלים. כל השאר, כחלק מחבילות אבזור אופציונליות וממש לא זולות. בגרסה הנבחנת היו כל שלוש החבילות ("מנהלים", S-line ופרימיום) והן הוסיפו לרשימה גג שמש חשמלי, את הקיט החיצוני היפהפה, מושבים מרופדי עור ומופעלי חשמל, מחליף דיסקים מובנה ומערכת בקרת שיוט. מחיר התענוג: 52,000 ש"ח נוספים ל-300,000 ההתחלתיים של גרסה זו.
גם בכל שאר ענייני הפנים הדברים די דומים למה שהיה באודי A4 מקודם. המרווח לנהג לא מצטיין, ולגבוהים יפריעו גם גג השמש וגם פינת הקונסולה הנוקשה שמתחככת בברך ימין. תנוחת הנהיגה טובה למדי והמושבים עצמם תמכו ביעילות לכל אורך המבחן בזכות ריפוד נוקשה שאינו שוקע. תפעול כל המתגים והמנופים משדר איכות עילאית אך בקרת האקלים אינה אינטואיטיבית מספיק לשימוש, בוודאי שבנהיגה. מספר תאי האחסון אינו גדול דיו ושטח האחסון העיקרי, הבאגאז', על אף שזכה להגדלת נפח קלה (מ-445 ל' ל-460) עדיין סובל ממבנה עמוק אשר מרחיק את המטען מהפתח ומקשה על הטענה ופריקה. גם מאחור המרווח לנוסעים אינו גדול, וחסרים סנטימטרים יקרים גם לברכיים, גם לראש וגם לבסיס המושב. אה כן, וחסרונם של פתחי מיזוג לאחור הוא ממש לא לעניין, בעיקר כאשר לאחות הקטנה יש.

אדום אש
ואם בפנים העניינים נראים דומים לעבר, הרי שמתחת לפח כבר מדובר בסיפור אחר לגמרי. המנוע הוא אחת משלוש יחידות כוח חדשות בהיצע (יחד עם ה-2.0 ל' TDI 140 כ"ס וה-3.2 FSI 255 כ"ס; בחו"ל מוצע גם ה-3.0 ל' TDI 204 כ"ס), והוא מבוסס על יחידת ה-2.0 ל' FSI המצוידת בהזרקה-ישירה ובתזמון-שסתומים משתנה. מגדש טורבו מעלה את ההספק המרבי מ-150 ל-200 כ"ס בטווח שבין 5100 ל-6000 סל"ד, ואם זה מרשים, הרי ש-28.5 קג"מים בטווח שבין 1800 ל-5000 מרשימים אף יותר. לזה חוברת תיבת המולטיטרוניק הרציפה אשר עברה כיול מחודש ומציעה עתה שבעה יחסי העברה במצב הידני (כדי לשמור את המנוע ברצועת הכוח...), ומתלים אשר זכו גם הם לגיאומטריה משופרת - עם רכיבים שנלקחו בחלקם מה- A6 ומה- A8 - ואמורים להציע נוחות נסיעה והתנהגות כביש עדיפות.
בהתחלה זה באמת מרגיש שונה, כאשר מהלך המתלה הראשוני נדמה כרך וסופג מבעבר ומשכך טוב יותר את השיבושים במהירות עירונית נמוכה. הבעיה היא שכאשר המהירות עולה ולו במעט (מ-30 ל-50 קמ"ש) חוזרת האודי A4 להקפיץ ולטלטל את הנוסעים כבימים ימימה. יש כאן עדיין יחס מוזר למדי בין הקפיצים לבין הבולמים הסובלים ממחסור בשיכוך כיווץ והחזרה, וזה עדיין עובד ממש לא טוב על הכבישים המקומיים. האודי מצליחה גם להיחבט על כל מהמורה ולהתרסק על כל בור (וזה מורגש עוד יותר אצל הנוסעים מאחור), וגם להתנדנד בחוסר ריסון על כבישים גליים. ואם זה היה פוגע רק בנוחות ניחא, אבל זה הורס גם את הבסיס להתנהגות. ועם מנוע כזה, צריך מתלים שיודעים לתרגם את הכוח לכביש.
וזה לא רק הכוח שעושה את הסיפור, זו הדרך בה הוא מושג. כי השילוב הזה של (כנראה) התיבה הרציפה הטובה ביותר בביזנס ומנוע עם רצועת-כוח כל כך רחבה, הופך את התאוצות לחוויה של ממש. ישנו היסוס קל של התיבה בתחילת התנועה, אך מאותה נקודה שהיא מתארגנת לה היא זורמת בחלקות מופתית בכל סוג של האצה. אם תאיצו חזק היא תתייצב על שיא ההספק ותיתן למנוע לתת את כל מה שיש לו. אם תרצו להאיץ במתינות תוכלו להציב את מחט הסל"ד על כל נקודה בסקאלה ולתת למומנט לעשות את שלו. ואם תרצו יש גם מצב "ספורט" שמגיב כמו תיבה אוטומטית סטנדרטית ומצב ידני שלמעט העובדה שאינו מעניק עצמאות של ממש (גם מעלה הילוכים בקו האדום וגם מייצר קיק דאון), מתפקד פשוט מעולה ומאפשר שליטה מתבקשת בפניות. ואחרי כל אלו היא תתייצב בשיוט על פחות מ-2000 סל"ד ב-100 קמ"ש ותאפשר גם שקט וגם חיסכון. בקיצור, הטוב מכל העולמות.
המנוע מצידו מתחיל לנשום בתאוצה אחידה וליניארית קצת לפני אותם 2000 סל"ד, ולא מפסיק למשוך עד שהתיבה מעלה הילוך (במצב הלא-רציף כמובן). הוא עושה זאת עם מעט מאוד השהיית טורבו כשחוזרים לדוושה ועם אותו דחף עסיסי שכה אהבנו במנוע ה-1.8 טורבו של הקונצרן. ניכר גם כי עבדו על הצליל שלו, אם כי לטעמי הוא עדיין מעט חסר נוכחות. יחד עם התיבה הרציפה מתקבלת תאוצה מרשימה (7.7 שניות למאה) וצבירת מהירות גבוהה בכל קנה מידה, אך האופן שבו מתקבל הכוח מעמעם את התחושות. המנוע שאינו נותן בעיטת כוח אלא מושך באופן אחיד ואופי התיבה נטול הקפיצות מספקים הרגשה של מהירות נמוכה מזו שנמצאים בה בפועל, וכדאי להיזהר מכך, כי השוטרים לא יקנו את זה.
מילא הם, אבל גם הפניות לא קונות את זה. כי עם כל החלקות הזו, הדבר האחרון שהמכונית עושה בפניות זה לזרום בחלקות; זה מתחיל בגלל הגה הסרווטרוניק (אופציה יחידה בגרסה זו) שסובל משטח מת גדול במרכז שאחריו תגובה מיידית מדי. מכיוון שהוא גם מגובה בתחושה כבדות מלאכותית ובמחסור מוחלט בהיזון חוזר, הוא גורם לכך שהפנייתו בעיקולים מבוססת על ניסוי וטעייה ומכתיבה ניהוג מאוד לא מדויק. וכאשר לזה נוספת אותה פעולה קופצנית ונטולת ריסון של המתלים בפניות ונטייה בולטת לתת-היגוי בהאצה - מקבלים אוטו שנלחמים איתו בפניות, לא זורמים. את תת-ההיגוי אפשר אומנם לבטל בקלות יחסית על-ידי הרפיית הדוושה, ואז השלדה תיענה לדרישה ותגיב בהידוק אחוריים חינני, אך גם כאן המתלים פוגמים בתוצאה והחזרה מהיגוי-יתר מלווה בזעזוע-יתר של המרכב.
הדבר היחיד בצד הדינמי שכן פועל בסטנדרטים של המנוע והתיבה הם הבלמים, שלמרות תגובת דוושה מעט עצבנית סיפקו עוצמת בלימה ראויה ותחושה טובה בדוושה.

אדום מבויש
את הדייט סיימנו כל אחד בביתו, וחשתי הקלה. הקלה כי לא רק שכדי לרכוש את ליבה צריך לשלם הרבה מדי כסף (300,000 ש"ח לפני תוספות), אלא גם בגלל שזה עדיין לא יספק חיים נוחים בערים או מסיבות ריקודים בהרים, בגלל אותו כיול לא-מוצלח של המתלים. נכון שתמיד ארצה להסתכל עליה באדום החושני הזה ולהאיץ בה ביציאות ליליות, מתענג על אותה יחידת-כוח חזקה ומהנה, אבל החבילה הכוללת פשוט לא מספיק שלמה. כי בסופו של דבר, תמיד אתאכזב לדעת שמשהו שנראה כל כך טוב אף פעם לא ירגיש כך.