ד.ס DS3 - מבחן דרכים (1.6 ל' טורבו, ידנית) - אוטו

ד.ס DS3 - מבחן דרכים (1.6 ל' טורבו, ידנית)

עם 165 כ"ס מציעה המכונית שבזכותה הוקם המותג ד.ס אופציה מעניינת. האם זו יוקרתית חזקה או הוט האצ' מעוצבת היטב? אכן, מעניינת

קטגוריה: ספורטיביות

גרסה: 1.6 ל' טורבו, ידנית (6 היל'), הנעה קדמית

מתחרים: פיג'ו 208GTI, אופל קורסה OPC, אלפא מיטו עלה תלתן-ירוק, סיאט איביזה קופרה

מחיר: 140,000 שקלים (מחיר רכב המבחן - 143,000 שקלים)
לא בכל יום פוגשים דגם שהוליד מותג - אבל כזו היא ה–DS3. היא לא פרצה דרך מוטורית, והעיצוב הנאה והמושך שלה היה בייחוד ייחודי; לא פחות - אבל לא יותר. היא נולדה עם הצהרות לא ברורות על תג–מותג שהוא גם סיטרואן וגם קצת יוקרה, וגם משכה אש; הסימול של הדגם ההוא, DS, על ביצוע אופנתי ל–C3? אבל הצלחתה באירופה וגם בסין שכנעה את PSA ללכת על כל הקופה ולהשיק מותג יוקרה שיתחרה בעוד עשור, או שניים, אם ירצו השם והקהל, בגרמנים. ההפרדה עם DS עזרה גם לסיטרואן להתרכז ולמצוא את האמת החדשה שלה.
אבל כאשר ה–DS3 מתייצבת בחנית המערכת ברמת הגימור 'ספורט–שיק', מצוידת במנוע ה–1.6 ליטר טורבו, עולה שאלה אחרת. האם היא נחשבת קטנה ספורטיבית? ימים מוזרים עוברים על תחום הקטנות הספורטיביות; השינוי בתעשייה כה מהיר וגדול ואינפלציית הסוסים כה מוגזמת עד שניצן אביבי, העורך המדופלם שלנו, מסרב אפילו להרהר באפשרות שהיא יכולה להיות "הוט האץ'" - זאת למרות שלקטנה הזו יש 165 כ"ס ותיבה ידנית עם שישה הילוכים. אני לא מדבר על כך שלגולף VR6 האגדית היו בסך הכל 174, אבל אפילו למיני קופר S היוצאת לא היה הרבה יותר, וגם נתון האצה של 7.5 שניות ל–100 קמ"ש לא משכנע אותו. האם הוא צודק? זה בהחלט אחד הדברים שנרצה לבדוק (ליתר דיוק, האם אנחנו מסכימים איתו).
יותר אור
השינוי החיצוני העיקרי שעברה ה–3 במהלך מתיחת הפנים השנייה שלה מוצא ביטוי בחזית, עם השבכה של המותג החדש. יחידות התאורה החדשות, עם המראה המתוחכם, כוללות בגרסה זו שילוב מרשים בין קסנון ולד דינאמי וגם האיתות יפה. מאחור השינוי קטן ומתמקד ביחידות התאורה הדומות בצורה אך כוללות לד ועיצוב יותר "תלת ממדי", ופס הלד בתאורת הבלימה העילית הוא כעת לבן כשאינו פועל. ה–DS המחודשת פחות נאה לטעמי מהמקור, אך כעת בוגרת ויוקרתית יותר, וגם החישוקים החדשים בולטים פחות אך מעודנים יותר. העובדה שסקרנים רבים עצרו אותנו ממחישה שלמרות גילה ה–DS3 עדיין נדירה בארץ.
במשפחת שאולי מכירים היטב את הדגם הקודם, ולכן קל לנו לזהות שינויים בתא הנוסעים. הדבר החשוב הוא קבלת מערך המולטימדיה המקורי המוכר של היצרן שהחליף את מערכת השמע. באופן מוזר, המתגים החיצוניים היחידים לתפעולו - לחצני עוצמה ללא חוגה ואלה של התפריט הראשי - שוכנים הרחק למטה ולוקח זמן להתרגל לכך (למה מוזר? סיטרואן. המע'). טוב שיש תפעול מההגה - חבל שיש השתקפויות במסך.
המחוונים לא השתנו אבל הרקע שלהם כמו של שאר תאורת הפנים בהיר ומודרני יותר ולא כתום; כשזה מגיע לתאורת האווירה זה קצת פחות יפה. סביבת הנהג מציעה עדיין עיצוב מעניין ומקורי, בייחוד אם בוחרים בפאנל צבעוני יותר מאשר זה שהיה במכונית המבחן, אך סימני הגיל מתחילים להיראות.
