פיאט פולבק - מבחן דרכים (2.4 ל' דיזל א', 4x4) - אוטו

פיאט פולבק - מבחן דרכים (2.4 ל' דיזל א', 4x4)

איטלקי, אמריקאי, יפני ותאילנדי נכנסים למשרד. זה אולי נשמע כמו תחילתה של בדיחה לא מצחיקה, אבל זה מה שהוליד את הטנדר הראשון של פיאט, פולבק, המוכר יותר כמיצובישי טרייטון

לפתח רכב חדש זה עסק יקר. הסכום שהצהירו עליו פעם היה מיליארד אירו. גם אם לא, זה הרבה כסף, ולא תמיד בטוח שההשקעה בדגם כדאית. בהרבה מקרים כן בטוח שהחברה צריכה דגם מסוים כדי למלא את "קו המוצרים" שלה.
כדי לצמצם הוצאות ולמזער סיכונים, יצרני הרכב, כבר עשרות בשנים, משווקים דגמים שייצרו בשותפות או שאינם שלהם. יש כאלה שרק העיצוב אחר, ויש גם כאלה הזהים בכל, פרט לסמל בחזית. זה קיים במכוניות נוסעים, זה מאוד מאוד נפוץ ברכב מסחרי, גם בטנדרים. גם לאנשי קרייזלר הסידור אינו זר; ב–1979 (ועד 1994) היה הטנדר מיצובישי L200 גם דודג' ראם 50.
מותג פיאט של FCA (פיאט קרייזלר אוטומובילס), בדרכו לפעילות בכל העולם, צריך טנדר בינוני לשווקים של אסיה, אפריקה וגם אירופה. ההצעה הקטנה מבית, ראם 1500, קצת גדולה מהמקובל בז'אנר הזה, ומצוידת במנועים שהם גדולים ובזבזנים ממה שמאפיין את הטנדרים שמקורם במזרח.
פיאט, 37 שנים אחרי, הלכה בדרכה של קרייזלר והוציאה את הפולבק. כשאני אומר הוציאה, אני מתכוון לכך שלקחה מיצובישי טרייטון, הוציאה את הסמלים ואת כל הכרום מהגריל הקדמי, והרכיבה במקומם את הסמל שלה וגריל קדמי פחות נוצץ, את הייצור השאירה בתאילנד - ובאיחוד האמירויות סגרה מעגל; הדגם נקרא שם "ראם 1200".
מה? זה באמת פיאט?
"כן. זה באמת פיאט, והוא עולה 242,000 שקל". בשלב מסוים במבחן, זה המשפט שאמרתי לכל אחד שעצר לידי וביקש שאפתח את החלון. עוד לא יצא לי לנהוג בטנדר שמייצר כל כך הרבה עניין, וכולם שאלו את אותה השאלה. השינוי היחיד ביחס לטרייטון, אותו גריל שונה, עושה את הפולבק ליותר יפה ופחות מצועצע.
תא הנוסעים בנוי מחומרים קשיחים, רמת ההרכבה טובה, וכנדרש מטנדר מודרני ברבע מיליון שקלים, לא נשמעו קרקושים כלל במהלך הנסיעה. רמת הגימור שקיבלנו למבחן היא 'פרמיום', היקרה מ'סטייל' ב–12,000 שקלים, וכוללת גם מושבי עור מחוממים, תפעול חשמלי למושב הנהג, כניסה והתנעה ללא מפתח, פקדי הילוכים מאחורי ההגה ונעילת דיפרנציאל אחורית. בנקודה זו אציין כי התוספות האלה מאוד מועילות לאדם העובד. המושבים נוחים ונראה גם שניתן לנקות אותם בקלות (לא ניסיתי, כי גיא לא מרשה לאכול ברכבי מבחן); המפתח נח בכיס מכנסי העבודה ולא הייתי צריך לגעת בו עם הידיים המלוכלכות מבוץ אחרי תיקון דליפה בשדה (אפשר לנקות ידיים אחרי התיקון, וללכלך את ההגה זה בסדר? המערכת); פקדי ההילוכים עזרו מאוד בירידות ובכלל (על הנעילה, בהמשך).
