זה החודש האחרון שלנו עם יונדאי איוניק 5 שסוגר סוגר אצלנו חמישה חודשים במערכת. הנדסת אנוש משובחת, כך גם השימושיות. התלונות העיקריות היו בנוגע לטעינה האלחוטית לנייד ולצימוד האלחוטי. במשך הזמן הזה לא היו תקלות רציניות למעט זה שהגלגלים יצאו מאיזון כתוצאה ממפגש עם אספלט לא רהוט. לזכות הרכב, אפילו יותר מהמרחב העצום, הוא טווח הנסיעה הגדול, כך שתדלקנו אותו בחשמל שלא על בסיס יומיומי.
ממש בזמן כתיבת שורות אלו הגיע רכב אחר למערכת, גם הוא למבחן ארוך־טווח, והחל מהחודש הבא תקבלו דיווח גם עליו. הוא אמנם חשמלי מלא, אך כמעט ההפך הגמור מהרכב אותו הוא מחליף – בעיקר קטן, מחיר נגיש. שיהיה לנו בהצלחה.
יער אשתאול השרוף. גם לשם הגענו אתו |
צילום: אוהד אלגוב
בכל מקרה, יהיו שני דיווחים נוספים שיתייחסו לחיים עם איוניק 5, גם דיווח מסכם. עד אז קבלו כמה מהמקרים אותם זכרתי במיוחד.
חדרה-נתיבות-חדרה. מסע נוסף בין שתי עיירות ציוריות במכונית חשמלית מעולם לא היה מהנה יותר. המטרה – חתונה. באוטו מלא נוסעים מעולם לא עלו חיוכים כמו בנסיעה הזאת. טוב, אולי אני מגזים, אבל באמת שזו הייתה נסיעה נעימה וכיפית. נתחיל בזה ששקט באיוניק 5, ממש שקט – בידוד הרעשים מוצלח, הן של הכביש והן של הרוח. שמענו שירים, דיברנו בינינו והכל בנינוחות ובנועם. נמשיך בכך שהנדסת האנוש ממש טובה, ויש מקום לאחסן כל פריט ולא שמנו עלינו חפצים בנסיעה. נמשיך גם בזה שמרווח למדי במושב האחורי, בכל זאת בסיס גלגלים בן 300 ס"מ וכך שני בוגרים וילדה ישבו שם ובאמת נהנו מהנסיעה. בנסיעה חזרה צפונה, משענת הגב של הילדה הושכבה (יש חלוקה של שליש/שני־שליש), כדי שאחרי חצות, היא תוכל לישון כמו שצריך. והיא באמת נרדמה בקלות. החיסרון היחיד של בסיס הגלגלים הארוך הזה מתבטא בעיר, כשצריך לבצע פניית פרסה ואז מגלים שצריך לעשות רברס ושוב קדימה; קוטר הסיבוב, 12 מטרים, לא מתעלה.
לא פחות חשוב – העניין הזה של לצאת לנסיעה ארוכה יחסית, ללא חרדת טווח גם כאשר בסוללה 65% בלבד, וזה לא מובן מאליו. זה לא הרכב היחיד שמסוגל לעשות זאת, זה ברור, אבל הרוגע הזה הוא מרכיב מאוד חשוב.
וכן, גם כאן תא המטען שלו היה מלא |
צילום: אוהד אלגוב
תא המטען של האיוניק ראה כבר ימים פשוטים יותר וכך מצאנו עצמנו, אני והקוריאני, מובילים חישוקים וצמיגים, חלקי צעצועים שיש לי, חלקים של אימפרזה טורבו ישנה, של ב.מ.וו ישנה עוד יותר, גם של מיני מינור שישנה עוד יותר משתיהן. אין הנחות. בשביל זה התכנסנו. בכלל, אותות הזמן והעבודה המרובה שהעמסנו על המכונית עשו את שלהם וניכר שהריפוד הלבן, הכל־כך יפה, החל הופך יותר בז', תוצאה של לכלוך שדבק בו. וזה לא חדש שבריפוד לבן רואים יותר את הלכלוך, אבל זה קופץ לעין. לכן אם אתם לא חולי ניקיון ואם כן יש לכם OCD בנידון, רצוי איוניק עם ריפוד כהה.
היו מספר פעמים שאנדרואיד אוטו האלחוטי סירב להסתנכרן עם הטלפון שלי, ולקח לי הרבה זמן להבין שהשעון ברכב חייב להיות מסונכרן עם זה שבנייד שלי, וזה משום מה יצא מכיוון מדי פעם. גם לא תמיד ידית הפתיחה קפצה החוצה כשהתקרבתי ולפעמים היא כאילו דרשה ליטוף שדרבן אותה להיפתח עבורי. בניגוד ללא מעט מכוניות סיניות, כאן יש אפשרות מעבר בין תחנות רדיו על ידי כפתור בגלגל ההגה, ולא כזה שפשוט מעביר בין עודף התחנות שהרדיו מצא, אלא ממש להגיד לו לבחור בין התחנות המועדפות עליכם. אלה הדברים הפשוטים שמשמחים, כמו פרופיל הנהיגה שלי. כך שבמקרה שלי הוא תמיד הפעיל את האוורור במושב...
כבר מעל 600 ימים שהם עדיין שם במנהרות. אנחנו לא שוכחים. ליבנו עם החטופים, עם משפחות החטופים ועם משפחות החללים והפצועים
