בשנות השישים והשבעים החל להתגבש ביפן סוג רכב שנועד לעבודה, ממש כמו דגמים דומים שהחלו דרכם עשורים קודם הן באירופה, הן בארה"ב.

העולם הגדול
אותו רכב נקרא בעברית "טנדר" – אין מידע חלוט למקור השם, יש השערות; יש שיר הלל לטנדר מ-1939. המהדורה היפנית שלו שימרה לאורך השנים לא רק אותם מרכיבים – שלדת סולם, הנעה אחורית או כפולה, תא-נהג רגיל או כפול, מנוע דיזל – אלא גם ממדים קרובים: בסיס גלגלים של 3 מטרים לערך, אורך של 5 מטרים, משקל נשיאה של 1 טון, משקל כולל של כ-3 טון. כיום, כולם מיוצרים בתאילנד.

עד תחילת המאה הזו, כולם היו רק קשוחים מאוד, פשוטים מאוד. ב-2004 הציגה ניסאן את נבארה, וזה הביא מפרט מתקדם יחסית היישר מדגם שטח דאז – כולל הספק גבוה לזמנו, תיבה אוטומטית מתקדמת – ולא רק שנראה שמישהו עיצב אותו, אלא גם סביבת הנהג עברה תהליך דומה והאבזור הועשר. האחרים ראו, הפנימו, הלכו בעקבות.

1650512
צילום: יואל פלרמן

ארץ ציון
הטנדרים האלה היו ללהיט בישראל החל בשנות התשעים וגמור בעשור הראשון של המאה. הם הביאו כישורי עבודה מסורים, יכולת שטח מרשימה, היו אמינים וחסכנים באופן נדיר אז – וזכו להכרה מבורכת מטעם בית האוצר. אותה הכרה בוטלה בסוף אותו עשור ראשון, היקף המכירות של אותם טנדרים ירד, ואלה פונים כיום רק למי שצריך רכב עבודה לעבודה ממש, כולל כישורי שטח טובים בזכות מפרט רלוונטי וממדי מרכב שפויים; מדי שנה נמכרים כ-2000 טנדרים מהסוג הנבחן כאן. אחרים פונים לטנדרי הענק האמריקאים המציעים פאר ומרחב כבירים ללא מס עם הקנייה והכרה מלאה בהוצאות, כולל צריכת הדלק העצומה.

סבב נוסף
לפני שנתיים וחצי, בסוף 2018, ערכנו מבחן השוואתי לחמישה טנדרים כאלה (אוטו 395), ומאז חלו שינויים בשוק. בלט אז בהיעדרו איסוזו דימקס, שהיה הטנדר הנמכר בארץ מאז שהוצג, אך לא נמסר למבחן בגלל שהיה לקראת החלפה. ביחס למשתתפים אז, בולטים כיום בהיעדרם זוכה המבחן, פולקסווגן אמארוק, שאינו מיוצר יותר; ניסאן נבארה, שהיבואן בחר שלא למסור אותו למבחן; פיאט פולבק, למעשה מיצובישי טרייטון, שאינו מיוצר יותר.

1650514
צילום: יואל פלרמן

שלושת הדגמים הנבחנים כאן ותיקים הם מאוד, בכלל וגם כאן.

איסוזו דימקס הוא דגם שהוצג ב-2002 (החליף אז דגם שנקרא כאן איפון, ומקורו עוד ב-1972), וכאמור היה לנמכר מסוגו מאז ועד 2020; הדור השלישי שלו הוצג ב-2019 והיבוא החל ב-2021.

טויוטה היילקס, הוותיק מכולם, ראה אור ב-1968, הדור השמיני שלו הושק ב-2015, וזה עבר מתיחת פנים ב-2020.

מיצובישי טרייטון, הוא שמו של הדור החמישי של L200 שנחנך ב-1978 וזכה לשם חדש בכל דור ודור. דגם זה הוצג ב-2014 ועבר מתיחת פנים ב-2019; ראו מבחנים, אוטו 409, 413.

1650515
צילום: יואל פלרמן

כולם יחד. שלושת הדגמים הנבחנים כאן הם בגרסת תא-נהג כפול וברמת הגימור הגבוהה יותר, מצוידים במנוע הדיזל החזק שברשותם, תיבה אוטומטית 6 הילוכים, הנעה אחורית שניתן לשלבה לכפולה. לגבי כל דגם ודגם, ראו מבחנים כפי שצוינו למעלה, או כפי שהם מובאים באתר אוטו. המבחן הזה ממוקד בהשוואה בין הדגמים, וכמעט אינו מציג כל דגם בפני עצמו. סדר ההצגה הוא לפי סדר הא"ב של המותגים.
 
בחינה בעמידה
עיצוב, הופעה

איסוזו דימקס הוא הטנדר בעל ההופעה המצודדת ביותר, עדכני, עם קווים נכונים, משלב באופן מוצלח מופע קשוח כנדרש עם מרכיבים עכשוויים. וכן, הצבע ממש עושה לו טוב. מיצובישי טרייטון שני לו, עם חזית הומוגנית, משדרת קשיחות ואיפוק במינון נכון. לטויוטה היילקס חרטום בוטה מדי, ונראה כי גם כאן לקחו מעצבי הבית את הכרזתו של אקיו טויודה, נשיא טויוטה – "לא עוד מכוניות משעממות" – קו אחד (או כמה) רחוק מדי. 

1650516
צילום: יואל פלרמן

סביבת נהג
איסוזו דימקס. סביבת הנהג נעימה למראה, מודרנית, מתקדמת מזו שבטרייטון, פחות מזו שבהיילקס. במרכז מסך מולטימדיה גדול, מרשים במבט ראשון, אך עם החיבור לקארפליי בולטים הבדלי צבע. לחיצה עליו גם בעוצמה בינונית מזיזה מעט את כל המסך. איכות ההרכבה בינונית – יש מרווחים בין חלקים, התאים לא נפתחים באופן חלק. כך גם איכות החומרים שהיא באמצע בין השניים האחרים. הנדסת האנוש בסדר, אך סך השמש נתקע במראה המרכזית. מלפנים, זה הרכב המרווח ביותר, תנוחת הישיבה בין שני האחרים. אין חימום להגה (יש בטויוטה) או למושבים (יש בשניים האחרים), יש המון תאי אחסון, אך הם אינם גדולים. בסכי השמש יש מראה ותאורה.

1650522
צילום: יואל פלרמן

טויוטה היילקס. סביבת הנהג הנעימה, המעוצבת והעדכנית ביותר כאן, עם קשר ישיר לדגמי הפנאי והנוסעים של המותג. גם איכות החומרים וההרכבה הטובים כאן. הנדסת האנוש טובה, ולוח המחוונים נאה. תנוחת הנהיגה טובה, שדה הראייה הטוב ביותר, גם בזכות קו חלונות נמוך, אך גלגל ההגה לא יוצא מספיק. והמושב בינוני: הבסיס קצר, התמיכה הצידית פחות טובה. בתחום הפרטים יצוין כי משענת היד היא הפחות טובה כאן, הוא היחיד עם חימום לגלגל ההגה. ותפעול כל החלונות מעלה/מטה בנגיעה, בסך השמש אין מראה גם לא מנורה.  

1650521
צילום: יואל פלרמן

מיצובישי טרייטון. סביבת הנהג היא הפחות מוצלחת כאן, מיושנת למראה. מערכת המולטימדיה בהתקנה מקומית, המסך קטן, מדי אין ממשקים סלולריים; המון מתגים ופקדים מדגמים אחרים (כמו חיווי חגורות בטיחות מרכב 7 מקומות), פחות תאי אחסון מאשר בשניים האחרים. מנגד, תנוחת הנהיגה היא הטובה ביותר, ושדה הראייה טוב מאוד; מושב הנהג הוא הנוח ביותר – תמיכה טובה, בסיס ארוך, תמיכה צידית עדיפה; הנדסת האנוש טובה למדי.

1650520
צילום: יואל פלרמן

מושב אחורי
דימקס. המרווח ביותר מאחור, היחיד עם פתחי מיזוג מאחור, ודיפוני הדלתות הם המושקעים ביותר. המושב נוח למדי, בין אלה שבהיילקס ובטרייטון. ובכלל, יש בו מספר הפריטים הגדול ביותר – ווי תלייה, שקעי טעינה וכיו"ב.

1650527
צילום: יואל פלרמן

היילקס. מפתח הדלת הוא הרחב ביותר. המרחב מספק, אך זה הרכב הפחות מרווח מאחור כאן, והוא חסר פתחי מיזוג. המושב גבוה למדי, אך הבסיס מעט קצר.

1650526
צילום: יואל פלרמן

טרייטון. המרחב מאחור טוב משמעותית מזה שבהיילקס, מעט פחות מזה שבדימקס. המושב נמוך יותר אך הוא נוח, ותנוחת הישיבה טובה יותר גם בזכות מסעד גב בזווית מעט נוטה לאחור. גם כאן בלטו בחסרונם פתחי מיזוג.

1650526
צילום: יואל פלרמן

ארגז
תכנון הארגז העדיף הוא בדימקס, בזכות מפתן מונמך, גובה דופן טוב, רוחב מעט גדול יותר. לאחריו הארגז בטרייטון, בסוף זה שבהיילקס. בכולם חסרים – שיכוך לדלת הארגז, תאורה, שקעי טעינה. 

1650531
צילום: יואל פלרמן
1650530
צילום: יואל פלרמן
1650529
צילום: יואל פלרמן

מבחן בדרכים
מנועים, ביצועים, צריכת דלק

לדימקס מנוע 1.9 ליטר המייצר 163 כ"ס ב-3600 סל"ד, 36.7 קג"מ ב-2000-2500 סל"ד; להיילקס מנוע 2.8 ליטר המייצר 204 כ"ס ב-3500 סל"ד, 51 קג"מ ב-1600 סל"ד; לטרייטון מנוע 2.2 ליטר המייצר 150 כ"ס ב-3500 סל"ד, 40.8 קג"מ ב-1750-2250 סל"ד.

הטבלה לא משקרת; פער הביצועים בין היילקס לבין השניים האחרים גדול מאוד בכל מצב, ולדבר זה יש ביטוי משמעותי תחת עומס – במעלה הררי, בעקיפה בתנאים מכבידים. בהשוואה ישירה, הפער מול דימקס עם היציאה מהמקום לא היה גדול, אך מעל 50-60 קמ"ש היה לבולט ביותר. בהאצות ביניים במתחם סטרילי, היתרון היה ברור בכל מצב, ומצא ביטוי בפועל הן בעלייה ממושכת, הן ביציאה לעקיפה. הביצועים של דימקס בסדר גמור, אבל במצבי עומס קיצוני, כמו למשל בעקיפה, צריך או לתכנן אותה היטב, או לוותר. הביצועים של טרייטון היו הטובים פחות כאן; עדיין סבירים במתארי נהיגה רגילים, פחות טובים מאלה של דימקס, לפעמים באופן בולט מאוד.

אבל להיילקס יתרון משמעותי נוסף על השניים האחרים: אופן הפעולה. הוא שקט משמעותית מהאחרים, מייצר רמת רעש האופיינית למכוניות נוסעים, ופעולתו חלקה בהרבה. בהשוואה, לשניים האחרים מנועים קולניים בהרבה, חלקים פחות, וזה בטרייטון טוב פחות מזה שבדימקס.

1650513
צילום: יואל פלרמן

תיבות ההילוכים בשלושת הטנדרים פועלת באופן סביר בהחלט, מגיבות נכון גם כאשר צריך להוריד הילוך, משלבות באופן חלק.

צריכת הדלק של דימקס הייתה הטובה ביותר, 8.9 ק"מ/ל'; היילקס שני, עם 8.5 ק"מ/ל'; טרייטון צרך 8.1 ק"מ/ל'. 

נוחות נסיעה, איכות נסיעה
אספלט. היילקס הוא הרכב הנוח יותר. נוחות הנסיעה בעיר ומחוצה לה טובה יחסית, בייחוד לנוסעים מלפנים. הטנדר הזה גם מטפל טוב מהאחרים בשיבושים חדים ובבורות בכביש. עם זאת, הוא רוטט מעט על רצף של שיבושים קטנים. המתלה מאחור נוקשה יחסית, ומשקל קבוע ישפר משמעותית את הנוחות. דימקס רוטט יותר מאשר היילקס, פחות מאשר טרייטון. הוא נוקשה יחסית, מתמודד היטב עם שיבושים קטנים ובינוניים, אך כאשר פוגש בכאלה גדולים הוא זז לא מעט ואז הנוחות נפגמת ממש, בייחוד מאחור. היילקס רוטט ומווברץ לא מעט; הוא אינו מתרסק או חובט באופן קשה במיוחד במפגש עם שיבושים כבדים, אך גם אינו נינוח אפילו בכביש שהוא משובש במעט.

1650517
צילום: יואל פלרמן

דימקס מבודד טוב מכולם את רעשי הרוח והכביש, אך רעש המנוע הנוכח, בייחוד עם היציאה מהמקום או בעומס, מפריע. להיילקס בידוד רעשים מוצלח למדי, וכאמור המנוע שלו הוא השקט מכולם ובהפרש. בידוד הרעשים בטרייטון סביר לכשעצמו אך הפחות טוב כאן, ורעש הצמיגים (AT), בולט, גם רעשי הרוח. המנוע הרבה יותר שקט מזה שב-דימקס.

שטח. בשבילים, טרייטון הוא שהעניק את נוחות הנסיעה הטובה ביותר, וחבט בנוסעים פחות מהאחרים, דבר שמצא ביטוי בעיקר באלה עם שינויי גובה משמעותיים. יכולת זאת העניקה לנהג ביטחון בזמן נהיגה בקצב מהיר יחסית. היילקס היה נוח יחסית – טוב מהאחרים בשבילים לא מאתגרים, כאלה עם בורות קטנים, אבנים; על בורות גדולים ובשטח טכני הוא היה הפחות נעים כאן, בגלל קיפוצים של החלק האחורי. דימקס התחיל לזוז מוקדם מהאחרים, אך כאשר עשה זאת היה טוב יותר מהיילקס, בייחוד במעבר בשינויי גובה של ממש, ובכלל היה הנעים יותר לנוסעים מאחור. עם זאת, בירידה הוא היחיד שגרם לנהג לעצור.

1650518
צילום: יואל פלרמן

שטח טכני. במבחן זה לא הושוו הטנדרים האלה בשטח טכני מאתגר מאוד, אך קטעים טכניים היו חלק מתוואי הנסיעה. בכל אופן, גם במעלה תלול מאוד עם דרדרת, משטחים מסולעים, לא נרשמה בעיית יכולת כלשהי בטנדרים האלה, וכולם טיפלו באתגרים האלה בקלות.

יכולת דינמית. שלושת הטנדרים האלה יכולים לנוע במהירות גבוהה ואף יותר גם בכבישים מפותלים. היכולת הדינמית היא מעל הנדרש גם בנהיגה בעומס כזה, וכאשר דברים משתבשים, מערכות הבטיחות נכנסות לפעולה באופן מיידי ויעיל. בכל אופן, היילקס היה מעט עדיף, גם בזכות פעולת מתלים נכונה יותר, ולהגה שלו המשקל הנכון ביותר כאן. דימקס היה שני לו, עם שליטה עצמית טובה במרכב. טרייטון היה פחות טוב, אך הוא היה היחיד כאן עם צמיגי AT ("חצי שטח").

1650519
צילום: יואל פלרמן

מערך הבטיחות ב-דימקס הוא השלם ביותר, מוצע בכל רמות האבזור ולטנדר ציון של 5 כוכבים במבחן הריסוק העדכני והקשוח של יורו NCAP. תיקון הסטייה מנתיב בהיילקס ממש לא נעים, מכיוון שהוא מבוסס על בלימת גלגל ולא על הסטת ההגה. טרייטון אחרון בכל הקשור לבטיחות – הן בציון המבחן, הן במפרט המערכות.

סיכום הדברים
כללי

שלושת הטנדרים האלה הם כלי עבודה יעילים מאוד, יכולים לשאת משקל ראוי של טון משא, לנוע בדרכים מאתגרות וגם להתגבר על מכשולים טכניים בשטח. בנוסף הם יכולים להסיע עובדים בתנאים סבירים, וגם לשמש רכב משפחתי וכלי לטיולים. הביצועים שלהם סבירים וגם יותר, נוחות הנסיעה גם, ועל החספוס המובנה הם מגיבים במוניטין אמינות נכבד.

1650509
צילום: יואל פלרמן

הטנדרים של היום טובים משמעותית מאלה של האתמול – והם גם יקרים בהרבה; מחיר הגרסאות הנבחנות נע בין 250,000 שקלים ל-300,000 שקלים, וזה הרבה מאוד כסף עבור סוג רכב שאינו מתעלה במפרט, תחכום או ביצוע מעודן של המטלות.

פודיום
למקום השלישי עולה מיצובישי טרייטון. הוא מבצע את המטלות באופן יאה, אך הוא המיושן ביותר כאן, מה שמוצא ביטוי לא רק בסביבת הנהג ובמפרט שלו, אלא גם ובעיקר בביצועים הבינוניים, באיכות הנסיעה הפחות טובה כאן ובבטיחות.

במקום השני מתייצב איסוזו דימקס. הדגם החדש טוב משמעותית מקודמו הודות לדברים המשמעותיים שטופלו: שלדה, מתלים, אבזור. עם זאת, סביבת הנהג שלו אינה מתעלה ובעיקר הוא נפגע ממה שלא שונה: מנוע ה-1.9 ליטר שביצועיו בינוניים והתנהלותו אינה כנדרש כיום.

מי שמתייצב בראש הוא טויוטה היילקס, שיש לו סביבת הנהג המוצלחת ביותר, הביצועים הטובים ובהרבה, נוחות הנסיעה המשופרת ואיכות הנסיעה העדיפה. חיסרון לא פשוט הוא תג המחיר, שהוא הגבוה ביותר כאן, ועדיין: טויוטה היילקס הוא המנצח במבחן הטנדרים הזה.

1650534
צילום: יואל פלרמן