אני מזהיר אתכם מראש. טור זה אינו עוסק במכוניות מודרניות שבחנתי ממש רגע לפני סגירת הגיליון, מכיוון שבחודש האחרון לא בחנתי אף רכב חדש. להגיד את האמת, גם את המכונית הפרטית שלי לא התנעתי ולו פעם אחת; נסעתי פחות מעשרים ק"מ, ואותם יכולה הפלאג אין ההיברידית שלי לעבור עם חשמל בלבד. 

חשבתי להקדיש את הטור הזה לקורונה, לנסות ולבדוק אם היא עושה לנו גם טוב. הסניגור במוחי ציין את הירידה במחירי הבנזין, אבל אז התעורר הקטגור ואמר: "אתה בין כה לא נוסע". כשהוא צודק, הוא צודק, מה לעשות.  

חישבתי מסלול מחדש ונזכרתי בפרסומות בטלוויזיה, שעובדת בביתי סביב השעון בימים אלו. חלקן פרסומות מעצבנות במיוחד. 

"אתם נוסעים מעט בימים אלו" אומרים באחת מהן, "אז החלטנו לא לגבות מכם השתתפות עצמית". אה? על מה הם מדברים בחברה הזו? הלו, לא נסענו בכלל למעלה מחודש, וגם לא נעלנו את המכוניות, כי אף אחד לא יגנוב אותן בימים של סגר ומחסומים בכבישים. על איזו השתתפות עצמית אתם מדברים שם, השתתפות עצמית במקרה שעץ ייפול על הגג שלה? חברה אחרת מבטיחה, מאותה סיבה ממש, להעניק לנו שלושה חודשים חינם בביטוח המקיף, במידה ונבטח עכשיו את הרכב אצלה. 

לא לזה אני מצפה מחברות אלו. אני מצפה שחברות הביטוח ישפו אותנו על מרבית דמי הביטוח בחודשים האחרונים. אתם יודעים מה? שלא יחזירו כסף, שיאריכו את תוקף הביטוח בחודשיים ללא כל תשלום. זה מה שחברה הגונה אמורה לעשות. כמעט כל המשק סובל קשות, מאות אלפי אנשים איבדו את ביטחונם התעסוקתי ולא מעט עצמאיים מגיעים עד לפת לחם (ואני לא מגזים). וחברות ביטוח הרכב? הן מקבלות דמי ביטוח מלאים, אך ההוצאות שלהן, על פיצויים לנזקי תאונות בתקופה זו, זניחות. אני מקווה מאוד שמי מהן תתעשת, תרים את הכפפה שהשלכתי לה ותגרור אחריה את האחרות. 

1610470
צילום: דור ורד

דבר מתמיה הוא שהרשו לאיקאה להיפתח, אך לאולמות התצוגה של יבואני הרכב, לא. ממה פוחדים שם במשרד הבריאות, מהתקהלויות ענק של אנשים מובטלים, שכל מה שיש להם בראש עכשיו זו מכונית חדשה? תנו לאלה שרוצים לפנק את עצמם באוטו חדש לעשות את זה. אני ממש לא מבין את הממשלה במקרה זה, הרי רוב הרווח ממכירת מכוניות עובר בסופו של דבר לכיסה. כל עוד אולמות התצוגה סגורים, הממשלה לא תקבל אגורה ממכירת מכוניות. היא לא צריכה את הכסף, דווקא בימים אלו?

לא, זה לא הדבר היחידי שאני לא מבין, במה שנראה כשליפות מהמותן של ברסי את ביבי. גם אני ראיתי ברשתות החברתיות את ההליקופטר, הניידות והסירות שהוזנקו להוציא גולש גלים מהים(!), פן חס וחלילה ידביק את הדגים בווירוס... או אישה המוטחת לרצפה ונכבלת באזיקים בעוד נשיא, ראש ממשלה, שר ביטחון לשעבר וכמעט רמטכ"ל מצפצפים על התקנות בפרהסיה ואין פוצה פה ומצפצף... אבל, אני עיתונאי רכב, ואני לא כותב כאן על דברים שכאלו. 

אני, יחד אתכם, מקווה לסוף הדרמה הזו, כדי שנוכל שוב לחמם מנועים, לתת בגז, להריח את ריחו המשכר של בנזין שרוף במקום זה של פרחי אביב, ולשמוע צווחות מנועים ולא ציוץ של ציפורים. 

1581571
צילום: תומר פדר

אמן. 

נ.ב
ובנימה אישית, אני בכל זאת רוצה לומר דבר בזכות הקורונה. 

מזה שנתיים אני מתמזמז בעריכה מחודשת של ספר שכתבתי, על מנת להפוך את הסיפור בו מרתק ומעניין יותר. שנתיים תמימות, ולא סיימתי חצי עבודה. גם בשבוע הראשון של הסגר הביתי שכפיתי על עצמי, לא כתבתי ולו אות אחת בספר. 

בשבועיים שבאו אחריהם השלמתי את העבודה כולה, והקרדיט במקרה זה מגיע לקורונה (ימ"ש). אני מקווה שבחצי השנה הקרובה יצא לאור הספר שקראתי לו "הצחוק".