טורו החודשי של דני פרומצ'נקו - גיליון 371 - אוטו

טורו החודשי של דני פרומצ'נקו - גיליון 371

דני מסכם את 2016, ומזכיר מה היה טוב ומה עדיף לשכוח

שנת 2016 מאחורינו וטוב שכך. זו לא הייתה שנה שאותה ארצה לזכור. להיפך, היו בה יותר מדי אירועים אותם הייתי מעדיף לשכוח.
אתחיל בחבר אהוב שנפטר בטרם עת, חבר אותו הכרתי למעלה מחמישים שנה, איתו ביליתי לא מעט ימים ולילות, חבר אמיתי. אני מתגעגע לקובי. אמשיך באחד מהזמרים האהובים עלי ביותר, ליאונרד כהן, שגם אותו לא אוכל לראות יותר שר בקולו העמוק. הוא לא היה הזמר החשוב היחיד שנפטר השנה, אך עלי הוא היה האהוב ביותר.
גם מצב העולם לא השתפר כלל בשנה החולפת. ממש מתחת לאפנו, לא רחוק מהגבול הצפוני שלנו, מתחולל טבח נורא של גברים, נשים, ילדים וזקנים. חלקו נעשה בשם אלוהי המוסלמים (ולמי שלא יודע, זה אותו האל בו אנחנו מאמינים), חלקו בשם הלאומנות או השבטיות או איך שלא תקראו לזה, וחלקו סתם מתוך תאוות רצח. הטבח הזה היה אמור להניף כרטיס אזהרה בוהק אל מול פני העולם. אך, למרות שזרם הפליטים הבורח משם וממקומות פורענות אחרים משנה את דמותו של העולם השבע, זה לא קרה. והארגון שאמור לייצג את העולם מתעסק במה שקורה בשטחים הכבושים על ידינו ולא בהרס וברצח הנורא שקורה לא הרחק מכאן.
קצת יותר רחוק, אבל עדיין בסביבה, הורס נשיא תורכיה ארדואן, את כל מה שאחד מגדולי המנהיגים של האזור, כמאל אטאטורק, הצליח להנחיל לארצו, בין היתר מודרניזציה והפרדה בין הדת למדינה.
גם אצלנו המצב לא מזהיר. הקיטוב בין פלגי העם השונים הולך ומחריף. דעות לגיטימיות הפכו להיות על ידי הצד שאינו מסכים להן "סמול קיצוני" או "ימין הזוי". השנאה לכל מי שחושב אחרת, שבאה היטב לידי ביטוי ברשתות החברתיות עולה וגוברת, ואני לא רואה שום מאמץ של אף אחד להילחם בו.
זו הייתה שנה בה ראש ממשלה לשעבר הושלך לכלא, נשיא לשעבר שהשתחרר אחרי שריצה את מרבית העונש שנגזר עליו בגין אונס, עבריין מורשע שחזר והופקד על המשרד בו פשע, תת אלוף בצה"ל שהורשע בהטרדות מיניות ורבם של אלפי מאמינים נמצא אשם במתן שוחד לראש היחידה לחקירות הונאה במשטרה. בנוסף, למרות שהמיסוי על הדירות עלה - באורח "פלאי" מחירן לא ירד.
גם בנושאי רכב ותחבורה לא הייתה כל בשורה חיובית בשנת 2016. מספר המכוניות בישראל מטפס במהירות. שוב נשבר שיא במכירתן לציבור הרחב, שממשיך לשלם מיסי עתק על הזכות להיות בעל מכונית פרטית.
העלייה בכמות המכירות, העלתה במיליארד וחצי שקלים את הכנסות המדינה ממסים על הרכב, אך אלו נבלעים בבטנה הרעבה של הממשלה - ואינם חוזרים אל הנהגים באמצעות שירותים לתחבורה. נהג בישראל משלם כ–100% מס על המכונית, כ–200% על מחיר הדלק, ובנוסף, ביטוח חובה שהוא למעשה מס, מס על נהיגה במהירות העולה על המותר, מס חנייה בערים, מס שערורייתי על חלפים וכולי וכולי. ומה מזה מגיע חזרה לנהג? ממש לא הרבה.
הנה כמה מספרים שעשויים לעניין אתכם. כמעט 300,000 מכוניות פרטיות חדשות נמכרו ב–2016 בישראל. לפי נתוני השנים האחרונות, מדובר בעלייה בפועל של כ–4% במצבת הרכב בישראל (לאחר גריטה או גניבה). המשמעות היא שלכביש התווספו כ–125,000 מכוניות. אם נקצה 5 מטרים לכל מכונית (אורכה והרווח בינה לבין רכב אחד) נגיע לאורך כולל של למעלה מ–600,000 מטרים, שזה 600 קילומטרים - שזה המרחק בין תל אביב לאילת, בשני נתיבים.
עכשיו, צאו וחשבו כמה קילומטרים של כביש נוספו השנה למדינת ישראל ותבינו למה אתם תקועים כל כך הרבה זמן בפקקים. ואגב, לדעתי בשנה הקרובה נחזה בתוספת של מספרים דומים.
אני מניח שאתם אומרים עכשיו שלא ניתן לסלול כבישים בקצב בו מתרבות המכוניות, וזה נכון, אבל יש עוד דרכים לצמצם את מספרן. למשל, לשפר בצורה משמעותית את התחבורה הציבורית - וכן, גם בשבת. אני יודע שחלק מקוראי לא אוהבים לקרוא את זה, אבל יש עדיין במדינה יותר אנשים שנוסעים בשבת מאשר כאלה שלא. ואלו שרוצים להגיע ולראות את ילדיהם או נכדיהם שגרים במקום מרוחק יותר, או סתם לקפוץ לים, חייבים בתחבורה ציבורית - או מכונית פרטית.
גם מספר ההרוגים שב וטיפס השנה, כמו גם בשנים הקודמות. בנושא זה מעניינת הסטטיסטיקה; חלק גדול מאוד מההרוגים אינם נהגים או בכלל נוסעים ברכב פרטי. חלק גדול מהם הוא הולכי רגל, נוסעי אופנועים וקטנועים ו... רוכבי אופניים. עוד מספר לא פרופורציונאלי במספר ההרוגים מגיע מהמגזר הערבי; מה לעשות שהכבישים הכי גרועים והכי מסוכנים במדינה נמצא "במקרה" באזורים הלא יהודיים של המדינה.
לא אכנס כרגע לכל החוליים שגורמים לתאונות דרכים בישראל, אבל, יש מה לעשות וזה אפשרי - רק שנראה שלאף אחד לא איכפת.
עם תחילת השנה החדשה נכנס לתוקף חוק, המחייב לציין במודעות פרסום לרכב את הציון הבטיחותי כפי שנקבע על ידי משרד התחבורה. זה מיותר, כי יורו NCAP עושה את זה הרבה יותר טוב מ"מומחי" משרד התחבורה! כך למשל רכב בעל שלושה כוכבי בטיחות במבחני יורו NCAP, אך עם מערכת התרעה לסטייה מנתיב ו/או אי–שמירת מרחק, יזכה לציון גבוה יותר של משרד התחבורה מרכב עם ציון של חמישה כוכבים אך ללא מערכת ההתרעה הנ"ל. הלו! מישהו ממשרד התחבורה קורא אותי? אם כן, אז רדו מהשטות הזו. היא לא מועילה ואפילו מזיקה.

אני יודע, שאירעו גם דברים טובים בשנת 2016, למשל, ובכן, טוב, נו, לא חשוב. העיקר שהיא כבר עוזבת אותנו. אני מאחל לכולנו שנה טובה. אני ממש רוצה שהטור שלי שיסכם את השנה הבאה, יהיה הרבה יותר חיובי מזה של השנה.
     

תגובות גולשים:

לכתבה זו התפרסמו תגובות