לא כל יום פורים. אפילו שבשנים האחרונות פורים הוא כבר בערך שבוע, עם מסיבה של החבר עם הגג, מסיבה של המשרד והמסיבה המסורתית ההיא שכולם עדיין הולכים אליה רק בגלל שהם מבוגרים מדי בשביל להפסיק מסורת. התפריט של השבוע הזה כולל בדרך כלל אלכוהול זול, אוזני המן עם פרג, בירות באריזה חגיגית ושאריות משלוחי מנות. השנה החלטנו לשנות.
 
במקום לשחות עם הזרם לכיוון כיכר המדינה, שם המסיבה השנתית של "עיריית תל אביב מארחת את כל מי שלא גר בתל אביב", החלטנו להתחפש לנובורישים, ושחינו לכיוון מסעדת טאיזו שחגגה יום הולדת 4 פורימית במיוחד. החגיגה של טאיזו, מסעדת השף של יובל בן נריה, נמשכה לאורך שלושה ימים וכללה מנות מובחרות מהמטבח ההודי, לצד הקוקטיילים, הקינוחים והתחכום של המוסד שקם בקומת הכניסה של מגדל לוינשטיין, שבדרום תל אביב.   
 
כדי לא לשחות עם הזרם של הפקקים, דרך המבוך של עבודות ההכנה לרכבת הקלה והשיכורים בצד הדרך, הלכנו על מונית גט טקסי שהגיעה יותר מהר מההחלטה של רווקה להתלבש בתחפושת חושפנית. וכמו פקמן שנכנס לצד אחד של המסך וצץ פתאום בצד השני, הנהג נכנס ליצחק שדה וצץ פתאום במנחם בגין.
 
 
 
ביום ראשון, מדי שבוע, טאיזו מתמסרת כולה למטבח ההודי ומציעה שלל מטעמים. לכבוד החג, הסארי והתחפושות התערבבו ליומיים נוספים וסיפקו מראה מיוחד של מחסן התלבושות לב פינת אולפני בוליווד. פלייליסט הודי ומלצריות מקושטות בטיקות ובלבוש מסורתי מהודר קיבלו את פנינו יחד עם מגש של צ'ייסרים.   
 
ראשית, היינו צריכים לבחור בין תפריט חופשי ובין שתי דרגות שונות של תפריט טעימות טאלי "בחירת השפים": 220 שקלים לתפריט בסיסי יותר ו–270 שקלים לתפריט עם המיוחדים. אחרי שכל חמשת הסועדים התחייבו ל–270 שקלים לסועד, שיתפנו את המלצרית החייכנית והבקיאה בהעדפות הקולינריות שלנו, ובנינו יחד תפריט שמתחשב באלו מאיתנו שבאו בשביל המלאי קופטה ואלו שבאו בשביל נאן בשר סרטנים, שיפוד שוק טלה או באטר צ'יקן.
 
מנה אחר מנה, השולחן התמלא בטעמים מדויקים, עשירים וצבעוניים של מנות כמו עוגת אפונה, טרטר דגי ים, סשימי דג וחצילים, תבשיל טלה "קימה מאטאר" ועוד. קוקטיילים שמשלבים ג'ין, בזיליקום, ליצ'י ומלא אלכוהול איכותי עזרו לאוכל להתעכל, יחד עם עוד סיבוב של צ'ייסרים.
 
 
 
יש מעט מאוד מסעדות ישראליות שמצליחות לספק חוויה קולינארית ברמה גבוהה כל כך, יחד עם הגשה נעימה ומקצועית, ותשומת לב לפרטים ולאירוח. בין הקארי לכורכום, בין הצ'אטני לנאן ובין בשר טלה לדגים, בן נריה מצליח לשמור על איזון בין הטעם ההודי המקורי של טאלי בעשרים רופי ובין העושר לו החיך מצפה בארוחה של 270 שקלים לסועד.
 
הקינוחים לא היו הודים. כדור המנגו המפורסם התגלגל אל השולחן, יחד עם המוס המושלם ופצפוצי האורז. לצידו התיישב גם אננס צלוי, שהוגש על קרם טופי וחלב קוקוס. אם כבר יצא לכם לבקר בטאיזו, אז אתם כבר מבינים את הניואנסים הקטנים של הטעם שמאפיין את המקום. ואם לא, אז שווה ללכת ולהכיר אותם. זאת הייתה ארוחה של "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". כי זול זה לא היה. אבל בכל זאת, לא כל יום פורים.