הבה נשים את הדברים במקומם ואת הצמיגים על האספלט. מדובר בעימות חוצה יבשות בין שני ענקי אופנועים עם אגו ענק, היסטוריה דו־גלגלית מפוארת – ועד לא מכבר כאלה שנעו בדרכים שונות. אלא שהעניין האחרון השתנה ומתוכו עלתה שאלת־ענק אחת־אך־כפולה: האם ב.מ.וו עשתה הארלי טוב יותר מאשר הארלי עשתה ב.מ.וו.
לא טריוויה, הרה עולם. ב.מ.וו הגרמנית הציגה, כידוע לכם כבר מקודם (אוטו 419, 428), קרוזר ענק, כאשר אהבה נפשם של בני אמריקה – אותו R18 עם מנוע בוקסר דו־צילינדרי בנפח 1800 סמ"ק מוגזם לגמרי המכוון בול לפוני של תושבי צפון היבשת.
הארלי דיווידסון האמריקאית, הציגה, כידוע לכם כבר כעת (אוטו 430), אדוונצ'ר ענק, כאשר אהבה נפשם של בני אירופה – הרי הוא פאן אמריקה עם מנוע V דו־צילינדרי בנפח 1252 סמ"ק די־גדול, המכוון בול לפוני של תושבי היבשת.
נדייק. האופנועים של הארלי השתתפו בתחרויות שטח כבר בתחילת המאה הקודמת והתמידו בכך גם במחציתה (ספורטסטר ב־1957, למשל) – אבל. אותם 'אופנועי שטח' היו למעשה כאלה לכביש המוסבים לדרכי עפר, והניסיונות לייצור אופנועי שטח בשנות השבעים היו ספורדיים. וכן, היה להארלי דגם לשטח גם לשימושים צבאיים (MT350E מבוסס רוטקס; 1993-2000), אבל מקורו בריטי (ארמסטרונג), והסיפור מורכב־אף־שולי. אבל בואו, כשאתם שומעים "הארלי", אתם רואים ניקל נוצץ, אופנוע כביש כבד מאוד, הרבה עור ופרנזים – אתם לא מריחים זעה ולא מרגישים אבק שבילים.
צילום: קושמרו וחברים
אבל בשעה שרק אמריקה רוצה קסטומי ענק, גם היא וגם שאר העולם רוצים באופנועי הרפתקאות. בהארלי התעוררו קצת באיחור, מה שדי רגיל אצלם, והגיעו לתובנה שיהיה זה ממש חבל אם גם הם לא ינגסו בעוגה המשביעה הזו.
אז הנה – קבלו בתופים ובמצילות את פאן אמריקה. דגם זה הוכרז ב־2018, הוצג בפברואר 2020 – והנה הוא כאן – מתחרה ג'נט מול ג'נט בדגמי האדוונצ'ר הגדולים של ק.ט.מ, דוקאטי – וכמובן: ב.מ.וו.
טוב מראה עיניים. לא רק שמטבע הדברים פאן אמריקה שונה מכל הארלי אחר, הוא שונה גם מהדגמים בהם הוא מתחרה. וגם אם יהיה ויכוח עד כמה הוא נאה, אין ספק שיש לו נוכחות רבה, והוא נראה מאוד "מכני"; האלמנט העיצובי הבולט ביותר נמצא במרכז הכלי, והוא הרי הסימן הכי מובהק של הארלי וזה מנוע V ענק. בנוסף, פנס החזית גדול ורבוע כמו ב"גליידים", מעין מיני פיירינג תחתיו שמזכיר את הדגם CVO, ומכל הדלק הרי כה מוכר; כלומר המשימה הראשונה הושלמה בהצלחה: יצירת אופנוע אדוונצ'ר שרואים שהארלי עשתה אותו.
צילום: קושמרו וחברים
שיר המכונה. לחיצה קלה על המתנע והמחשב ממשיך משם הלאה כדי להעיר את מנוע ה־V הגדול הזה (במונחים אירופים, לא אמריקאים), מנוע זה נקרא Revolution Max והוא מתבסס על אותו מנוע נפלא שתוכנן יחד עם פורשה והותקן בעבר ב־V-ROD, עם קצת שינויים שהוסיפו קצת יותר הספק, הפחיתו קצת קג"מ.
רמת הגימור שבחנו, 'ספיישל', עמוסה בתופיני אבזור לרוב – הרבה מאוד ממה שיש לתעשייה הדו־גלגלית המודרנית להציע. במערך הטכני: חמישה מצבי רכיבה כולל 'שטח', 'שטח פרו', כוונון עצמאי; מתלים חצי־אקטיביים ממוחשבים – ואלה מאפשרים גם הורדת האופנוע ב־6 ס"מ עם עצירה; מערכת בלימה של ברמבו שפותחה במיוחד עבור דגם זה; ABS, בקרת אחיזה, בקרת שיוט, מערכת עזר בעצירה בשיפוע; מצערת חשמלית, חיישני לחץ אוויר, משכך היגוי. בנוסף להם גם תאורת LED עוקבת פנייה, מיגוני צד, ידיות מחוממות, מסך TFT המתחבר לסלולרי וחיבורי בלוטות'.
המשקל אמר את דברו. והשתתק. עלייה על האוכף ממחישה את העובדה שזה אופנוע כבד. מחד (גיסא), יותר מ־250 ק"ג רטובים זה לא ממש רחוק ממה שיש לב.מ.וו, אבל איכשהו התחושה היא כי האופנוע הזה כבד יותר. מאידך (גיסא), היציאה לדרך משכיחה אותו משקל ניכר, ואז מתגלה אופנוע שפשוט כיף לרכוב איתו. המנוע בועט את הכלי לפנים בסיוע מומנט נפלא כמו שהארלי יודעת לעשות, רק שכאן אין לו בעיה גם לעלות לסל"ד גבוה.
צילום: קושמרו וחברים
זה אופנוע שגם אוהב להיות על הצד, ומשרה שם ביטחון גדול, וזה כלי שיודע להתנהל במהירויות גבוהות מאוד הודות למיגון רוח יעיל, והוא נוח מאוד ברכיבות ארוכות לבד או בזוג.
בדיקת תכלית. וחוץ מזה הוא הרי "אדוונצ'ר" – אז איך הוא בשטח? לקחתי אותו לשביל אחד קטן, והתחושה הייתה שכל מה ששידר לי הסתכם ב'בחיאת, עזוב אותי באמש'ך' – או איך שלא אומרים את זה באמריקאית. פאן אמריקה יכול – הודות למבנה, מרווח הגחון, המתלים – לרדת לשביל, אבל הוא מפגין בו שהוא כבד אפילו יותר, וגם הכידון לא מתאים לרכיבה בעמידה. ובכלל, כך עולה מהתנהלותו, הנסיעה שם היא פחות התחביב שלו.
כאשר רק דובר על פאן אמריקה, הארליסטים ותיקים עטויי קעקועים ומעילי עור שאלו את עצמם ואת שאר העולם: "איך יכול להתרחש דבר שכזה?". אבל לי זה הזכיר את התרעומת של טהרני פורשה כאשר זו הציגה את קאיין, רכב הפנאי הראשון שלה (2002). וקאיין, כידוע, היה לדגם הנמכר ביותר שלהם, למכונת המזומנים הגדולה והיא זו שהרימה את פורשה מהקרשים ועשתה אותה ממש מצליחה; חברת אופנועים גדולה שרוצה לשרוד, פשוט לא יכולה להרשות לעצמה שלא להציע לרוכבים (רבים) מה שרוכבים (רבים) רוצים.
צילום: קושמרו וחברים
הרכיבה אל השקיעה. זה אופנוע ראשון מסוגו בנישה חדשה לגמרי עבור הארלי, כך שברור שלא הכל מושלם בכלי, ואפילו קשה לה להשתחרר מהרגלים ישנים. כך למשל נעילת כידון מתבצעת באופן מסורתי (ומעצבן) מהכידון, ומי שעיצב את גודל הפונטים במסך ה־TFT שכח שרוב הקונים של הכלים האלו הם בגילאי 50 לפחות.
אז האם הארלי עשתה ב.מ.וו טוב יותר מההארלי שב.מ.וו עשתה? זו שאלה שגדולי הפילוסופים הדו־גלגליים (שזה כל מי שעלה פעם על דו־גלגלי) ידונו בה עד אין־קץ. אבל אפשר לומר שהארלי עשתה כאן עבודה טובה והכלי הזה עומד בכבוד מול המתחרים הוותיקים והמנוסים של ק.ט.מ, דוקאטי, וכמובן של ב.מ.וו – בוודאי בכביש. בשטח? פחות.
כך או כך, חצי שנה אחרי שהדגם הושק בפועל, פאן אמריקה הוא כבר אופנוע האדוונצ'ר הנמכר באמריקה. עכשיו רק צריך למצוא דרך לשכנע את המשוכנעים ממחוזות האדוונצ'ר האחרים, גם אם הם לא אמריקאים.
צילום: קושמרו וחברים
פאן אמריקה 1250 (מפרט)
מנוע 2 ציל', V, 1252 סמ"ק; קירור נוזל הספק/סל"ד 150 כ"ס/8750 סל"ד מומנט/סל"ד 13 קג"מ/6750 סל"ד תמסורת 6 היל', מצמד רב-דסקי רטוב, שרשרת שלדה צינורות, מנוע נושא־עומס בסיס גלגלים 158 ס"מ מתלה קדמי מזלג הפוך 47 מ"מ, מהלך 19 ס"מ מתלה אחורי בולם יחיד, מהלך 19 ס"מ בלם קדמי ברמבו, 2 דיסקים, 32 ס"מ בלם אחורי ברמבו, דיסק, 28 ס"מ צמיג קדמי מישלין סקורצ'ר 120/70-19 צמיג אחורי מישלין סקורצ'ר 170/60-17 גובה מושב 83.6 ס"מ מיכל דלק 21 ליטר 0 ל־100 קמ"ש 3.6 שניות, מהירות מרבית 220 קמ"ש משקל רטוב 258 ק"ג מחיר 148,000-168,000 שקלים
