ביקורת סרט: אוברדרייב - אוטו

ביקורת סרט: אוברדרייב

עוד סרט אקשן-נהיגה מגיע אלינו לקראת סוף הקיץ

סרטי אקשן וקיץ הולכים ביחד כמעט כמו אבטיח וחוף ים (או בכלל אבטיח. למה להגביל?). ומכוניות תמיד היו בסיס טוב לאקשן – מרדפים מהירים, התנגשויות, פיצוצים... הכל מתחבר בטבעיות למכוניות, וממש לא מהיום. לכן כל קיץ מגיע אלינו לפחות סרט אקשן-מכוניות אחד, בדרך כלל יותר (הקיץ, למשל, כבר היה לנו את בייבי דרייבר).
אוברדרייב, הסרט החדש בבימויו של אנטוניו נגרט ובכיכובם של סקוט איסטווד (הבן של) ופרדי ת'ורפ (בטח גם בן של מישהו), מכיל את כל המרכיבים המוכרים – חבר'ה חתיכים שהם רעים אבל בעצם טובים, בחורות חתיכות לא פחות, קשרי אהבה ואנשים רעים באמת שאיתם הגיבורים מסתבכים עד מעל הראש. בקיצור – לא משהו שלא פגשנו בעבר. אלא שכמו באוכל, אי אפשר להסיק מהמרכיבים הבסיסיים על המאכל שיוצא בסוף.
אז הלכנו לראות. ובכן, דבר ראשון, לפני שניכנס לעלילה: הבחורים אכן חתיכים והבחורות אכן חתיכות, אבל הכימיה בין שני הגיבורים לא ממש עובדת. למרות שאין ספק שהשחקנים והתסריטאים ניסו, ההומור לא ממש זורם. חבל.
ולגבי העלילה: שני הגיבורים, אנדרו וגארט פוסטר, מתפרנסים מגניבת מכוניות יקרות. אבל לא סתם מכוניות יקרות בסגנון "עקיצה בשישים שניות", אלא ממש ממש יקרות – מהסוג שנמכר במכירות פומביות בעשרות מליוני דולרים/יורו. מה שאפשר לתסריטאים לדחוק לתוך הסרט גם בוגאטי 57 אטלנטיק וגם פרארי 250GTO, לא פחות. הם גונבים את הראשונה, רק כדי לגלות שגנבו אותה מפושע מסוכן ורצחני. כדי לכפר על מעשיהם ולהציל את חייהם, הם מבטיחים לגנוב את ה-250GTO של יריבו המר. מכאן העניינים רק מסתבכים, כמובן, בעלילה שמפגינה את אותם סממני הגזמה כמו בחירת המכוניות הנגנבות. קטעי הנהיגה, כמקובל בסרטים כאלו, קצת מופרכים מדי פעם, כאשר מכוניות עם יכולות שונות לחלוטין מנהלות מרדפים צמודים (למשל ב.מ.וו 6 ופוקוס דור ראשון. סטיישן) וכל פניה נלקחת בהיגוי יתר (כן, כולל הפוקוס). אבל לא מדובר בהגזמות פראיות ומעליבות אינטיליגנציה בסגנון סדרת מהיר ועצבני.
בקיצור, אם אתם לא בררניים מדי לגבי אמינות ודיוק או עלילה רציפה והרמטית, אפשר בהחלט להעביר עם "אוברדרייב" ליל קיץ חם בצורה מהנה, ומבלי להרגיש שבזבזתם סתם את כספכם.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות