על מנת להבין את גובה הסכום בו נקנתה חברת מובילאיי, צריך להסתכל על הרעש שליווה את המכירה. הכותרות אומנם בישרו שהחברה נמכרה תמורת 15.3 מיליארד דולר. אך המספר שחזר וצוטט בכתבות, ובשיחות בעל פה, בין אם פרטיות ובין אם בתקשורת היה 15 מיליארד. כאילו 300 מיליון דולר אינם שווים, לפי הערך הנוכחי של הדולר, למעלה ממיליארד שקל.
 
ברור שסכום כזה לא שולם עבור מערכת בטיחות שמתריעה על סטייה מנתיב וקרבה לרכב שמלפנים - אלא על הפוטנציאל של המערכת הזו, רכיב מרכזי בדרך לרכב אוטונומי, כזה שנוהג את עצמו. וגם על כך רעשה וגעשה התקשורת, הרבה מומחים רואינו והרבה דברים לא מדויקים נאמרו. הייתי מבקש בטור זה לעשות מעט סדר בנושא.
 
טורו החודשי של דני פרומצ'נקו - גיליון 374
צילום: מנהל 
 
 
המושג "רכב אוטונומי" אינו משקף את מלוא המהפכה אותה עומד לעבור עולם הרכב. יש להבדיל בין מכונית שיודעת לנסוע ללא נהג - טכנולוגיה שגם אם אינה מושלמת עדיין, קיימת כבר היום במכוניות. טכנולוגיה כזו מושתתת על קבלת מידע באמצעים שונים כגון מצלמה וגלים חוזרים (רדאר, לייזר או סונאר). כל המידע המתקבל מוזן למערכת ממוחשבת שאמורה לדעת להבדיל בין מכונית לעץ ובין עמוד להולך רגל למשל.
 
 
המערכות אמורות גם לזהות חורים בכביש, תמרורים, האור ברמזור וכולי. מכוניות כאלו אינן זקוקות לתשתית מיוחדת ואמורות לדעת להשתלב בתנועה, בין אם צפופה ובין אם לאו. מי שנסע בשנים האחרונות במכונית מאובזרת היטב, יודע שיש כאלה שיודעות לשמור על קו נסיעה בתוך מסלול מוגדר (בין שני פסי סימון על הכביש), לשמור על מהירות ועל המרחק בינה לבין המכונית שלפניה ואפילו לבצע עקיפה מלאה ובטוחה לאחר הפעלת האיתות. מכונית כזאת יודעת לבלום בעצמה ולדעת אם מישהו נמצא סמוך מאחור אפילו אם הוא נסתר ממראות הצד.
 
זו התחלה נכונה לקראת מכונית שנוסעת ללא נהג, אך מכונית כזו לא יכולה להיות עצמאית באופן מלא ובטוחה באופן מוחלט. השלב הבא, ההכרחי להשלמת המהפכה, עדיין רחוק יותר ודורש תשתית מחשוב מסובכת יותר. אני מדבר על המכונית האוטונומית המקושרת.
 
טורו החודשי של דני פרומצ'נקו - גיליון 374
צילום: מנהל 
 

המכונית המקושרת תדע לדבר עם המכוניות שלידה, כמו גם עם מצלמות בצידי הדרכים. היא "תדע" מהמכוניות שלפניה אם הולך רגל מתקרב לכביש, על מכונית שנמצאת בתנועה לכיוון הצומת אליו היא מתקרבת, על עומסי תנועה וכדומה. לא במקרה זה מזכיר לכם את וויז; מדובר כאן בתוכנה שמאפשרת תקשורת דרך מחשב מרכזי בין המכוניות. מערכת וויז בודקת מהירויות תנועה ועומסי תנועה ומתכננת עבור כל נהג דרך חלופית, אולם וויז מתקשרת בין חלק מהמכוניות ובאמצעות הנהג שיש לו רצון משל עצמו.
המכונית המקושרת תהיה חלק ממערך תחבורה שלם שכולו מנוהל על ידי מערכת שתדע גם על עומס מתקרב ותדע לפרק אותו עוד בטרם התחיל. שלב זה רחוק ומסובך יותר מהשלב הראשון עליו מדובר היום, אך הוא חיוני על מנת שהמכונית האוטונומית באמת תמלא את הציפיות שהעולם תולה בה.
 
חלק לא מבוטל מהדיבורים על מכונית אוטונומית בשבועות האחרונים עסק גם באתיקה. שתי בעיות צפו בנושא זה, האחת, מי אשם בתאונה שקרתה. היום המשטרה חוקרת איזו עבירה נעברה ומי הנהג שאחראי לכך. במקרה של עבירה שהייתה סיבה לתאונה, הוא יעמוד לדין, וישלם בקנס ואפילו בחירותו; במקרה של גרימת נזק, הנהג או הביטוח שלו, אמורים לשלם את הנזקים. אך מי אשם בתאונה שמכונית עשתה "בעצמה"?
 
לדעתי זו שאלה לא כל כך מסובכת. היא אמורה לכלול "קופסה שחורה" שתקליט ותצלם את מהלכיה של המכונית ואת החלטות המחשב שלה. אם מכונית דרסה בן אדם, הקופסה השחורה תצביע על האשם, האם זו המצלמה שלא "ראתה", או שהתקשורת בין המחשב למצלמה - או למערכת הבלמים - לא עבדה, או אולי זו מערכת הבלמים עצמה שכשלה. ברגע שיודעים מי כשל, יודעים גם מי אשם. לדעתי, זה יותר פשוט מאשר המצב היום, בו יש בעיה לקבוע מי הוא הנהג שעבר באדום, והאם ניתנה זכות קדימה או לא.
 
טורו החודשי של דני פרומצ'נקו - גיליון 374
צילום: מנהל 
 
אולם הבעיה הקשה יותר היא הבעיה האתית לפיה המכונית "תחליט" מי ימות ומי יחיה. נאמר שבמצב תאונה בלתי נמנע, יכולה המכונית לסטות לכיוון אחד ולפגוע בקבוצה של ילדים שעומדת על המדרכה, להמשיך ישר ולפגוע במכונית בה ארבעה אנשים, או לסטות לכיוון הפוך וליפול לתהום. על מי המכונית אמורה להגן - על בעליה שנוסע לבד במכונית או על האנשים הרבים שעלולים להיפגע ממנה.
 
זו שאלה שעוד ידונו בה הרבה. בסופו של דבר, אני מניח שייקבע קוד אתי אחיד לכל היצרנים, ואני מניח שהוא יקבע שטובת הרבים גוברת על טובת היחיד. אבל האם זה מבטיח ש"טייקונים" לא ידאגו לכך שבמכוניות שלהם הקוד ישונה לכך שהמכונית תגן תמיד עליהם?
 
זה לא פשוט, אולם דבר אחד ברור לי. למכונית המקושרת תהיה הרבה יותר אינפורמציה להחלטה מעין זו. אדם שנקלע למצב של "לקראת תאונה", לרוב אינו יודע מה ומי נמצאים מצדדיו, מה כולם עושים ומהן האופציות העומדות לרשותו. ובמידה וידע, סביר להניח שהידע הזה יבלבל אותו כל כך שלא יספיק לעשות דבר בנוגע לכיוון אליו המכונית נעה באותו הרגע.
 
המכונית המקושרת לעומתו, תדע לדעת למשל שבצומת מימינה נע רכב ללא שליטה שעומד להתנגש בה, היא גם תוכל לחשב תוך מילישניות מה האפשרויות העומדות בפניה כדי שהתאונה לא תתרחש (עצירה, סטייה או אולי האצה) ומה יהיה המחיר (פגיעה ברכב שבצידה וכולי). מה היא תחליט - לזה בני האדם יצטרכו לקבוע כללים, כי אם המכונית הייתה חושבת על כך בעצמה, היא לא הייתה מספיקה, ממש כמו הנהג האנושי, למנוע את התאונה...  
 
טורו החודשי של דני פרומצ'נקו - גיליון 374
צילום: מנהל