ההקשר, חמישים שנים בתשעים מילים. בתחילת שנות השבעים במאה הקודמת נוצרו הקטגוריות למכוניות נוסעים. בישראל, בהמשך, הייתה המשפחתית הגדולה (קטגוריה D) ל"מכונית מנהלים"; המאפיינים שלה הופיעו במכרזי מנהל הרכב למכוניות למנכ"לים, היו תקנות מס שעודדו רכישתם. דגמים אלה היו לנכבדים בעיני העם היושב בציון, אך כידוע זוהרם הועם בגלל זן־זה־מקרוב־בא, רכב הפנאי. אנשים העדיפו אותו, המכירות ביקום ובבת ים ירדו, דגמים נעלמו, יצרנים הפסיקו להשקיע. 

לא כולם. דגמים מוצלחים באמת נמכרים עדיין בהיקף סביר, ועושים קופה ליצרנים. קחו למשל את יונדאי סונטה, את סקודה סופרב

לענייננו
יונדאי הציגה את סונטה עוד ב־1985, דגם עצמאי ראשון שלה, וזו הגיעה לישראל ב־1994. בתחילת העשור הקודם הגיעה לכאן i40, משפחתית־גדולה של יונדאי שנועדה לאירופה, אך ב־2016 חזרה לכאן הסונטה שנועדה לאמריקה במהדורה היברידית. מאז, היא באה והולכת לפי התאימות שלה לציון 2 במדד הירוק. הדור התשיעי, שני עם מערכת היברידית, הוצג ביולי 2019, ומשווק כאן מספטמבר 2020. 

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן

סקודה השיקה את סופרב ב־2001 ואת הדור השלישי־נוכחי ב־2015. הדגם נמכר מאז ועד היום באופן סדיר במקומותינו, והוא מצליח מאוד כאן (ובעולם), והיה מהאחראים לשדרוג מעמדה של סקודה בעמים. לאחרונה הודיעה קבוצת פולקסווגן, כי עם תום כהונתה של הפאסאט, סופרב היא שתחליף אותה כמשפחתית הגדולה של הקבוצה. סופרב עברה מתיחת פנים במאי 2019, ושיווק הדגם המחודש החל בספטמבר אותה שנה.

פרטים לפני מפגש
יונדאי סונטה מוצעת בגרסה אחת: מערכת הנעה היברידית להספק משולב של 192 כ"ס. גרסה זו מוצעת בשתי רמות גימור, וזו שנבחנה היא 'לימיטד' היקרה יותר, שמחירה 196,000 שקלים.

סקודה סופרב עשירה בגרסאות מנועים, רמות הספק, סוגי הנעה ומוצעת בארבע רמות גימור. למבחן קיבלנו את גרסת הטורבו־בנזין 2.0 ליטר המייצר 190 כ"ס, וזו שנבחנה הייתה ב'סטייל', שמחירה 216,000 שקלים.

שתיהן מהודרות, עשירות באבזור נוחות ובמערכות בטיחות.

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן

עיצוב חיצוני
בכל הקשור לניגוד הנראה לעין בעיצוב שני הדגמים האלה, נראה כי הוא כמו הצבעים כאן: ההפך המוחלט. זה של סונטה בוטה, מפגין עצמו, ואז עוד מדגיש בחזית, במבנה הקופה המשתפל מאחור, באחוריים המעוגלים, ביחידות התאורה שאין להתעלם מהן; יונדאי, גם בדגמים אחרים, הולכת על מופע שמבטיח דבר אחד: את הדגם שלהם לא תוכלו לפספס. סופרב מעוצבת באופן שיכול להיות צמוד להגדרה "סולידי" במילון, עם צללית קלסית של מכונית "מפעם", ומספר קווים עכשוויים. לא רק שזו דרכה של סקודה, אלא שהעיצוב החדש שלה (ע"ע סקלה, אוקטביה; מבחנים בגיליון זה) עוד לא הגיע אליה. 

אחד מאיתנו העדיף, במפגיע, את העיצוב המיושן יותר, אחד אחר התרשם מהמופע של הדגם החדש יותר. ואתם? טעמכם הרי אתכם. 

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן

סביבת נהג
הכניסה לתוך הסונטה (וגם היציאה) פחות נוחה מהכניסה לסופרב בגלל גג נמוך מדי, תשלום על העיצוב. אותו עיצוב גובה את מחירו גם במרווח ראש טוב פחות, שהוא כמעט גבולי לגבוהים. ונישאר על המושב: זה שבסונטה סביר, אך נוח פחות מזה שבסופרב בגלל בסיס ששוקע מעט, משענת קעורה מדי והקשחה טובה פחות, מרווח ברך ימין בינוני. בסופרב מרווח ראש נרחב, מושב נהג טוב יותר ומשובח לכשעצמו, עם תמיכה וכוונונים עדיפים. למושב הנוסע בסונטה אין הגבהה; לזה בסופרב יש.

סביבת הנהג בסופרב עדיפה בחומרים מהם היא עשויה; הם משובחים יותר ושומרים על רמה גבוהה כל הדרך למטה. לסונטה חומרים טובים למעלה, ומתחת לקו הברכיים בינוניים. העיצוב בסונטה מרשים בהרבה, עדכני לדעת רבים; יש כאלה (אותו אחד מקודם) שהעדיפו דווקא את המופע הספרטני שבסופרב, הנקי והאלגנטי יותר, מהודר גם בזכות אלקנטרה. וכן, גם המיושן יותר. 

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן

הנדסת האנוש בסופרב טובה יותר, עם לוח מחוונים פשוט וקריא, אבל אין בעיות של ממש עם זאת שבסונטה. בזאת יש תצוגה מצולמת של שטח מת המופעלת עם האיתות. רעיון מצוין, ביצוע סביר, אבל חשוב לזכור כי אין מדובר בתחליף למראות. ובעניין זה: הציון אותו מקבלות המראות בשתי המכוניות הוא "ככה", בגלל כושר כיסוי לא משהו. 

לסונטה בורר הילוכים באמצעות לחצני מצבים ויש לה גם פקדים מאחורי ההגה, זה שבסופרב רגיל, גם לה פקדים מאחורי ההגה, ואין בעיה עם סידור זה או זה. זווית הצג בסונטה טובה לנהג אבל הוא רגיש להשתקפות. 

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן

עוד יצוינו: גג השמש בסונטה גדול יותר; איכות הפקדים ותפעולם טובה יותר בסופרב; צג המולטימדיה בסופרב כתוב בעברית ועדיף באיכותו. 

מרחב לנוסעים
בהתייחס למרחב מאחור, סופרב טובה משמעותית מסונטה. מרווח כפות הרגליים והברכיים בסונטה בסדר, זה שבסופרב ענק; מרווח הראש בסונטה גבולי לגבוהים, בסופרב נשאר מקום רב לפדחת, גם עם כובע; בסיס המושב בסונטה נוח פחות, וזווית מסעד הגב נוטה מעט לאחור; משענות היד בדלתות צרות יחסית. בשתיהן מיזוג לאחור, לנוסעי הסופרב בקרת אקלים; וכדי להפגין את הפערים, ימצא הנוסע מימין בסופרב כי הוא יכול לשלוט במושב הנוסע מלפנים, כדי להזיח אותו קדימה או לשנות את זווית המסעד; כמו במכונית פאר של ממש. 

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן

תא מטען
נתחיל בסונטה כי זה קצר יותר. נפח תא המטען סביר, תפעול המכסה חשמלי, אבל הוא נע על זרועות הפוגעות בנפח השימושי, יש נורה אחת — ואין: ווי עגינה, ווי תלייה, שקע 12 וולט, ובעיקר גלגל חלופי בגודל מלא (אבל יש קטן).

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן

לסופרב, מעבר לנפח כביר (584 ליטרים) ונוחות הטענה — דלת חמישית, גם היא מופעלת חשמל, למפתח ענק — יש רשימה ארוכה של יש: תאים נסגרים בצדדים, רשת באחד מהם, 6 ווי תלייה, 6 ווי עיגון, שקע 12 וולט, 2 נורות, ובעיקר יש גלגל חלופי בגודל מלא. וגם פתח למגלשיים (או קרשים לל"ג בעומר). וכן, לסופרב יש בדלת הנהג מקום למטרייה. 

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן

מנוע, הילוכים
נתוני ההספק של שתי יחידות הכוח האלה קרובים־כדי־זהות, אבל הבסיס שונה לחלוטין, כך גם האופן בו התפוקה מוגשת לנהג. ובסוף? התוצאה הסופית קרובה־כדי־זהות. 

לסונטה מנוע בנזין אטמוספרי 2.0 ליטר המייצר 152 כ"ס, ובסיוע מנוע חשמלי 51.7 כ"ס התפוקה הכוללת ל־192 כ"ס (6000 סל"ד) ול־37.5 קג"מ ב־1770 סל"ד. לתיבה האוטומטית־פלנטרית 6 הילוכים.

לסופרב מנוע טורבו־בנזין 2.0 ליטר המייצר 190 כ"ס (4200-6000 סל"ד) ו־32.5 קג"מ ב־1500-4100 סל"ד, והתיבה היא אוטומטית דו־מצמדית 7 הילוכים.

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן

נתחיל במה שלא חשוב: בהאצה ראש בראש, יצאה הסונטה ראשונה ושמרה על מיקומה זה עד 60-70 קמ"ש; למנוע חשמלי מומנט של 51.7 קג"מ וזה זמין בכמעט אפס סל"ד; הסופרב שהשתהתה מעט ביציאה (טורבו, תיבה) והייתה קרובה לה מאחור, עקפה לקראת 70 קמ"ש את הסונטה והגיעה ל־100 קמ"ש ממש קצת לפניה. נמשיך במה שמייצג את מה שחשוב באמת; האצות ביניים סטריליות, מ־60 קמ"ש ל־110 קמ"ש, נשמר אותו סדר: הסונטה הגיבה מהר יותר, הסונטה עקפה לקראת הסוף, וכאן ההבדלים לפני/אחרי היו זעירים אפילו יותר. 

בפועל, שתי המכוניות יכולות לנוע בקלות ובנינוחות במהירות גבוהה, להאיץ ממנה ליותר (ואז עוד) גם במעלה הררי, ובעיקר לעקוף במהירות וביעילות גם בכבישים מאתגרים — כאלה עם נתיב אחד, עלייה, תוואי עקיפה מצומצם.

מה ששונה הוא האופן בו היחידות האלה פועלות. המנוע בסקודה שקט יחסית בשיוט (1750 סל"ד ב־100 קמ"ש), אבל מעבר לכך הוא מפגין נוכחות קולית וזו בוטה למדי מעל 2500-3000 סל"ד, והוא אינו ממש חלק. מנגד, יחידת הכוח בסונטה שקטה מאוד, גם תחת עומס, ופעולתה חלקה מאוד. כרגיל, השילוב של מנוע מוגדש/תיבה דו־מצמדית של קבוצת פולקסווגן, אחראי לסוג מסוים של השהיה עם יציאה לעקיפה למשל, אבל בפועל אין לכך משמעות של ממש; זה כמו שאיפה ממש קצרה. 

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן

כמה מילים על היחידה ההיברידית בסונטה: בכל תוואי המבחן הסוללה הייתה פעילה, לא ירדה מתחת לשליש האנרגיה האצורה שלה, ונטענה באופן יעיל במורד. 

הפערים בצריכת הדלק כתוצאה מכך היו יותר ממרשימים. בשעה שסופרב סיימה את התוואי המאתגר עם צריכה סבירה של 9.7 ק"מ/ל', הסונטה הפליאה עשות עם 14.3 ק"מ/ל', וזה פער ממש גדול. 

נוחות הנסיעה ואיכותה
נוחות הנסיעה בסופרב בסדר, בסונטה טובה יותר. בתוואי עירוני, במהירויות 30 קמ"ש ו־50 קמ"ש, נוחות הנסיעה שהציעה הסופרב הייתה מספקת, ורמת הרעש הייתה סבירה לגמרי. סונטה טיפלה טוב יותר במחדלי התשתית, הייתה שקטה יותר. כך גם בכביש הבין־עירוני; סופרב טיפלה טוב למדי בשיבושים, סונטה עשתה זאת טוב יותר — פעולת הבולמים הרכים טובה, אלה סופגים היטב, וריסון הפעולה סביר — והייתה גם שקטה ממנה, בעיקר בטיפול ברעשי כביש. כל אלה נכונים הן לגבי הנהג מלפנים, הן לנוסע מאחור. אוושת רוח נשמעה בסונטה, בעיקר על רקע השקט היחסי, בייחוד מאזור משקוף הדלתות הקדמיות.

פערים אלה היו קבועים גם לאורך כל תוואי הנהיגה, גם במסלול בו השווינו את השתיים באותם תנאים ובאותו הרכב ברכב. 

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן

יכולת דינמית
שתי המכוניות האלה אינן מיועדות להתעלות דינמית המרגשת את שני התריסרים של הלקוחות הפוטנציאליים של דגמים כאלה. וכן, יש מצב שהגזמנו ומדובר בפחות. אבל כל רכב חייב להפגין כישורי פנייה בעומס, ושני הדגמים האלה בהחלט עומדים במשימה.

הסונטה הפתיעה — גם בגלל המוצא האמריקאי, גם בגלל המתלים הרכים, גם בגלל שההגה ממש בינוני — שטח מת, תגובה צמיגית, לא ברור תמיד מתי הוא מפנה את הגלגלים בעומס, לאחר שליש הפניה הוא נעשה חד מדי. אבל בכבישים המקורזלים ההם הסתבר שזוויות הגלגול דווקא צנומות, כי פעולת יחידת הכוח אינה מאתגרת את האחיזה אבל בהחלט מספיקה לקצב בהחלט גבוה, ואלה שיוקירו, ישמחו לדעת כי קל לקבל היגוי יתר(!) בסונטה, וגם אין בעיה לטפל בו, או כמאמרו המלומד של עמיתי למבחן: "ישבן שובב על גבול המטופש, שזה נחמד ומטופש, ותודה לבקרת האחיזה הממהרת לסיים את הסאגה הילדותית הזו". אמן. 

סופרב, עם הגה שמשקלו מעט קל מדי, פשוט טובה יותר, בעיקר בגלל התנהלות זריזה יותר בין עיקול לפיתול. מה שנקרא, מי היה מאמין שסקודה היא זאת שתתעלה בכביש ההוא. אבל העדים לבשורה הם המאמינים. 

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן

יכולת הבלימה של השתיים טובה מאוד, לסונטה עוצמה רבה יותר, כישורי המינון בסופרב עדיפים. 

דברי נעילה
סקודה סופרב מביאה עימה סביבת נהג עשויה לתפארת בחומרים, בביצוע, בהנדסת אנוש, מוסיפה על אלה אבזור נכבד — והיא טובה בתחומים אלה על סונטה, שיש לה מופע עדכני יותר, אבל עילאי פחות. בכל הקשור למרחב מאחור, לתא המטען ולאספקטים השימושיים, סופרב עדיפה באופן מוחלט על סונטה, כולל איכות הביצוע, כולל אווירת הלוקסוס הכוללת.

כאשר יוצאים לדרך, מגלים שהביצועים של שתי המכוניות האלה, הכה־שונות ביחידות הכוח שלהן, קרובים מאוד, אבל אז מגלים גם שהפער בצריכת הדלק ממש גדול לזכות הסונטה. וכמו שכותב השאולי על (עוד) ניצחון של מרצדס בפורמולה 1, "מכאן היא לא שמטה את היתרון מידה". סונטה נוחה ושקטה מסופרב, מעניקה לנהג ולנוסעים בתוכה איכות חיים טובה יותר באופן משמעותי (למרות העניין ההוא של כניסה ויציאה).

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן

לסונטה יתרונות גם באחריות הגדולה בהרבה, חמש שנים מול שנתיים, וגם במחיר נמוך יותר, 196,000 שקלים מול 216,000 שקלים.

בקיצור: יונדאי סונטה מנצחת במבחן הזה, בגלל שהיא נעימה בהרבה לנהיגה ולנסיעה, ועל כך מוסיפה חסכנות מופלגת. 

*פורסם ב-18.01.21 (נוסף וידאו)

יונדאי סונטה מול סקודה סופרב - מבחן דרכים השוואתי
צילום: יואל פלרמן