בּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ... לא, רגע, זה ייקח יותר מדי זמן. בואו נקפוץ כמה שנים קדימה. אנחנו באמצע שנות השמונים. היצרנים היפנים הגדולים עדיין לא כאן בגלל החרם הערבי וכמעט כל מכונית שנייה שנמכרת בארץ היא סובארו. עוד לא טרחו אז לברר מה שם הדגם. פשוט סובארו. ולפעמים DL, בקיצור. אבל אפילו בימים החשוכים ההם, היו כאלו שרצו יותר - וקנו את ה–GL. עם הגה כוח, ונדמה לי שאפילו חלונות חשמליים. מפונקים שכמותם...
שוק הרכב של ישראל 2016 נמצא כבר במקום אחר לגמרי מאשר לפני שלושים שנה. הבדיחה על זה שישראלים קונים רכב לפי יחס המטר–לשקל שלו, כבר לא נכונה. עשרות אלפי פיאט 500, ניסאן ג'וק ועוד מוכיחים זאת. ואנחנו כבר לא מוכנים להסתפק בגרסאות בסיס עירומות. אנחנו רוצים יותר - והיבואנים נענים לדרישה ומציעים יותר. יותר אבזור, יותר הספק - תמורת יותר כסף, כמובן. אבל לא הרבה יותר.
שלוש המכוניות שכאן היום - אסטרה 1.4 ל' אינוביישן, מאזדה 3 2.0 ל' פרמיום, גולף 1.4 ל' (בגרסת 150 כ"ס) קומפורט ליין - עולות כ–10% יותר מאשר גרסאות הבסיס של אותם דגמים. אז יצאנו לדרך למבחן כפול: לבדוק מי הטובה ביותר בין השלוש, ולראות האם גרסאות אלה שוות את תוספת המחיר.
בסימן אקסטרא
שוק המשפחתיות עבר ניעור רציני למדי בחודשים האחרונים, לפחות ברמת המפרטים. הפוקוס והאופל הפכו הספק של 150 כ"ס לעניין בסיסי. אבזור בטיחות מתקדם מתיישב לו בטבעיות במפרטי משפחתיות רבות מכר, ואלמנטים כמו מפתח חכם, שהיה פעם אביזר ייחודי לרכבי פאר, הפך לעניין שכיח.
ושלוש המכוניות שכאן מיישרות קו עם הסטנדרטים החדשים - ומוסיפות עוד קצת. הן בהספקים והן באבזור, ובמיוחד באבזור הבטיחות המתקדם.
בעצם, חוץ מהגולף - שלא מציעה אבזור בטיחות מתקדם מלבד התרעה על עייפות נהג. אבל האסטרה וה–3 מובילות את הקטגוריה המשפחתית בתחום: לאופל קריאת תמרורים, התרעת שמירת מרחק, בלימה אוטונומית במהירות עירונית, שמירת נתיב וברמת האבזור הזו גם מערכת ניטור שטחים מתים; המאזדה מציעה תאורת קסנון עוקבת פניה, התרעת שמירת מרחק ובלימה אוטונומית במהירות עירונית, אבל מסתפקת בהתרעה על סטייה מהנתיב, בלי שמירה אקטיבית עליו. המאזדה מציעה גם תצוגה עילית שימושית ונוחה.
בתחום אבזור הנוחות/נראות מציעות כל השלוש חישוקים קלים, גג שמש ומפתח חכם. לכולן בקרת אקלים מפוצלת - אבל רק בגולף יש גם יציאת מיזוג למושבים האחוריים.
והאקסטרא הוא, כאמור, גם בביצועים - בכל השלוש מצהיר היצרן על תאוצה למאה בתשע שניות ומטה. למען הדיוק: תשע שניות באופל ובמאזדה, 8.2 שניות בגולף. המנועים בגולף ובאסטרה הם אחים שהופרדו בלידתם - 1.4 ליטר, הזרקה ישירה, טורבו ו–150 כ"ס. לגולף יתרון קל במומנט, הן בזמינות והן בכמות. ה–3 היא היחידה ששומרת כאן אמונים לסביבה, נכון יותר נכון ללחץ האוויר בסביבה, ולא נעזרת במגדש. היא מפיקה 165 כ"ס ממנוע 2.0 ליטר אטמוספרי. הגולף היא היחידה שמציעה תיבה דו–מצמדית, עם שבעה הילוכים. שתי האחרות מסתפקות בשישה, ובתיבה פלנטרית. כך שיש כאן קרב מעניין בין טכנולוגיות בזירות הביצועים וצריכת הדלק.