ל'ספורט–שיק' מושבים ספורטיביים יותר ונוחים. הם דומים למה שהוצע בעבר אך חלקו הקדמי של בסיסם מעט גבוה מדי. באופן מוזר הם גם נעים פחות קדימה מבעבר, מה שמקשה יותר על הכניסה לאחור. מדובר בסנטימטרים בודדים, אבל זה עוד אחד מהמקומות בהם כל ס"מ מכריע. בין המושבים הקדמיים נוספה משענת יד ותחתיה קונסולה שבולטת מדי לאחור, וזו גוזלת מקום מהיושבים מאחור ותורמת לתחושה מעט צפופה. יש לי ויכוח עם אביבי בנושא, אך לדעתי ויחסית למכונית במידות כאלה המרחב מאחור יותר מסביר (תסתכלו מה מציעה המיני).
יותר נעים
השינוי הגדול בדגם המחודש הוא בגרסה משודרגת למנוע ה–1.6 ליטר. ייתכן שבסל"ד מאוד נמוך זמינות הכוח מעט פחות טובה, אבל מדובר באמת בתחום קטנטן ובסך הכל המנוע זורם יותר וברוב הזמן הוא מעט חזק מקודמו ופעלתן ממנו.
ועדיין, היכולת למשוך היטב מלמטה וזמינות הכוח הטובה שמאפשרות ליצור קצב מהיר במהירות, באופן כמעט מפתיע - משהו חסר; קוראים לזה "דרמה" או "צליל". המשהו החסר הזה מזכיר במקצת את ה–GTi 208, וכאן זהו אולי בולט יותר. בורר ההילוכים נותר "קליקי" כשהיה והוא מהנה לתפעול, וגם מעלה את השאלה מדוע הצרפתים לא השתמשו באותו אחד גם ב–GTi. צריכת הדלק טובה ועמדה בין 15–16 ק"מ/ל' בנהיגה רגועה ל–12.1 ק"מ/ל' במסלול מגוון עם קטעים מהירים.
למרות תחושה שה–DS3 טורבו מותנה ורוככה מעט, היא עדיין מפתיעה בהתנהגות מהנה עם תגובות ברורות להעברות משקל, כאשר הרפיות מהמצערת מביאות לפסיעה מהנה מאחור. זה קורה הרבה יותר מאשר בפיג'ו GTi 208 ובספורטיביות קטנות אחרות. אז נכון שרכינת המרכב כעת מוחשית יותר וגם ההגה, שקיבל משקל עדיף מהעבר הקליל, עדיין לא מאוד תקשורתי ויוצר תחושה מעט מלאכותית סביב המרכז, אבל ה–DS3 היא עדיין מכונית שמתנהגת.
ייתכן שכעת, כאשר יש גרסה ספורטיבית רגילה, יכולים היו בד.ס להרשות לעצמם לרכך מעט את הגרסה הזו. מבחינת נוחות, ביחס לרכב כזה, ל–DS3 יכולת נאותה בייחוד מחוץ לעיר שם היא יציבה במעבר על גלי כביש, וגם אם היא מעבירה שיבושים קטנים, היא אינה מתקשה בטיפול במפגעים. גם בעיר התחושה נאותה ובסך הכל נראה שהיא נוחה מבעבר. ה–DS3 גם שקטה יותר עם מעט פחות רעשי צמיגים אבל רעשי רוח מתפתחים במהירות גבוהה ולמרבה הצער נשמעו גם קרקושים.
יותר תחרותית?
בסופו של דבר (לצערנו, המערכת), יש משהו בדברי אביבי. למרות היכולת והביצועים, ה–DS3 חסרה משהו, והמשהו הזה הוא בעיקר תחושת דרמה החסרה בפעולת המנוע. אבל בסך הכל למרות שאינה צעירה היא עדיין מיוחדת והעדכון שעברה הפך אותה לטובה יותר.
בכל מקרה היא מוצאת עצמה בפוזיציה מעניינת ללא מתחרות רבות מכיוון הספורט–אלגנט, בוודאי אם מתחשבים באבזור ובמחיר - 140,000 שקלים. היא זולה משמעותית מהמקבילות של מיני ואודי, אך גם חסרה תיבה אוטומטית כמעט הכרחית להצלחה בישראל. ייתכן שהמתחרה הקרובה בסופו של דבר היא דווקא פיג'ו 208GTI שהיא ספורטיבית יותר בביצועים וגם בעיצוב הפנים - אם–כי לא בהתנהגות. ואז עולה השאלה: האם גרסת ספורט למכונית רגילה עדיפה על דגם שהוא מיוחד מלכתחילה בהופעה? התשובה, כאמור, לא פשוטה.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות