פיג'ו 208 דיזל – מבחן דרכים - אוטו

פיג'ו 208 דיזל – מבחן דרכים

לובינסקי חוזרת לפלח מכוניות הדיזל הקטנות עם מנוע חדש, נקי וחסכוני מאי פעם

קטגוריה: סופרמיני

גרסה: 1.6 ל' טורבו דיזל, ידנית, 'אקטיב'

מתחרות: סיטרואן קקטוס, קיה ריו, דאצ'יה סנדרו סטפוואי

מחיר הגרסה הנבחנת: 95,000 שקלים
מאז הצגתה לפני ארבע שנים, הפכה פיג'ו 208 למכונית הנמכרת ביותר של פיג'ו העולמית – וגם עבור היבואן מדובר בדגם חשוב. מעט אחרי הגעת הגרסה המחודשת, עם מנוע טורבו-בנזין ותיבה אוטומטית חדשה, החליט היבואן להטיל למים הרותחים גם גרסת דיזל עם ציון ירוק טוב ולכן גם מחיר תחרותי ביחס למה שהורגלנו. 95,000 שקלים. זו לא פעם ראשונה שלובינסקי, יבואנית פיג'ו-סיטרואן, מנסה לנער את תחום הדיזל הקטן והעממי – החל מהסקסו דיזל של שנות התשעים שזכתה להצלחה נאה, דרך ניסיונות פחות מוצלחים עם ה-207 וה-C3 הראשונה. ועכשיו היא מנסה שוב עם ה-208 שכאן והקקטוס דיזל.

עיצוב ונראות
חיצונית אין הבדל ממשי בין גרסת הדיזל לגרסאות הבנזין המוכרות, למעט חישוקי ה-"15 הקלים ("16 באוטומטיות המאובזרות). כמו בכל הגרסאות המחודשות ל-208, גם זו נראית צעירה, דינאמית ותוססת.

פנים הרכב
כרגיל, הנהיגה ב-208 דורשת הסתגלות להגה הקטן שממוקם מתחת למחוונים, ויוצר תנוחת נהיגה שונה ותחושה מיוחדת. גרסת הדיזל מגיעה ברמת 'אקטיב', שהינה רמת הגימור היותר-מאובזרת במבחר. היא נהנית ממלוא האבזור המקובל, כולל מערך המולטימדיה המקורי בו הוטמע וויז (תוספת שקצת מפריעה לפעילות המערכת) ומצלמת נסיעה לאחור, אבל לא מציעה דברים חריגים בתחום. יש גם קיפול חשמלי למראות הצד וגלגל הגה ספורטיבי מדופן עור, אך באופן מוזר אין ידיות אחיזה בתקרה ותאורת מפות. המושבים נוחים, אולם משענת היד ביניהם קצת מפריעה.

נוחות נסיעה
פיג'ו לא ביצעו שינוי מהותי בכיול המתלים של גרסה זו, וה-208 מציגה נוחות מספקת ואופי נעים על חישוקי ה-"15. מחוץ לעיר היא משלבת בין תחושה נוחה לריסון תנודות מרכב טוב. כאשר רק חיבורי רוחב בכביש מפירים את השלווה. גם בעיר הנוחות לסוג זה של רכב בהחלט נאותה. רעשי הכבישים מוחשיים מדי אבל לא ברמה חריגה לקטגוריה.

התנהגות בטיחות
גם בגרסת הדיזל מציעה ה-208 תחושה דינאמית למדי, שחלקה נובע מהתגובה הנחושה להפניה הראשונית של ההגה. היא גם מגיבה נכון להעברות משקל בפניות ויוצרת תחושה בטוחה, צפויה ויציבה שלא על חשבון ההנאה שהיא מצליחה לייצר. הבלמים לא חדים מספיק אבל עשו את העבודה.
מבחינת בטיחות ה-208 חמושה בכל הציוד הרגיל (כולל התרעה על ירידת לחץ אוויר) אבל נעדרת מערכות בטיחות מתקדמות.

מנוע וביצועים
הסיבה למסיבה היא כמובן מנוע הדיזל. הוא אינו מטרטר בסגנון האופייני ללוגמי סולר, אבל בתחילת תנועה, בייחוד בעיר, משמיע גרגור גברי משהו. שיא המומנט מושג אומנם כבר ב-1750 סל"ד, אך התחושה היא שמתחת לקו זה המנוע רדום. יחד עם הילוכים ארוכים יחסית - עם פערים גדולים ביניהם - נדרשת עבודה אינטנסיבית מהצפוי, למנועי דיזל, עם מוט ההילוכים. הילוך שישי בתיבה היה כנראה פותר את הבעיה.
המכונית לא תזזיתית, אבל צוברת מהירות בהחלטיות ובקלות, ומטפסת בקלות למהירויות לא בריאות (לרישיון). הביצועים טובים בסך הכל (10.7 ש' ל-100 קמ"ש) והאופי נעים.

והחיסכון? הוא אכן קיים. בשיוט סופר-נינוח תוכלו לראות גם 25 קילומטר לליטר, אבל גם ביום מגוון שכלל קטעים מאומצים ועליות סיימה הלביאה הקטנה עם 19.6 ק"מ לליטר. בעיר אתם יכולים לצפות לכ-14 ק"מ לליטר.

תמורה

פיג'ו 208 הייתה מלידתה אחת המוצלחות בקבוצתה והיא נותרת כזו גם בגרסת הדיזל. מדובר באחת המתחרות היחידות בתחום שלוגמת סולר והיא עומדת בציפיות ומשלבת חיסכון ומחיר לא יקר עם ביצועים טובים ואופי נעים. הבעיה, בשוק שלנו, היא כמובן העדר האופציה האוטומטית, ומחיר שיקר יותר משל גרסת הבנזין-אוטומט המקבילה.
מחיר גם קרוב למדי לשל הקקטוס דיזל הגדולה והאופנתית יותר, מה שעלול ליצור לה בעיה מבית, ויקר משמעותית משל הסנדרו סטפוואי החלשה והפשוטה יותר, מה שיצור לה בעיה בקרב מי שהחסכון בראש מעייניו.
אבל האם בכלל לקוחות שגומעים מרחקים רוצים מכוניות קטנות? לובינסקי תגלה את התשובה בקרוב.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות