קטגוריה מיני
גרסה 1.2 ל' EX

מתחרות בולטות: יונדאי i10, שברולט ספארק, פיג'ו 108, טויוטה אייגו

מחיר גרסה נבחנת: 80,000 שקלים

בדברי ימי שוק הרכב הישראלי תירשם הקיה פיקנטו כמכונית המיני הראשונה שהצליחה לזכות בכתר המכונית הנמכרת בישראל. כל זאת כאשר שנים ספורות קודם מכונית מיני לא נתפשה בכלל כאופציה לגיטימית בשוק.
עד לסוף דרכ, הדור הקודם של המיני של קיה נמכר בכמויות אדירות, כאשר ב-2016 היא היתה הנמכרת ביותר בקבוצה, ובפער גדול, ובמקום השני בטבלת המכירות הכללית. ואולם כאשר המתחרות המעודכנות מבית שברולט ויונדאי נושפות בעורפה, אין פלא שבקיה ישראל הזדרזו להביא את הפיקנטו החדשה. המכונית, שמבוססת על פלטפורמה חדשה, נחתה כאן ימים ספורים בלבד אחרי שנחשפה בתערוכת ז'נבה.

עיצוב ונראות
המכונית החדשה נראית כמו עדכון של הדור הקודם, לפחות מבחינה חזותית. גרסה יפה, מודרנית ועכשווית יותר לאותו עיצוב. קיה נטלו פרטים מוכרים מהדגם היוצא, אם בחזית ואם ביחידות התאורה מאחור, אבל שילבו זאת עם הקו העכשווי שלהם. וכך, למרות שהמידות דומות לעבר (השינוי הבולט הוא בבסיס הגלגלים שצמח ב-1.5 ס"מ ל-240 ס"מ), היא נראית הרבה יותר גדולה וקרובה לריו (בגלל החזית). זה קשור לחזית שפרושה לרוחב, ולחישוקים הנאים שגדלו במידה ("15).


פנים הרכב
גם מבפנים ממשיכה הפיקנטו בקו האופייני לקיה, כולל השימוש השופע בגוון השחור, שיוצר תחושה מעט קודרת. דווקא ממיני היה ניתן לצפות ליותר ססגוניות ושמחת חיים בסביבת הנהג (כמו שיש ביונדאי i10). החידוש הבולט בתא הנוסעים של הגרסה המאובזרת שבחנו והוא כמובן מערך המולטימדיה, עם צג מגע שניצב במרכז סביבת הנהג. באופן מוזר גם הצג נטול צבעוניות (רוב התפריטים בשחור לבן, למרות שהצג צבעוני).
מצד שני, מדובר בסביבת נהג נוחה לשימוש, שיוצרת רושם מכובד ותחושה גדולה. לכך תורמים גם פתחי אוורור גדולים ותא הכפפות שמשתלב היטב בחלק הקדמי (חבל שהוא קטן ולא מואר). הפלסטיקה אינה רכה אבל יוצרת רושם מוצק.
האבזור בגרסה זו עשיר וכולל גם שמשות כהות, בקרת-אקלים, בלוטות', תפעול מההגה וחיישני חניה אחוריים.
מושב הנהג נוח אך חסר תמיכה מספקת לגב התחתון, תנוחת הנהיגה טובה (חבל שההגה מעט אופקי ואינו מתכוון למרחק) והתחושה היא של "מכונית אמיתית". מאחור המרחב דומה לעבר, כלומר טוב אך לא פורץ גבולות, והישיבה נוחה. תא המטען גדל מהותית מ-200 ל-255 ל' בזכות הנמכת הרצפה.

נוחות נסיעה
נראה שהפיקנטו נוחה מבעבר, ועדיין פגמים עירוניים, בייחוד גדולים, חודרים לתא בצורה ישירה מדי, בייחוד מאחור. כאשר עולה הקצב, בכבישים בין עירוניים, התחושה משתפרת, אך עדיין המצב לא מבריק. הפיקנטו שקטה מבעבר מבחינת רעשי הכביש, אך אלה עדיין נוכחים, ויותר מהם רעשי הרוח.

התנהגות ובטיחות
מנגנון ההיגוי החדש מהיר מבעבר אך התחושה סביב המרכז מעורפלת, והמשקל הקל אינו משתנה תמיד באופן פרוגרסיבי. עם זאת, הפיקנטו מגיבה לפקודות בצורה נחושה יותר מבעבר ומתנהגת היטב, בוודאי ביחס לבנות מינה. היא נותנת תחושה של מכונית בוגרת שאוחזת היטב ומגיבה נכון לפקודות. הבלמים פחות מרשימים.

קיה ממשיכה להשקיע בצד הבטיחותי. לכל הגרסאות שפע ציוד ביחס לפלח עם שבע כריות אוויר, בלימה אוטונומית עד 75 קמ"ש (המערכת עובדת עד 160 קמ"ש, אך לא מבטיחה בלימה מלאה), ומובילאיי בהתקנה מקומית. זה הופך אותה למיני המצוידת ביותר מבחינה בטיחותית (ציון 7 לפי דירוג משרד תחבורה). בהחלט ראוי לציון.


מנוע וביצועים
בקיה צופים שהגרסה הנמכרת של הפיקנטו תהיה בעלת מנוע ה-1.2 ל', 84 כ"ס (85 כ"ס בעבר). כרגיל הוא משודך לתיבה עם ארבעה הילוכים ובורר פשוט אך נוח. כמו בעבר, למרות שמדובר בגרסה החזקה במבחר היא לא מרגישה נמרצת במיוחד, אבל הביצועים סבירים לקטגוריה (13.7 ש' למאה קמ"ש). בעיר היא מייצרת כושר הולם והיא נעימה ולא "מאבדת אוויר" גם בנסיעה בין עירונית. בעליות, עקיפות או האצות מאומצות המנוע נשמע מדי ולא תמיד בצליל מרנין, אבל רב הזמן פעולתו נעימה ואינה רועשת. זאת גם אם בשל יחסי העברה קצרים הוא מבלה בסל"ד גבוה יחסית במהירות בין עירונית (כ-3000 סל"ד במאה קמ"ש). בשיוט ראינו גם 17.5 ק"מ/ל' אך בתוואי משולב נעה הצריכה בין 13 -12 ק"מ/ל'.

תמורה
קיה בהחלט צעדה קדימה עם הפיקנטו החדשה שלה, בזכות מראה מושך ותחושה יותר מודרנית, שלמה ובוגרת. כמו שאר המתחרים הקוריאנים, גם הפיקנטו נותנת תחושה רב-שימושית ואינה מוגבלת לעיר. במקביל נוסף לה אבזור ובראשו אבזור הבטיחות החדש ומערכת המולטימדיה המקורית. ולמרות כל זאת, היבואן שמר על מחירים דומים. זה אומר שאם הדגם היוצא הצליח לשמור על הצלחה כה גדולה מול המתחרים החדשים, לנוכחי יהיה קל בהרבה.