כבר שש שנים שלא ביקרתי בתערוכת פרנקפורט. למרות שזו תערוכת הרכב החשובה בעולם, לדעתי היא פשוט גדולה מדי. העובדה שהיא נערכת בגרמניה, במגרשה הביתי של תעשיית הרכב הגרמנית, דוחפת את היצרנים הגרמנים להציג את יכולתם באופן המרשים ביותר האפשרי. וכך, יצרני גרמניה שמסתפקים במשטחי תצוגה סבירים בז'נבה, מציגים בפרנקפורט, כל אחד מהם, במבנה ענק.
בניין רב קומות למרצדס ובו גם סמארט ומייבאך; מבנה רחב ידיים לב.מ.וו ולמיני, הכולל מסלול נהיגה(!) ובו נוסעות מכוניות המשתתפות בסרט פרסומת מדהים ומושקע; וכמובן אולם ענק של קבוצת פולקסווגן על כל מותגיה — אודי, בוגאטי, בנטלי, למבורגיני, סיאט, סקודה, פורשה וכמובן פולקסווגן.
כאשר יש שטח גדול מדי, לא תמיד יודעים היצרנים למקד את תשומת ליבם של הצופים במה שחשוב באמת. וכך, בתצוגה של מרצדס, הוצגו שתי מכוניות הקונספט — זו החשמלית וזו עם מנוע פורמולה 1 — ליד הדגמה של הדפסת חלקים במדפסת תלת ממד. אגב, יצרנים מכובדים סברו ממש כמוני, ופשוט לא התייצבו לזירה הזו בה נועד להם תפקיד של שחקני ספסל. כך למשל, פיג'ו, ענקית הרכב הצרפתית, לא הגיעה לתערוכה ואת קונצרן PSA ייצגו סיטרואן והרכישה החדשה שלה — אופל. אני לא בטוח ש־PSA הייתה מתייצבת בתערוכה אלמלא העובדה שאופל הוא מותג גרמני.
ואם תשאלו מה לי כי אלין על "פעמיים כי טוב", אענה שלא מדובר בפעמיים, אלא פי חמישה בגודל - ולהבהרה אציין שקצת סוכר במזון זה מצוין, אבל יותר מדי יהרוג אתכם צעירים. ועם כזה קילומטראג' וכאלו אטרקציות, למי נותר זמן כדי לראות תערוכה או לשדר שידורים חיים לפייסבוק...
חלוקת העבודה בתערוכות הרכב ביני לבין שאולי ברורה וידועה לשנינו. הוא קובע אין סוף ראיונות עם בכירי התעשייה, ומתרוצץ מביתן לביתן ומראיון לראיון (למזלו, יש שם שירות הסעות). אני מצלם לפי רשימה אותה הוא נותן לי לפני התערוכה ומעדכן בהמשכה, מסתובב — ומנסה למצוא את החוט המקשר בין המציגים השונים. לעיתים גם מצטרף לאלי לראיונות שמעניינים אותי במיוחד. ובעוד שאת תמצית ראיונותיו תמצאו בכתבה המקיפה של אלי על התערוכה בגיליון זה, ואליהם יצטרפו בגיליונות הבאים לא מעט ראיונות מעניינים תחת הכותרת "ראשים מדברים", אני אקדיש את הטור הזה לשאלה "עולם הרכב לאן?", כפי שראיתי בתערוכה.
אתחיל בדבריו של קרלוס גוהן, מנכ"ל רנו־ניסאן־מיצובישי, שאמר בנאום אותו נשא בתערוכה ש"עתיד תעשיית הרכב שייך לגדולים". גוהן טען כי רק יצרנים גדולים, ורנו־ניסאן־מיצובישי היא ממש בצמרת כיום, יכולים להשקיע בפיתוחים הכל כך חשובים בעולם הרכב המשתנה של היום. בהתאם לאיסטרטגיה זו, מן הסתם, רכשה רנו־ניסאן גם את מיצובישי ואילו פיג'ו־סיטרואן קנתה את אופל. ואם היינו צריכים חיזוק להצהרתו של גוהן שעולם הרכב משתנה במהירות, פשטה ברחבי התערוכה ידיעה שהגיעה מסין ולפיה עד שנת 2040 תאסר שם לחלוטין מכירת מכוניות עם מנועי בעירה פנימית. האם זו ההכרזה שסותמת את הגולל על המנוע שיצר את תעשיית הרכב כפי שהיא מוכרת כיום? נראה לי שכן.
