הכל בגלל אליק. בגללו העברתי שני לילות רצופים בצפייה בסדרת נטפליקס אחת. לפני מספר שבועות סיפר לי אליק שראה פרק בסדרה שעוקבת אחרי האנשים בפורמולה אחת, וכי היא פשוט מרתקת ומצולמת מצוין. נהדר אמרתי בלבי, אין לי כוח לסדרה שסובבת תחרות שמזמן הפכה משעממת. שלושה לילות לפני כתיבת שורות אלו, השתעממתי וביקשתי מאשתי שתראה לי איך זה עובד הנטפליקס הזה שיש לנו בבית, תוך שניסיתי לשכנע אותה לצפות איתי בפרק הראשון. היא, שמכירה היטב את בעלה, בכלל לא נתנה לסדרה הזאת צ'אנס.
 
הסדרה עוקבת לא רק אחרי הנהגים, אלא גם אחרי ראשי הקבוצות, על הדרך בה מתקבלות החלטות, הן ביחס לנהגים והן בהקשר הטכני, מנועים, צמיגים, כיול. אבל בעיקר, הסדרה הזאת לא מנסה לייפות את המציאות. וזה קנה אותי.
 
לא התחברתי לאיזה נהג, ואין שם באמת המון אקשן, אבל זה חלק מהקסם שלה. הסדרה מראה צד אחר, אנושי,  מול אור הזרקורים עומדים לעיתים האנשים האפורים ביותר. כן, ראיתי לא מעט סרטים על התחרות המופלאה, כולל אחד דוקומנטרי שמתמקד לא מעט בבטיחות. הסדרה הזו אולי אינה ברמה שלהן, ובכל זאת אם אתם משועממים, צפו בה, גם כי אין לכם מה להפסיד (בכל זאת, משועממים) וגם כי היא באמת נחמדה. ולכו תדעו, אולי תהיו משועממים שני לילות רצופים.

בא מהשוליים / ראיתי את אלוהים

 
בסדרה הזו הראו את אלונסו, שהוא מבחינתי אחד מהנהגים הגדולים בהיסטוריה. הנהג שלקח שתי אליפויות בעידן מיכאל שומאכר, ממש כמו מיקה האקינן. אותו אלונסו שהיה שחצן על גבול המעצבן אי־אז בשנת 2006, פתאום נראה מיושב ומעודן. ככה זה, הגיל עושה את שלו. אלונסו פרש בעונה הזאת, ואותי זה מעט העציב. אלונסו, בניגוד לשאר הנהגים, כנראה לא שמח לנוכחותה של המצלמה. פעם אחת, כאשר המצלמה התקרבה לנוכחים בזמן בו היו צריכים לקבל החלטה, היה זה אלונסו ששאל את הסובבים אם זה חכם שכל הצלמים נמצאים סביב. לאחר מכן כיבו את המצלמה.
 
עונת 2006 זכורה לי מאוד, בעיקר בשל הקרב שומאכר את אלונסו, קרב שנמשך לאורך כל העונה. לאחר עונה זאת פרש מיכאל שומאכר, במה שהייתה פרישתו הראשונה. קימי רייקונן החליף אותו, ופליפה מאסה היה לנהג פרארי השני. מאסה, שניצח במירוץ האחרון בעונה הההיא, בארץ מולדתו, ברזיל, הודה לאחר מכן למורו ורבו הגרמני.


 
אני זוכר שלאחר המירוץ בברזיל טענתי שראיתי את אלוהים ושהוא התחפש לשומאכר (בהשראת לארי בירד שאמר ב־1986: "זה אלוהים מחופש למיכאל גו'רדן"). הגרמני זינק מהמקום העשירי ותוך מספר פניות עמד לעקוף את הנהג החמישי, ואז תאונה על המסלול — מארק וובר איחד את מכוניתו עם קיר, מכונית קוצבת, ובינתיים ההקפות חולפות. אלונסו ברנו שלו נמצא במקום הרביעי; במקום החמישי, חוצץ בין הטוענים לכתר, ג'יאנקרלו פיסיקלה, נהגה השני של קבוצת רנו. כחמש־שש הקפות של המכונית הקוצבת והאור לחידוש המירוץ ניתן. שומאכר כמו שומאכר — ממהר לתקוף. פיסיקלה עשה בדיוק את המוטל עליו וניסה למנוע את העקיפה של שומאכר. התנגדות על סף התאבדות, והוא ימות עם פלישתים אם יצטרך, העיקר שאלונסו ידהר קדימה. ואז נוצר מגע קל בין הכנף הקדמית של הרנו ובין צמיגה האחורי של הפרארי, כך שהאחרון פשוט התקלף מהחישוק.

בא מהשוליים / ראיתי את אלוהים

 
כך, במירוץ האחרון, דידה שומאכר לעבר הפיטס ואני הייתי עצוב מאוד, ככה לא מסיימים קריירה, בוודאי לא נהג שמחזיק בשבע אליפויות פורמולה 1. כבר ראיתי בדמיוני את שומאכר מחנה את המכונה האדומה בחניית המוסך, יוצא מהאוטו ומנופף למצלמות.
 
רק שמיכאל הוא ווינר מהגדולים שנראו בעולם המירוצים. הוא יצא מרחבת התיקונים אל המסלול כשהוא ממוקם כ־45 שניות אחרי המקום האחרון. מפה לשם, את המירוץ סיים שומאכר במקום הרביעי, אחרי שעקף את אותו פיסיקלה שגרם לו לאבד את האליפות הזו, וגם את רייקונן, מחליפו העתידי בפרארי.

כבר אז ידעתי שאני חוזה בנהיגה עילאית, מופלאה ולא אנושית. זה היה המירוץ בו ראיתי את אלוהים נוהג כשהוא מחופש לשומאכר.
 
[email protected]