שוברות את הכללים
בסיס גלגלים גדול אמור להצביע על יותר מרחב לנוסעים. מכוניות גדולות יותר אמורות להיות גם מרווחות יותר, או לפחות להציע תא מטען גדול יותר. אבל השלוש הללו לא שמעו על הכללים הללו. הגולף היא הקצרה ביותר כאן, ובפער משמעותי (21 ס"מ פחות מב–3!), ובעלת בסיס הגלגלים הקצר ביותר (6 ס"מ קצר מה–3). היא גם הנמוכה ביותר, אם כי בפער קטן - ובכל זאת הגולף היא המרווחת ביותר ובעלת תנוחת הנהיגה הגבוהה ביותר. ואם זה לא מספיק - היא גם בעלת תא המטען הגדול ביותר...
ולפי הסדר: האסטרה מציעה תא נוסעים נאה ומודרני באופן כללי. ברמת אינוביישן, עם שילוב בד (שחור) ועור (לבן) על המושבים, הוא אפילו נאה יותר. המרחב לנהג טוב, תפעול המערכות השונות ברור וקל, ורק המחסור בחללי אחסון בסביבת הנהג מציק מעט. שאולי גם התלונן שההגה לא עולה מספיק גבוה, ומסתיר לו את קצה לוח המחוונים. המושב האחורי מציע מרווח ברכיים טוב, בינוני לראש. הרצפה באסטרה היא הקרובה ביותר לשטוחה, והקונסולה שבין המושבים הקדמיים בולטת לאחור פחות מבאחרות. בקיצור, באסטרה הכי נוח לשבת באמצע מאחור. תא המטען שלה בגודל סביר ובעל מבנה שימושי. יש בו תאורה, אבל אין שקע כוח.
מאזדה3 מציעה את העיצוב הכי מודרני לסביבת הנהג, אם כי חלק מהבוחנים טענו שהעיצוב קצת עמוס ו"מתאמץ" מדי. ברמת פרמיום המושבים עטויים עור ותפעול מושב הנהג חשמלי, מה שקונה למאזדה נקודות אצל הנהג. אבל היא מציעה את תא הנוסעים הכי פחות מרווח כאן. הן בעמדת הנהג, שם החלל לרגליים צר יחסית, והן במושב האחורי, שהוא נמוך מדי ועם מרווח ברכיים בינוני בלבד. החלונות הקטנים לא תורמים להרגשה הכללית, וקונסולה שבולטת אחורה (למרות שאין בה פתחי מיזוג) יחד עם מנהרת הינע בולטת, פוגעים בנוחות במושב האמצעי. תא המטען של ה–3 הוא בעל שטח רצפה גדול יותר משל האסטרה, אבל רדוד יחסית, ומציע את הנפח הקטן ביותר במבחן. הוא גם לא מציע תאורה או שקע כוח - קצת מאכזב במשפחתית מודרנית. ואם כבר דנים בנפח אחסון, למאזדה התאים הקטנים ביותר בדלתות, ובפער משמעותי, וזה יכול להפריע ברכב משפחתי.
הגולף, כמו שכבר הבנתם, מציעה את תא הנוסעים המרווח ביותר מבין השלוש, אבל גם עם הכי מעט שמחת חיים. שילוב הצבעים ברכב המבחן, בין שחור לאפור כהה, לא ממש עובד והבד הגס במשענת היד המרכזית ובזו שבדלת לא תורם לתחושה. וכאמור, הגולף אפילו לא במשחק בכל הנוגע לאבזור בטיחות מתקדם. היא גם בעלת הגלגלים הקטנים והצרים ביותר כאן - "16, ברוחב 205 מ"מ. אבל כמו שנראה בהמשך, זה לאו דווקא דבר רע. המושב האחורי שטוח ונוח גם במרכז, אבל הבליטה של יציאות המיזוג בין המושבים הקדמיים, יחד עם מנהרת הינע גדולה, מפריעים לנוסע באמצע. אבל שני המושבים הצדדיים הם הטובים ביותר מבין המושבים האחוריים, עם תנוחת ישיבה גבוהה, נוחה ומרווחת, וחלונות גדולים. תא המטען הוא הגדול ביותר כאן והיחיד שמציע גם תאורה וגם שקע כוח.
ומה לגבי העיצוב החיצוני? לא הצלחנו להחליט. זה אהב את העיצוב המוכר של הגולף, השני את החרטום עטור ה'לד' של ה–3, וההוא את הגג הצף של האופל. אך אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, וכאן יש יותר מתמונה אחת - אז הביטו בעצמכם והחליטו את העיצוב של מי אתם אוהבים יותר.
מגהצות את השברים
או שבעצם לא ממש. לא כולן, בכל אופן. בתחום הנוחות יש לנו מנצחת ברורה: גולף. בעיר ומחוץ לעיר היא זו שמצליחה לספוג בצורה היעילה ביותר שברים, טלאים ושאר מריעין בישין. חבל רק שפעולת המתלים היעילה מלווה בתיפופי מתלה בולטים. יכולת הספיגה באה על חשבון יכולת הריסון, אבל הגולף רחוקה מלהיות "ספה מתנודדת", ובסך הכל מספקת ריסון יעיל במהירויות שפויות ועל כבישים סבירים.
שתי האחרות מספקות נוחות דומה, או יותר נכון - אי–נוחות דומה. שתיהן נוקשות מאוד ומתקשות להתמודד עם שברי אספלט, בעיר או מחוץ לה. המאזדה מעניקה ריסון מעט טוב יותר בעומסים גבוהים, אבל כדי שזה יורגש צריך לנהוג ממש מהר או על כביש ממש גלי. המאזדה והאופל גם לוקות בבידוד לא טוב של רעשי הכביש, ורמת רעשי הכביש בהן גבוהה בהרבה מהרצוי, בעיקר על אספלט לא איכותי. מצד שני, רעשי הרוח בהן מתחילים להיות משמעותיים במהירות קצת יותר גבוהה מאשר בגולף. כך שבשיוט במאה קמ"ש הגולף היא השקטה ביותר, אבל באזור 120 קמ"ש כבר נרשם שוויון של מפסידות, וכולן רועשות מדי.
סל"ד השיוט באסטרה ובמאזדה 3 דומה - 100 קמ"ש ב–2000 סל"ד. בגולף הוא נמוך יותר בכ–10% - לא מאוד מפתיע לאור העובדה שיש לה הילוך אחד יותר מאשר לשתי האחרות. אבל הממצא המעניין באמת היה בתחום צריכת הדלק; מנועי טורבו קטנים אמורים להיות חסכוניים יותר ממנועים אטמוספריים בעלי הספק מקביל. גם תיבה רובוטית (דו–מצמדית או רגילה) אמורה להיות חסכונית יותר מאשר תיבה פלנטרית. חברו את זה לעובדה שהגולף קלה יותר משתי האחרות, וקיבלתם שהגולף אמורה להיות החסכונית ביותר בחבורה, ובפער. ונתוני צריכת הדלק הרשמיים תומכים בכך.
אלא שלמציאות יש הרגל מגונה לא להקשיב לתאוריה, לפחות לא תמיד, וזה אחד המקרים. למרות הבדל קל בתוצאות שהראו מחשבי הדרך, התדלוק העלה כי צריכת הדלק של המאזדה זהה זו של הגולף (מחשב הדרך במאזדה מעט פסימי!), כאשר האסטרה מפגרת בפער קטן. 9.5 ק"מ לליטר בשתי הראשונות לעומת 9 ק"מ לליטר באסטרה. בשיוט בין עירוני, כולל שיוט מהיר בכביש 6, מדובר בכ–16 ק"מ לליטר במאזדה ובגולף, לעומת כ–15 באסטרה.
מישרות את הפיתולים
תגידו: "זו מכונית משפחתית, מה הקשר לפיתולים?", ואענה - כאלה אנחנו. מדי פעם אנחנו אוהבים להשאיר הכל מאחור וליהנות מקטע כביש מפותל. גם במכונית משפחתית - ובמיוחד אם זו מכונית משפחתית חזקה. הרי השלוש שכאן לא רק מאובזרות יותר מהמשפחתית הממוצעת, הן גם חזקות יותר. ושלושתן בהחלט מהנות בנהיגה נמרצת. האסטרה נהנית מתגובה חדה ומהירה להפניית ההגה, טרן–אין, ושפע אחיזה והתנהגות ניטראלית מאפשרים מהירויות פנייה גבוהות. אבל היא לא הכי מתקשרת, ובעומס גבוה באמת היא מתחילה לשדר חוסר נוחות. הזנב והחרטום מתחילים "לצוף" באופן שפוגע בדיוק ומערער את ביטחון הנהג.
הגולף מאפשרת נהיגה מהירה מאוד במין קלילות אדישה. כאילו אומרת לנהג "פשוט כוון וסע, יהיה בסדר". הצמיגים הצרים יחסית (לשתי האחרות, לא למקובל בקטגוריה) מגיעים לקצה האחיזה מעט מוקדם יותר מאשר בשתי האחרות, אך עושים זאת בצורה צפויה והדרגתית, מספקים את יצר החוליגניות מבלי להבהיל. ויש לה גם הבלמים החדים ביותר.
המאזדה3 מציגה התנהגות ברמה מעל שתי האחרות, פשוט משום שהיא ממש מתנהגת. היא רגישה לפעולות הנהג, נענית לבקשות ומתקשרת. עם פרובוקציה קלה אפשר לגרום לזנב להדק קו או ממש להיסחף להיגוי יתר, ומצד שני כניסה לא נכונה לפנייה תייצר תת–היגוי ותבהיר לך שטעית. כיף, שרק בלמים חסרי נשיכה גורעים ממנו.
נהיגה כזו גם חושפת את ההבדלים באופי יחידות ההנעה. הגולף מספקת את הביצועים הזמינים ביותר. נדמה שהמנוע מספק שפע מומנט בכל מקום, והתיבה מורידה הילוכים כנשוכת נחש בתגובה לכל רמז קל. התחושה כל כך תוססת, שהופתענו לגלות כי הפער האמיתי בביצועים קטן למדי. הגולף ראשונה בתאוצה למאה קמ"ש, אבל לא בפער גדול (המאזדה והאסטרה כמעט זהות), ובתאוצות הביניים הביצועים של כל השלוש זהים למעשה.
האופל נותנת תחושה בשרנית בסל"ד בינוני, עם תאוצות ביניים זריזות וזמינות, אבל המנוע לא ממש אוהב סל"ד גבוה, מה שמפריע מעט בנהיגה נמרצת. גם התיבה מעט איטית בהורדת הילוך (אם כי לא נתקלנו בסרבנות כמו במבחן לסטיישן) ולכן נוצרת תחושה שהיא מעט פחות זריזה מאשר בגולף, אם כי כאמור במציאות הפער זניח עד לא קיים.
המאזדה הזכירה לנו שוב למה אנחנו אוהבים מנועים אטמוספריים. עד כמה שטכנולוגית הטורבו התקדמה, במיוחד בנושא השהיית הטורבו, מנוע אטמוספרי טוב עדיין עדיף בכל הקשור לתגובת דוושה. התיבה זריזה למדי, ומשוטי ההילוכים מאחורי ההגה (היחידה מבין השלוש) מאפשרים שליטה אנושית קלה בתיבה. אומנם אין כאן מומנט–בסל"ד–אפס כמו בגולף, אבל יחסי ההעברה מחולקים היטב, ואין שום בעיה לשמור את המנוע באזור החי שלו.
זמן ההחלטות
בסופו של יום דבר אחד היה ברור - מדובר בשלוש מכוניות טובות, ויש שתיים שטובות יותר. האסטרה מציעה מרחב פנימי טוב (כולל מושב אחורי הכי נוח לשלושה), ביצועים טובים מאוד, יכולת פנייה זריזה ואבזור עשיר, במיוחד בתחום הבטיחות המתקדמת, והיא היחידה שכוללת שמירת נתיב אקטיבית. אבל כמשפחתית היא פחות מרווחת ונוחה מהגולף, וכמשפחתית ספורטיבית היא פחות מהנה לנהיגה מהמאזדה 3. כי כן, המנצחת במבחן הזה תלויה בכם, או יותר נכון באופן בו אתם מגדירים "משפחתית אקסטרא".
אם היא צריכה להיות קודם כל משפחתית, ולכן נשפטת במונחים פרקטיים - נוחות, מרחב לנוסעים ולמטען וכדומה - הרי שהגולף מנצחת במבחן, אבל עם הערה, בטוש אדום, בנושא מערכות הבטיחות המתקדמות.
אם אתם מוכנים להתפשר קצת בתחום המשפחתי בשביל יותר "אקסטרא", הרי שהמנצחת היא מאזדה 3, ולא משנה אם ה"אקסטרא" שלכם הוא בתחום האבזור או בתחום ההנאה מנהיגה. בשתי הקטגוריות המאזדה 3 טובה יותר משתי האחרות. וזה שהיא זולה יותר ב–4000 שקלים מהגולף והאסטרה בטח לא מזיק. עכשיו רק נשאר לכם להחליט מה אתם יותר, משפחתיים או אקסטרא...



למה לא אמרת שאחותך
לכל אחת משלוש המתמודדות כאן היום אחיות מעט צנועות יותר, זולות יותר - ולא מאוד נחותות משמעותית במפרט.
האסטרה מציעה שתי רמות גימור מתחת לאינוביישן שבמבחן, עם אותו מנוע בדיוק וצמיגים במידה שפויה יותר (שמוסיפים לנוחות ומפחיתים את רעשי הכביש). האנג'וי עולה 132,000 שקלים אך מוותרת על אבזור הבטיחות המתקדם, ולכן עדיף לדעתנו לדלג לרמת האבזור הבאה, אנג'וי פלוס. היא עולה 137,000 שקלים (אחרי שמחליפים את חישוקי הפלדה בחישוקים קלים), 8000 שקלים פחות מרכב המבחן, אך מוותרת על מערכת ניטור השטחים המתים, גג השמש, שילוב העור במושבים והמפתח החכם. תוספת האבזור בהחלט שווה את תוספת המחיר לדעתנו, אבל מידות הצמיגים העדיפות באנג'וי פלוס הופכים את הבחירה בין השתיים לקשה.
המאזדה 3 מציעה גם היא שתי רמות אבזור מתחת לפרמיום שכאן, עם אותו מנוע בדיוק - ואותם צמיגים. ‘קומפורט', שעולה 133,000 שקלים (8000 פחות מרכב המבחן), מוותרת על ריפודי העור, גג השמש, הכיוון החשמלי למושב הנהג והמפתח החכם (ההתנעה עדיין עם כפתור, אבל פתיחת הדלתות לא אוטומטית). רמת האבזור הבסיסית, ‘ספורט', עולה 130,000 שקלים, ומוותרת גם על התצוגה העילית, לוח המחוונים שונה וכך גם זוטות בעיצוב הפנימי והחיצוני. מבחינתנו, שתיהן נותנות תמורה עדיפה על פני ה'פרמיום', אבל הדעות מי מבין שתיהן עדיפה היו חלוקות.
גם הגולף מציעה רמת אבזור זולה יותר, טרנדליין, אלא שכאן יש הבדל גם במנוע - עדיין 1.4 ל' טורבו, אבל עם 125 כ"ס בלבד. מניסיון העבר הביצועים עדין טובים למדי, אם כי כמובן פחות מאשר בגרסה החזקה. ההבדלים באבזור רבים, מגלגלים בגודל שונה, דרך גג שמש, מפתח חכם, מושבים שונים ועוד. הרבה הבדלים תמורת הבדל של כ–12,000 שקלים במחיר. הבדלים רבים כל כך שקשה לקבוע מי מהן עדיפה, בוודאי בלי השוואה ישירה בינן.