אני לא בטוח שזה יקרה בדיוק ב־2040, אבל אין לי ספק שעידן המנועים האלו — על מאות החלקים הנעים שבהם, על זיהום האוויר שהם יוצרים, הדלק שהם צורכים והחום שהם מפיקים — מגיע לקיצו, ואני חייב להודות שזה עצוב לי. אני זוכר שלפני כחמישים שנה, התאהבתי בבחורה ששכבה לצידי בחוף הכינרת וזיהתה את צליל קולה של כל מכונית שחלפה בכביש שלידינו. אני לא יכול לדמיין מנוע ללא מוסיקה, ללא ניחוח של דלק שרוף... החיים לא יהיו אותו דבר בלעדיהם. נו טוב, התרגלתי לסמס במקום לדבר, אני מניח שאתרגל גם למכונית בלי רעש של מנוע עצבני.
בראיון שערכנו אלי ואני עם מנהל ההנעות הלא־שגרתיות באודי, הגיב זה על ההצהרה של הסינים ואמר שהמגמה המסתמנת של ממשלות המתכוונות לחייב את היצרנים לעבור למנועים חשמליים היא שגויה. "האחריות עוברת אליהם, לממשלות, במקום שתישאר אצל היצרנים. המשמעות היא שכולם יתיישרו לפי צו הממלכה ויחדלו מחיפושיהם אחר פתרונות טובים אולי יותר. וכך כל המוחות הטובים ויכולות הפיתוח של התעשייה יתבזבזו". הוא הוסיף שמוטב שממשלות יקבעו יעד כגון "אפס זיהום אוויר" לתאריך מסויים, ויאפשרו לתעשייה לקחת אחריות על עצמה איך היא מגיעה לשם. עד כאן מנועים חשמליים, אותם התרגלנו לראות אצל כל יצרן; שמענו גם, ויותר מפעם אחת, על ההחלטה של יצרני רכב גדולים לרשת את אירופה בתחנות להטענה מהירה של מצברים — וכל אלו מבחינת התערוכה הם סיפורי עבר.
מה שלהט יותר היו כמובן הדיונים בנושא הרכב האוטונמי. אותו מהנדס מאודי הודיע לנו חד משמעית שעוד השנה תעלה אודי לכביש מכונית אוטונומית "שלב 3" — כזו היודעת לנהוג עצמה בכביש עד מהירות 60 קמ"ש. מה שמבשר על המהפכה הוא לא השימוש במערכות הנמצאות ברכב כבר כיום — בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטונומית ומניעת תאונה באמצעות הסטת הגה — אלא בכך שאודי מדברת על מערכת כוללת, והיא בטוחה מספיק בעצמה כדי להודיע שהנהג יכול לתת למערכת לעבוד במקומו. וזה דרמטי למדי, למרות שמדובר למעשה רק במתווה נהיגה פשוט ובעומס־עד־פקקים. ולהגיד לכם את האמת? הנהיגה בפקקים היא המקום היחיד בו אני באמת רוצה שמישהו, רצוי נהג אוטומטי חסר עצבים, ינהג את המכונית שלי. זו הודעה נחשונית של חברה רצינית והיא מבשרת גם שהרגולציה בגרמניה עומדת להתיר את זה. אותו מהנדס אישר שהם כבר מוכנים לשלבים מתקדמים יותר, אך לא יציגו אותם לפני שיהיו בטוחים שלא תהינה תקלות. "יש לנו אחריות לנוסעים שלנו" אמר האיש אגב רמיזה עבה לתאונה שהייתה לטסלה.
ועוד ביקרתי בתערוכה בסמינר לתחבורה עתידנית. הדבר המעניין ביותר בכנס הייתה הופעתה של אישה ישראלית צעירה בשם אורית שיפטר, שישבה על במה אחת עם בכירים בגוגל, פייסבוק וחברת הביטוח הענקית אליאנז, ודיברה כשווה בין שווים על הפיתוח של החברה שלה, OSR, מערכת ממחושבת המסוגלת לאגד בתוכה את כל האלמנטים הנחוצים לרכב האוטונומי המקושר ומספקת בטחון סייבר ללא תחרות. כבוד. אין ספק שאוסיף לעקוב אחרי החברה ופעילותה.
Danny@auto.co.il