התוספת הפחות מוצלחת היא מערכת המולטימדיה. כתבתי את זה בכל מבחן שעשיתי, ואכתוב את זה גם כאן: מערכת מולטימדיה היא פטנט מפגר. פעם היו כפתורים גדולים ונוחים, והיום יש מסך שלא מועיל לדבר, פרט למצלמת רוורס שאפשר למצוא לה פתרונות אחרים. למרות הביקורת הנכונה שלי, אציין שהמערכת בפולבק היא באיכות טובה ומגיעה מייצרן מוכר ואיכותי (JVC) ולא מיצרן מדבקה אנונימי שאנחנו רגילים לו בהתקנות מקומיות בדגמים אחרים.
תאי האחסון מספקים, ובדלתות יש מקום לבקבוקים של ליטר וחצי. עם זאת, מחזיקי הכוסות נמוכים מדי ולא ניתן לשים בהם בקבוקים - או שזה אני שרגיל למחזיקי כוסות בטנדרים אמריקאים.
כל הדרכים מובילות לרומא
מיצובישי טרייטון כבר נבחן מספר פעמים במגזין, ואפילו ניצח את ההיילקס ואת ה–D–מקס במבחן המשווה (גיליון 355) - ופיאט פולבק נוסע בדיוק אותו דבר. הפולבק מוצע עם אותו מנוע דיזל 2.4 ליטר, ומשווק רק בגרסת הספק אחת, המייצרת 181 כ"ס ו–43.8 קג"מ ('דאקאר' במיצובישי). המנוע סובל מהשהיית טורבו אופיינית, אך כאשר העניינים מסתדרים והטורבו מגיע ללחץ המבוקש (החל מ–1800 סל"ד בערך), ניתן להגיע לביצועים טובים. וביצועים טובים כוללים גם האצה בעלייה וגם כאשר הטנדר עמוס. גם התיבה האוטומטית (5 הילוכים) מוסיפה ליכולת.
המשמעות הנוספת לעובדה שפולבק–הוא–טרייטון, היא שנוחות הנסיעה טובה בהשוואה לשאר הטנדרים, ורעשי הרוח נשארים ברמה סבירה במהירויות חוקיות. בשטח היכולת טובה כל עוד זוכרים את הסרח העודף הארוך מאחור, ואת תיבת ההעברה הקדמית הנמוכה והממוגנת.
מערכת ההנעה כאן כוללת גם נעילת דיפרנציאל אחורית והילוך כוח מסורתי המאפשרים טיפוס איטי וקל גם בתוואי שטח קשה. הייתי שמח להילוך כוח קצר יותר כדי לאפשר נסיעה אטית בירידות קשות. כמו הטרייטון, גם הפולבק מגיע עם תוספת חשובה של דיפרנציאל מרכזי, המאפשר הנעה של ארבעת הגלגלים גם בכביש, תוספת מאוד מועילה בימים גשומים או בנהיגה על כבישים חלקים.
Veni, vidi, vici
פיאט פולבק נכנס לשוק הטנדרים שהתכווץ בשנים האחרונות ונשלט ביד רמה על ידי איסוזו D–מקס כבר שנים רבות. הוא מציע חבילה מכובדת הכוללת אבזור נאה, נוחות נסיעה טובה ויכולת שטח ברמה גבוהה מאוד. כמו שאר הטנדרים גם הפולבק מוצע במחיר מוגזם, אך במובן זה הוא רק מיישר קו עם המתחרים ולא מציב רף חדש.
רמת הגימור הבסיסית, 'סטייל', מוצעת במחיר של 230,000 שקל; באותו מחיר מקבלים את הטרייטון ברמת הגימור 'דסרט' - שיש לו הספק ומומנט נמוכים בהרבה (181 כ"ס ו–43.8 קג"מ מול 154 כ"ס ו–38.8 קג"מ). ברמת הגימור הגבוהה יש לפיאט יתרון באבזור - וגם באחריות, עם שנה נוספת; בחינם במהלך ההשקה, בתשלום לאחר מכן.
המותג האיטלקי פיאט מצדו יצטרך לשכנע שהטנדר שלו אמין כמו טנדר שמקורו יפני, מיצובישי נניח. וגם זה אתגר לא פשוט.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות