הכיסא הריק: מיומנו של עושה קטלוג - אוטו

הכיסא הריק: מיומנו של עושה קטלוג

יואל פלרמן מסביר מה צריך לקחת בחשבון כשמכינים קטלוג רכב

קטלוג חדש מבוסס על קטלוג קודם. העבודה עצמה מתייחסת לדגם אחד בכל פעם; הנה אחד שלא השתנה, אחר עבר מתיחת פנים ושלישי הוא דגם חדש. רוב הדגמים היו בשנה שעברה, כמה נעלמים, אחרים חדשים לגמרי.
אבל, ככל שמתקדמים, ומתקדמים דרך הא"ב וסדר הדגמים הקיימים, הפיסות יוצרות תמונה גדולה, כמו תַּצְרֵף (פאזל) שהושלם, וזו מספרת מה קרה בתעשיית הרכב ומה מתחדש בה. זה דומה למה שקורה בתערוכת רכב - ולא מאוד רחוק מהאופן שבו אפשר ללמוד מממצאים ארכיאולוגיים, למשל; הקנקן הראשון מספר רק על עצמו - ולא הרבה. לאחר שהתגלה הקנקן ה–473 והושווה לאחרים על אותו בסיס ובחינת אותם הקשרים, מתארגנת תמונה רבת ערך.
כמה דברים אפשר לדעת רק מתוך הנתונים; כמה דברים אחרים, שיודעים ממקום אחר - מקבלים ביטוי ותוקף. וגם בכיוון ההפוך: חלק מהידע המצטבר מוצא ביטוי בנתונים עצמם, חלק בטקסט המתייחס לדגם.


דיפנדר. הדגם הוותיק ביותר בעולם הרכב פרש; המבנה ואופן הייצור עשו את הדיפנדר שריד לא רלוונטי מבחינה צרכנית. מה שלא משנה את העובדה שהוא אייקון של ממש.
טסלה. היצרן החדש היחיד שנכנס לקטלוג הוא ההפך המוחלט; כל–חשמלי, מדבר בקול גדול על התנהלות אוטונומית. ויש עוד: דגם 3 מופיע בקטלוג - למרות שאינו מיוצר. כאשר 400,000 מזמינים מכונית, חשמלית, זה מבטא תופעה. ממש כמו הדיפנדר שיצא.
ד.ס. סיטרואן השלימה מהלך של מספר שנים שהתחיל בגרסה ייחודית לדגם - והסתיים במותג נפרד עם מספר דגמים. ללא ספק, השוק הסיני היה שושבין מרכזי.
השוק הסיני. דגמים מוארכים - רק לשוק הזה; דגמי פנאי - רק לשוק הזה; גרסאות סדאן - כנ"ל. ככה זה כאשר מדובר בשוק הכפול מזה של ארה"ב, רבע מהשוק העולמי.
רכבי פנאי. דגמי פנאי, אמיתיים או מדומים - עם מספר פסי פלסטיק ליצירת הופעה קשוחה(?) - הם רבים מהמצטרפים לקטלוג. התופעה הזו מוצאת ביטוי בכל הגדלים - ואצל כל היצרנים, כאלה רגילים וכאלה הנמצאים בצמרת. וגם במקומות הגבוהים ביותר.
קטגוריות בפנאי. הבסיס לרכב פנאי, ביותר ממובן אחד, הוא רצפה של מכונית נוסעים. גם אם רצפה משרתת רק קטגוריה אחת (סופרמיני) או שתיים ואפילו שלוש - ברור במכוניות נוסעים במה מדובר. אצל חלק מהיצרנים של רכבי הפנאי הדברים ברורים מאוד - למשל, יצרני היוקרה הגרמנים (ולא רק); שם דגם הפנאי צמוד לדגם אליו הוא קשור.
משחקים בקטגוריות פנאי. אצל אחרים, יפנים לדוגמא, הדברים מטושטשים. בכוונה. וכך, על אותו בסיס, מייצרים שני דגמי פנאי - עם שמות שונים והכרזות אחרות על ייעוד ואופי.
גרסאות היברידיות/חשמליות. באופן מאוד שיטתי, מספר הגרסאות הירוקות האלה גדל. יותר ויותר דגמים מציעים אופציה שכזו, שהופכת מצדה לאותו סוג של הצעה כמו מנוע בנזין או דיזל.
המצאת דגמים, השיטה הגרמנית. אין כמו קטלוג כדי לקלוט את האופן בו שלושת יצרני היוקרה הגרמניים מנסים לשדרג את עצמם, וכאן רק באופן הצהרתי. מה שפעם הייתה גרסה–של–דגם הפך לדגם בזכות עצמו. הדבר מבטיח בין השאר מקום נפרד בקטלוג רכב - לא עוד הערה בסוף תיאור הדגם ("יש גם קופה") - והפגנת עשייה כבירה של היצרן; "פעם היו לנו 5 דגמים - היום יש לנו 15; מה זה גדלנו".

דיפנדר. הדגם הוותיק ביותר בעולם הרכב פרש
מבחני ריסוק - מי איננו. דגמים יקרים אינם נבחנים במבחני ריסוק. נכון שעולה הרבה כסף לקנות אותם ונכון שקונים אותם פחות אנשים - אבל אין בעצם בקרה על רמת הבטיחות שמציעות הנחשבות שבמכוניות.
מבחני ריסוק - הולכי רגל. השוואה בין ציונים של מבחני ריסוק מתחילת העשור וכמה שנים אחר כך, מדגישה את חשיבות הפעילות של Euro NCAP. בהגנה על הולכי רגל הציונים היום כפולים מאשר לפני מספר שנים.
מבחני ריסוק - שינויים. גם אם הציונים זהים, זה לא אומר שמה שנבדק לפני שש שנים זהה למה שנבדק היום. כדי לקבל אותו ציון, צריך להשתדל יותר. לכן, בקטלוג זה צמודה לציון גם השנה בה נערך המבחן. המשמעות עצומה.
מבחני ריסוק - מי שלומד. מפליא לראות יצרנים אירופאים שלא ממש מתעלים במבחני הריסוק ה"ביתיים" שלהם, של Euro NCAP. מולם בולטת עקומת לימוד מרשימה מאוד של יצרנים מארץ רחוקה, קוריאה.
ביצועים. נתוני ביצועים שהיו צמודים לא מזמן למכוניות–על אקזוטיות - מופקים היום על ידי גרסאות מחוזקות של "סתם" דגמים.
פעילות–יתר מול נמנום. ישנם יצרנים שמפגינים מעין היפראקטיביות; אם דגם מסוים זכה במתיחת הפנים לחידושים (במנוע או במולטימדיה, למשל) יש מצב שעוד דגמים יתעדכנו, לפעמים ללא הכרזה, לפעמים עם הרבה רעש. מנגד, יש יצרנים שאצלם יותר מדגם - ויותר משלושה וגם ארבעה - לא חווה חידוש, אפילו זעיר, במשך הרבה שנים. מעקב כזה מספר די הרבה על מה שקורה באמת אצל יצרנים מסוימים.
וגם דגמים חסרים. יש יצרנים שהיה להם דגם בקטגוריה מסוימת, וכבר אין. וגם: דגם שהיה גאוות המותג, מתפוגג בשקט לתוך דפי הקטלוג דאשתקד. לפעמים זה בגלל יצרן הנמצא בשקיעה, לפעמים בגלל שסגמנט מסוים נמצא בדעיכה - ואצל יצרן מסוים הדבר הרסני. כאשר יצרן מוותר ופונה רק למה שמצליח כעת - בשעה שיצרנים אחרים ממשיכים עם סגמנטים פחות פופולריים - גם זה מספר על הבעיות בפניהן הוא עומד.
היצע צילומים מול חוסר. ככל שזה קשור לצרכן הרכב, אפילו לחובב המתעניין, אין לכך חשיבות. צילומי יצרן לדגם נתון משרתים רק את המדיה. ובכל זאת: יצרנים מסוימים ישקיעו, תמיד, במערך צילומים שיטתי גם לתת–גרסה נידחת. יצרנים אחרים ישגרו משהו מאוד לא מסודר, לא שיטתי ובעיקר חסר; בקבוצה האחרונה נמצאים בעיקר יפנים.
נתונים - תקנים וכו'. אז מה משקל הרכב? הבדל של 75 ק"ג בין שני נתונים? הגבוה יותר כולל נהג. ולפי מה קובעים נפח תא מטען? סתם חשבון פשוט של נפח, או תקן מסוים הלוקח בחשבון את נפח החבילות שאפשר להכניס? וזה עוד כלום לעומת ארבעה תרגומים שונים ל"כוח סוס" ביחס לקילוואט, שמייצרים תוצאה שונה. האם הנתונים של היבואן האמריקאי הם הנכונים, או אלה של הבריטי? הישראלי? ואם הוא לא תואם לזה של אתר היצרן? תיק"ו.
שיתופי פעולה. יצרנים משתפים פעולה עם אחרים. אצל אחדים זה חלק מההצהרה; אחרים מתעלמים מכך עד לרמה של הכחשה מוחלטת, אפילו שמדובר בדגם שכל–כולו של יצרן אחר למעשה. לא כולל הסמל. יש בכך משהו משעשע - ואם אתם נשמות טובות, גם מעורר רחמים - בוודאי כאשר זה מגיע בהודעה לעיתונות העשויה מהכרזות חגיגיות ההולכות מקצה העולם ועד קצהו, שלא לדבר על השקט הרועם מאוד ביחס למקור.

דגמי פנאי הם רבים מהמצטרפים לקטלוג
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות