1. בין ערביים. שעון קיץ, ואנחנו באותן שעתיים, פחות או יותר, שיכולות להעניק את סיבת הקיום למכונית פתוחה בארץ. אלו השעות שמערבבות בין מציאות לחלום, בין אוויר לאווירה — וזה הזמן להפשיל את הגג בקבריו החדשה של ב.מ.וו סדרה 4. 18 שניות ואנחנו הופכים מושא קנאה לכל מי שלצידנו. סוג מכונית שכולה נהנתנות. מופגנת. 

מכוניות קבריולה זוהרות שכאלה מקושרות בדרך כלל לאזורים נוצצים כמו הריוויירה הצרפתית. אבל בשעות האלה, כשהשמש צובעת את הסביבה בגוונים אדמדמים, האורות של טבריה הנראים מרמת הגולן מזכירים לנו את קאן, והפיתולים בחמת גדר את 'גרנד קורניש' המוביל למונטה קרלו (נהיגה במכונית פתוחה ביום קיץ ישראלי, עלולה ליצור הזיות של מציאות מדומה; העורך). 

2. זו שעתה של ה־420. כשאנחנו לוחצים על אותו מתג האחראי להפשלת הגג ומשתדלים שלא לגעת בטעות בזה של בלם החנייה שנמצא ממש לידו (ונראה דומה לאצבע המגששת), אני מברך על כך שהגג מוכן להיפתח גם במהירות עד 50 קמ"ש. 18 שניות וחווית הנהיגה משתנה: מתנועה רגילה למפתה ועוצמתית.

1647607
צילום: תומר פדר

הרוח פורעת בשיער, והקשר עם הסביבה הופך בלתי אמצעי ורב חושי — ריחות צ'יפס כאשר אנחנו עוברים ליד צומת צמח, ניחוח רפתות בגולן, קציר היבול בטיפוס לגלבוע, גם ריח המנגל או שמא זו עוד שריפה. גם רעש הסביבה הופך נוכח, ואני נזכר שלחשמל יש צליל כאשר עוברים מתחת לעמודי מתח גבוה ויכול לשמוע עוברי אורח בטרמפיאדות — ביחוד כשהם צועקים "קחו אותי אתכם". 

4. הם צודקים. גם אני הייתי רוצה טרמפ במכונית כה יפה. היא נראית נהדר, בייחוד במבט מהצד, כאשר קו הגג יוצר צללית אלגנטית מזו של הקופה. והיא נראית אלגנטית יותר כאשר הגג מופשל. הניסיון שיש לב.מ.וו בגרסאות שכאלה בהחלט מורגש. העוברים ושבים התרשמו — ואיך הם התייחסו לשבכה הבולטת? כאשר מדובר בגרסת קבריו, זה בערך כמו שאדם צעיר פוגש בחורה מאוד מושכת, ואז תשאלו אותו איך נראו העיניים שלה... 

5. אוורור. כאשר הלילה יורד מגיע הזמן להפעיל את החימום העדין לצוואר שבמשענות הראש. לא חשבתי שנשתמש בתכונה זו בסוף יוני הלוהט אבל עובדה. בטיפוס לילי בגלבוע הטמפרטורה יורדת ל־20 מעלות והחוויה מאווררת עד כדי כך שאני מצטנן קלות ומעביר את מערך האקלים לחימום. אז אגלה שביטול המיזוג דורש באופן מעצבן כניסה לתפריט בקרת האקלים. זה גם הזמן לשלוף מתיק ייחודי, המוסתר מאחורי המושב, האחורי מגן רוח למניעת מערבולות אוויר. 

1647612
צילום: תומר פדר

6. כך התחלנו. היום הזה נפתח באופן פחות מוצלח, כאשר אוהד אלגוב הגיע עם המכונית באיחור. אמנם אמרתי לו שאני רוצה לצאת מאוחר כדי למשוך לתוך הלילה, אבל לילה זה לא בהכרח השעות הקטנות. כאשר אני נכנס לרכב מגלים שהגג קצת קרוב מדי לראש וכי הראות לאחור כמעט ולא קיימת. איך נסתדר לאורך המסלול הארוך? טוב שיש מצלמה. מה עוד מפריע? המושבים יפים, אך כרגיל בב.מ.וו חסרים אפשרות לכיוון תמיכה לגב תחתון. חיסרון זה גורם לכך שהמושב נוח פחות מהרצוי בנסיעות ארוכות. מאחור יש מקום לשניים. המרחב אינו גדול אבל מספק, וכאשר הגג סגור מרווח הראש אמנם מוגבל, אבל טוב מזה שבקופה.

7. קצת היסטוריה. ב־1978, שלוש שנים לאחר שחנכה את סדרה 3, הציגה ב.מ.וו על אותו בסיס גרסה פתוחה. בתחילה לא זיהו אנשי ב.מ.וו את הפוטנציאל ובדור הראשון חברת באוור היא זו שביצעה את מלאכת ההסבה (גרסה שהייתה "חצי רשמית"). אבל מהדור השני (1982) היא הפכה לחלק בלתי נפרד מהפורטפוליו של ב.מ.וו. כאשר ב־2013 הכריזה ב.מ.וו על סדרה 4, כללה זו את מה שהיו גרסאות הקופה והקבריו של סדרה 3. 

1647611
צילום: תומר פדר

הדור השני של סדרה 4 קבריולה הוצג בסוף 2020 ומגיע אלינו חצי שנה לאחר שהקופה נחתה כאן. הדגם החדש שונה באופן משמעותי מקודמו במה שעושה אותו — הגג הנפתח. כאן הוא רך, עשוי בד, וקל ב־40% מהגג הקשיח שהיה בדור היוצא. פערי העיצוב בין שני הדגמים האלה מאוד גדולים — פערי הממדים ממש זעירים. 

8. מפנקת. ה־420 מגישה עם סגירת הדלת את חגורות הבטיחות, והעובדה שהכל נהיר ומוכר עוזרת להתאקלמות מהירה. מערך המחוונים של ב.מ.וו מפגין שכאן יש היגיון באלקטרון. שילוב החומרים הנעימים והגוונים המוצלחים, בין אם זה עור אדמדם או דיפון עץ, יוצר את התחושה ההיא שהגענו למקום טוב. מספיק לגעת בגג באצבע כדי להתפעל מאיכותו. הוא כה קשיח מבפנים, עד כי יוצר את התחושה שהרכב מתנהל חד ומוצק גם בעיקולים. הייתי שמח לצופר קצת יותר קל לתפעול; בכל זאת, בכבישי הארץ זו הדרך הכמעט־תקנית לשמירה על שלמות המכונית. 

9. המופע. מופע הבלט של קיפול הגג, לפני שהוא נכנס לתא המטען, מושך תשואות רבות מהעוברים ושבים. לתא המטען מבנה מוזר, ביחוד כשהגג פתוח; כאשר הגג סגור ניתן לקפל מחיצה בתא המטען ולהגדיל את נפח ההטענה מ־300 ל־385 ליטר. רובו של תא המטען רדוד מאוד אך הוא ארוך. הדלת הקטנה גורמת לכך שהראש תמיד קרוב למכסה המכאיב כאשר מחפשים משהו שעף הרחק פנימה. 

1647613
צילום: תומר פדר

10. החוויה. ה־420 שאיתנו אינה מאוד חזקה; למעשה, היא החלשה במבחר המקומי. לגרסה זו מנוע טורבו־בנזין 2.0 ליטר המייצר 184 כ"ס ו־27.5 קג"מ, תיבה אוטומטית עם 8 הילוכים והנעה אחורית. משך ההאצה מ־0 ל־100 קמ"ש הוא 8.2 שניות, והמהירות המרבית 230 קמ"ש. זהו מנוע מצוין, הוא מתגלה כמספק בהחלט ואפילו מפתיע לפרקים. ביציאות מהמקום חטיבת הכוח עובדת היטב, והביצועים רוב הזמן טובים ועושים את העבודה. זה אינו כוח אימתני אבל השילוב בין מנוע נעים שמוכן לטפס למעלה לבין תיבה זורמת, יוצר חטיבת כוח מהנה למרות שאינה חזקה במיוחד. התחושה היא שאופי הפעולה הזה מתאים לסגנון התנועה שמכתיב הרכב. המנוע יכול להביא את מכונית לספרות הגבוהות, אבל הכיף הוא להיות עם גג מופשל ולחוש במהירות מבלי להגיע אליה — עד כמה שזה נשמע מוזר. 

צריכת הדלק טובה, ולמרות שנהגנו מהר, טיפסנו, עקפנו ונתקענו בפקקים — התוצאה הייתה 10 ק"מ/ל' בתוואי המבחן. בשיוט הנתון הוא 14 ק"מ/ל' בשיוט. 

1647609
צילום: תומר פדר

11. דרמה. מי שמחפש דרמה כמו החלקת כוח, יגלה כי לגרסה זו חסר כוח. אפשר לחוש ניצוץ מהיכולת הזו במהירויות נמוכות ובפניות חדות, כאשר ה־420 תהדק קו ואולי גם תפסע, ומפתיע שגם בגרסה הפחות חזקה היא יודעת לעשות זאת. את יתר החגיגה היא מותירה לאחיות החזקות, ומזכירה שהיא באה לחגוג דברים אחרים. למעשה יותר קל לייצר דרמות בהרפיה מהמצערת ביציאה מפנייה מאשר בלחיצה עליה. להגה משקל קל מדי לטעמי, אבל פעולתו ברורה ובייחוד נכונה. הבלמים קצת מאכזבים; הם נעימים ביום יום אך מעט נרפים תחת עומס ואינם מייצרים את העצמה צפויה. 

1647609
צילום: תומר פדר

12. נעימה. נוחות הנסיעה מחוץ לעיר טובה רוב הזמן, וכך גם בעיר, כל עוד מדובר בשיבושים סבירים. מעבר על שקעי ביוב, פסי האטה אכזריים במיוחד, שיבושים גדולים או שינויי גובה תכופים, יפגין, גם, כי למרות ההשקעה במרכב, חסרונו של גג אחוד וקשיח כמו בקופה מוביל גם את המרכב של הקבריו הזו לעיוות, למרות תוספת משקל של כ־150 ק"ג. לא כולם ירגישו, אבל הפתוחה פחות טובה מהקופה הרגילה. ולמרות איכות הגג, רעשים חיצוניים, כולל רוח וכביש, נשמעים יותר מהצפוי.

13. סוגר את הגג. אחרי כמה מאות קילומטרים מאחורי ההגה, אני חושב שאלה שרצו טרמפ במכונית הזו צדקו, וכך גם רעי המלומד גיא רוטקופ, שתמיד מעדיף לנוע עם גג מופשל בכל יום, שעה, דרך, מקום ומזג אוויר. כיום קשה למצוא הרבה מכוניות שמעניקות חוויה כה גדולה בעצם הנהיגה כמו 420 קבריו — וכל זאת מבלי שצריך לנהוג מהר במיוחד או לצלוח פניות בהרואיות. ועם זאת, היא גם אינה דורשת הקרבה גדולה מדי בשימושי יום־יום. 

כן, במכוניות קבריו, בוודאי של מותג יוקרה, תמיד נשלם יותר ונקבל פחות, ו־420 הפתוחה שמחירה מתחיל ב־460,000 שקלים אינה יוצאת דופן. אבל התחרות כה דלה בתחום והחוויה כה עוצמתית עד שהבוקר שאחרי היה קשה מתמיד.      

1647608
צילום: תומר פדר