הגיליון הזה (גי427) מספר, דרך התוכן שלו וכתבה אחת גדולה בסופו, על השינוי הגדול בתחום הרכב בישראל. מבין 17 כלי הרכב הנבחנים ל־14 יש סוג של הנעה חשמלית — החל ממערך היברידי מתון ועד חשמל מלא. מסופרמיני ועד אוטובוס קומתיים.

בסופו סקירה של הדגמים שישווקו בישראל בחלק האחרון של 2021, במהלך 2022. לא פחות מ־70 דגמים מצוינים בו; כמעט כולם היברידיים או חשמליים, חלק ניכר מהם חדשים לגמרי. יש לא מעט מותגים חדשים זה מקרוב באו, ויש גם של תת־מותגים של יצרנים ידועים — וכולם כולם מעולם הרכב החשמלי.

שינוי כזה, בהיקף ובעיקר במהות, עוד לא היה כאן, מאז שמנוע הבעירה הפנימית החליף את הסוס. 

הנאות גדולות / כביש המערכת
צילום: אוטו

■■■

לפי בקשת הקהל (נו מילא, לא קהל שהיה מעביר אותי מעל אחוז חסימה כלשהו), אני מביא פרק נוסף על המכוניות אליהן אני מתגעגע.  

והפעם אספר על משבר גיל החמישים של אבי ז"ל. כבר סיפרתי לא פעם שהפעמים הראשונות בהן אחזתי בהגה, היו כאשר ישבתי על ברכיו של אבי. הוא אפילו נתן לי לסובב אותו ו"לנהוג". אבא אהב מכוניות. הוא גם אהב סירות, אבל זה כבר סיפור אחר. 

קצת לפני גיל חמישים הורי התגרשו. אבי לקח את זה די קשה, וכפיצוי, קנה לעצמו אוטו, אבל אחר. אבי, שנסע באופן קבוע בסיירות כביש אמריקאיות כגון שברולט אימפלה או פליימות' פיורי III עם טייפ קסטות 8 טראק (מישהו מכיר? זוכר?), ראה בכביש פיאט 850 ספיידר — קטנה, אדומה, עם גג פתוח, מקסימה ביופייה. 

הוא רדף אחריה, סימן לנהג לעצור ושאל אותו אם הוא מוכר. הבחור הצעיר שנהג במכונית הסביר לו שהוא סטודנט באיטליה שבא לישראל לחופשת קיץ עם האוטו, וכי הוא חוזר איתו באונייה עם סיום החופשה. 

אבי הציע לו את מחירו המלא של האוטו באיטליה, "קנה חדש" אמר לו, שילם את המיסים בארץ — והיה לבעלים הגאה של הספיידר המקסימה. כמה הוא נסע בה? בקיץ, בלי גג, בלי מזגן (בפיורי היה כזה, כמובן)? לא הרבה, אני מבטיח לכם. אבי לא אהב שמש שתשרוף את שערו. אולי בגלל זה, עד רגע מותו בגיל 92 הוא סירק את שערו הארוך לאחור. אני לעומתו, שמאוד אוהב שמש, כבר בגיל 50 סירקתי את שלי לפנים, כדי לנסות ולהחביא את המפרצים. 

ואולי מדובר בתורשה מהצד של אימי. גם לה היה שיער סמיך ועבה עד ליום מותה — אך אביה היה קרח מושלם מגיל מאוד צעיר...

הנאות גדולות / כביש המערכת
צילום: אוטו

בקיצור, לאבא הייתה פיאט 850 ספיידר, והוא לא נתן לי לגעת בה. "מסוכן" הוא פסק. מה לעשות, אבי הכיר את הטירוף שלי. אבל אני הכרתי את אבא שלי. חיכיתי עד ליום בו סיימתי את קורס הקצינים שלי, ומייד לאחר שהגעתי לחופשה של אחרי הקורס, שאלתי אם אוכל לשאול ממנו את הספיידר. "איך אני יכול לסרב לקצין בצה"ל" שאל־אמר אבי בגאווה, ונתן לי את המפתח, "רק תשמור על החיים שלך. עכשיו גם צה"ל, ולא רק אני, השקיע בך".

אבי היה ציוני מהדור הישן, הוא אהב את המדינה ברמות שאנחנו אפילו לא מסוגלים להבין, ותמיד גם התכוון למה שהוא אמר. ואני, שהכרתי אותו, לא נעלבתי. העובדה שהיה חשוב לו שאשמר לעצמי כדי שאשמור על המדינה, לא הייתה עלבון, אלא דעתו האמיתית — ואני ידעתי איך לנצל אותה כדי לקבל את המפתח ליפיפייה האדומה פתוחת הגג.

שני דברים לא חזרו למקומם באותו קיץ: המפתח של הספיידר לאבי, הגג המתקפל למכונית. הדבר הראשון שעשיתי היה לפרק את שני הברגים שחיברו את הגג למכונית, ולהכניסו למחסן בבית עד לחורף. כמה טוב שסיימתי קורס קצינים בקיץ.

זה היה אוטו דל בסוסים (58 כ"ס, כך הנתונים) עם הנעה ומנוע אחוריים, ותאוצה שהספיקה לנצח חיפושית 1200 ברמזור ולא יותר. ואני אהבתי אותה בטירוף. חימשתי אותו בצופר ידני של כרכרות, כזה עם גומי שכשלוחצים עליו יוצא צליל צרוד ומטריף. התקנתי את הצופר על חלון הצד והייתי משמיע את הקול בכיף שלי. אגב, הצופר הזה אבד לי ב־1977 בבלגרד, במשחק הכדורסל בו זכתה מכבי ת"א באליפות אירופה הראשונה בתולדותיה. בבלגן של אחרי הניצחון, הוא נעלם מידי ואפילו לא חשתי בכך. במחשבה שנייה, מזל שלא סיפרתי לשמעון מזרחי שהמכונית עליה היה מותקן הצופר הזה הייתה אדומה. הוא עשויה היה לזרוק אותי ואת הצופר מהמגרש... 

לספיידר היו שני מושבים כמובן, אך היה לה גם ספסל אחורי קטן עם מכסה נפתח שכיסה אותו. שם היה מקומו של הגג המקופל כשהמכסה סוגר עליו. כשאפסנתי את הגג, ניתן היה להושיב עוד שתי בנות דקות גזרה על אותו ספסל כאשר המכסה פתוח מאחוריהן. לא בטיחותי? ברור שלא, אבל מה ידענו על זה אז, בשנות השבעים...

הנאות גדולות / כביש המערכת
צילום: אוטו

אגב, לא היה לה טייפ, אבל היה לה פטיפון(!), שהורכב על פלטפורמה קפיצית לתקליטי 45. רק שאם הקפיצות לא הרסו את התקליטים, הרי שהשמש המיסה אותם כמו חמאה על מחבת. אז... לא באמת השתמשתי בו, לפחות עד שהטובים בתקליטיי הותכו. 

אהבתי אותה, ואני ממש מתגעגע אליה. אבל זו לא הצהרה מוטורית אלא אישית. זה לא למכונית היפיופה שאני מתגעגע, אלא לגג הפתוח, לריח הפרדסים שהיה שוטף את אזור השפלה באביב, לשמחת החיים הפשוטה של נער מתבגר, עם דרגות קצונה על כתפיו וההרגשה שהוא מלך העולם.

יש מצב שאני מתבגר?

עם פרוש השנה החדשה, אני מאחל לכל קוראי אוטו שנה טובה ובטוחה, עשירה בחוויות מוטוריות, ולמדינת ישראל גם שר במשרה מלאה לבטיחות בדרכים

[email protected]