מרוץ 24 השעות של לה מאן נערך במסלול המרוצים "לה סארת" (Circuit de la Sarthe), הממוקם בחלק הדרומי של העיר לה מאן. המסלול בעיקרו בנוי מכבישים ציבוריים שנסגרים לטובת המרוץ. החלק התפעולי של המסלול הכולל את ישורת הזינוק/סיום, רחבת הטיפולים והיציעים נמצא במתחם סגור. במשך השנים מתחם זה הקרוי "מסלול המרוצים בוגאטי" התפתח וכיום הוא מכיל שלושה מסלולי קארטינג, את משרדי ה-ACO ושני מסלולי מרוצים קטנים המשמשים בחלקם כחלק מנתיב מרוץ הלה מאן. מאז מרוץ הסיבולת הראשון בשנת 1923 המסלול שונה ושודרג באופן נרחב, בעיקר מטעמי בטיחות, ואורכו עומד כיום על 13.629 קילומטרים.

במקור השם לה סארת' ניתן ב-1906 למסלול מרוצים אחר באורך 103 קילומטרים שהיה באזור צפוני יותר ונמתח לאורך הנהר שהעניק את שמו גם למחוז, נהר לה סארת'. 

בין השנים 1911 ל-1921 התקיימו מרוצים שונים במסלול קטן יותר באורך 54 קילומטרים הממוקם דרומית לעיר לה מאן. מסלול זה, עשה שימוש בישורת המולסאן המוכרת מהתוואי הנוכחי אך בכיוון נסיעה הפוך מזה הנהוג בימינו.

ספיישל לה מאן - המסלול
צילום: Gillfoto

בין השנים 1921 ל-1931 שילב תוואי המסלול, שאורכו 17 קילומטרים, גם כבישים בתוך העיר לה מאן, המכוניות יצאו מרחבת הטיפולים היישר לכיוון מרכז העיר, אך החל משנת 1932 בוטל חלק זה בעיקר כדי להגן על בטיחות הצופים ואורך המסלול קוצר ל-13.5 קילומטרים בתוואי שעבר המון שדרוגים במהלך השנים אך עדיין דומה לזה הקיים היום.

לאחר מלחמת העולם השנייה עבר המסלול שיפוצים נרחבים. הוקמו מוסכים קבועים ויציעים לאורך ישורת הזינוק. בניה זו גזלה מרוחבה של רחבת הטיפולים שהייתה ממילא רק נתיב צר שהופרד מהמסלול על ידי סימון בלבד.

ב-1955 אירעה במקום זה תאונה מחרידה הידועה כ"אסון לה מאן".

ספיישל לה מאן - המסלול
צילום: British Pathé

ב-1956 בעקבות התאונה עבר המסלול מקצה שדרוגים נוסף הכולל את הרחקת היציעים מהמסלול והרחבת הכביש באזור רחבת הטיפולים.

מהירויות המכוניות עלו בצורה דרמטית בשנות ה-60, מספר מקרי מוות ותאונות בזמן נסיעות מבחן עוררו ביקורת על המסלול כבלתי בטוח. בשנת 1965 הוקם מסלול קטן יותר וקבוע שחולק את ישורת ההתחלה/סיום (כולל גשר דנלופ המפורסם), המוסכים והיציעים עם מסלול לה מאן המלא, מסלול בוגאטי.

מסלול בוגאטי, הוא מסלול קצר וטכני הרבה יותר. הוא נקרא על שמו של אטורה בוגאטי, מייסד מותג הרכב המפורסם. אורכו של המסלול הוא 4.185 קילומטרים וכולל מגוון פניות. ב-1967 אירח המסלול את האירוע הגדול הראשון שלו, הגרנד פרי הצרפתי. במהלך השנים המסלול אירח מגוון מרוצים, כולל אליפות אירופה בפורמולה 2, אליפות צרפת במכוניות תיור ואליפות העולם במכוניות ספורט. כיום המסלול מארח את מרוץ 24 השעות לאופנועים, מרוץ המוטו ג'יפי ומרוצי ספרינט שונים. בנוסף משמש המסלול לאימונים וימי מסלול לציבור הרחב. בשערי המסלול ממוקם מוזיאון המציג מכוניות לה-מאן מהעבר הקרוב והרחוק, ומיצגים שונים המספרים את היסטוריית המרוץ. מתחם המסלול מכיל בתוכו מסלול נוסף קטן אף יותר "מייסון בלאנס"  המשתמש בקטע שבין פניות פורשה לשיקיין פורד. מסלול זה משמש לאימונים לרכבי ביטחון וכן לפעילות מרכז החוויות של פורשה. בזמן מרוץ 24 השעות משמשים חלקי מסלולים אלו שלא בשימוש לחניה ואירוח.

ספיישל לה מאן - המסלול
צילום: Autohausdolby

אורכו של מסלול לה סארת' ועצם העובדה שהוא מורכב מכבישים ציבוריים, מסלול קבוע וקטעי קישור, יוצרים הבדלים ברמת האחיזה לאורך ההקפה. 

קטעי הקישור צוברים אבק במשך השנה ,השכבה העליונה "מתייבשת" מחוסר שימוש. לעומתם הכבישים הציבוריים משובשים בחלקם בגלל התנועה הרבה עליהם ולקראת המרוץ נעשית סקירה וקטעים נבחרים זוכים לריבוד מחדש. מנגד המקטעים שבמסלול בוגאטי סלולים באספלט איכותי.

הבעיה ניכרת בעיקר בהקפות הראשונות באימונים לקראת המרוץ, אז קו הנהיגה מתנקה מאבק ונעשה דביק יותר בזכות שאריות הגומי הדביק מהצמיגים.

מפאת אורכו של המסלול לעתים קורה שחלק מהמסלול מוצף בגשם בזמן שחלק אחר יבש לחלוטין. דבר זה יוצר אתגר נוסף בבחירת הצמיגים המתאימים. 

ספיישל לה מאן - המסלול
צילום: FIA

לאורך המסלול פרוסים מרשלים ב-50 עמדות המאוישות על ידי כ-1800 אנשי צוות המגויסים מ-22 מדינות שונות. בין חלקי המסלול השונים יש נתיבי חירום ושירות שסגורים אף הם בפני הציבור הרחב. בנקודות מסוימות המסלול עובר כחצי מטר מקירות הבתים, או מחצרות שנותרות ללא יכולת גישה. מרבית סידורי הבטיחות כמלכודות החצץ, גדרות הצמיגים ואבני הבטיחות הצבעוניות, נשארים במקומם במשך השנה ומקנים לאזור אופי ייחודי. באופן טבעי אזור זה משך אליו המון עסקים הכוללים עשרות בתי מלאכה שמייצרים רכבי מרוץ.

לקראת המרוץ של 1968, "שיקיין פורד" נוסף כדי להאט את המכוניות לפני ישורת הזינוק.

לקראת המרוץ של 1969 סוף סוף הותקנו לאורך המסלול מעקות בטיחות ממתכת "ארמקו" ורק בשנת 1971 הוספו מעקות כאלו שיצרו הפרדה פיזית בין המסלול לרחבת הטיפולים. בשנה זו גם נבנה גשר דנלופ האייקוני. הגשר המאפשר חציה רגלית של המסלול בקצה עקומת דנלופ, הפך לסמל של המרוץ והוא אחד מנקודות הציון המצולמים ביותר במסלול.

בשנת 1972, מסלול המרוצים שופץ בעלות של 300 מיליון פרנק, עם שינוי של אזור רחבת הטיפולים וישורת ההתחלה/סיום. נוספה סדרת עיקולים המכונה "פניות פורשה" במקטע שבין פניית אינדיאנפוליס לשיקיין פורד. איזור זה שהיה מכונה "מייסון בלאנס" היה ידוע לשמצה וגבה מכוניות רבות לאורך השנים, מאז התאונה המפורסמת של 1927 שהתרחשה בפניה נטולת שדה הראיה לנוכח מבנה "הבית הלבן". שיקיין נוסף התווסף בין שיקיין פורד לישורת הזינוק.

בשנת 1976 נסלל בחופף למקטע זה מסלול ההדרכה מייסון בלאנס.

ספיישל לה מאן - המסלול
צילום: Willag

המסלול בלה מאן מפורסם ביותר בעיקר בזכות הישורת שלו הנמתחת לאורך 6 ק"מ, הנקראת הונודריז Ligne Droite des Hunaudières  מכיוון שה-Hunaudières מובילה לכפר Mulsanne, היא נקראת לעתים קרובות ה-Mulsanne Straight באנגלית, למרות שעבור המקומיים ה-Route du Mulsanne הוא בכלל קטע הכביש שמגיע אל הכפר ארנאג'. בשנת 1979, עקב סלילת כביש ציבורי חדש, היה צורך לשנות את פניית "טרטר רוז'" המובילה אל ישורת המולסאן. עיצוב מחדש זה יצר פניה ארוכה יותר כפולת קודקודים שאפשרה מהירות גבוהה יותר בתחילת הישורת. לאחר היציאה מפינת ה-Tertre Rouge, מכוניות בילו כמעט מחצית מההקפה במצערת מלאה, לפני שבלמו לקראת Mulsanne Corner.

בשנת 1986, בניית כיכר חדשה בפינת המולסאן בקצה הישורת הביאה לסלילת נתיב שונה כדי להימנע מהכיכר. זה יצר עיקול מהיר יותר ימינה לעבר פניית אינדיאנפוליס במקום הפניה ההדוקה יותר שהייתה קודם.

בשנת 1987 התווסף שיקיין לעקומת דנלופ המהירה מאוד, שבה מכוניות היו עוברות מתחת לגשר דנלופ במהירות של 290 קמ"ש, כעת הם הואטו ל-180 קמ"ש. נוסף נתיב נפרד לפני שיקיין פורד, המאפשר כניסה בטוחה יותר לרחבת הטיפולים.

ספיישל לה מאן - המסלול
צילום: FIA

במבט ממעוף הציפור על איזור זה הכולל חלקים משלושה מסלולים שונים וכן את נתיבי הכניסה לרחבת הטיפולים ונתיבי חירום, קשה מאוד להבין את תוואי המרוץ למי שאינו בקיא.

בשנת 1990 הוספו שני שיקיינים שחילקו את ישורת המולסאן לשלושה מקטעים כדי להגביל את המהירות הגבוהה אליה הגיעו הרכבים. מהירות שגרמה לתאונות רבות עקב כשלים בצמיגים ועומס על המנועים. השיקיינים נוספו גם מכיוון שה-FIA קבע שלא יהיה ניתן לאשר מסלול שאורך הישורת שלו עולה על שני קילומטר. פניית אינדיאנפוליס ההדוקה נסללה מחדש עם שיפוע לתנועה זורמת ומהירה יותר.

בשנת 1994, שיקיין דנלופ נעשה פתוח יותר.

ספיישל לה מאן - המסלול
צילום: Richard Mile

בשנת 2002 מסלול בוגאטי עבר שיפוצים נרחבים כדי ליצר תוואי זורם יותר. המסלול שונה כך שהקטע הישר שמעבר לגשר דנלופ הפך לסט של פניות סוחפות ומהירות בירידה לכיוון פניית האס במסלול ה-24 שעות. נוספו גם שטחי מילוט בפניות פורשה.

בשנת 2006 שיקיין דנלופ הוזז ימינה כדי לאפשר מרווח ביטחון גדול יותר, שינוי זה השפיע גם על נתיב היציאה מרחבת הטיפולים. בנוסף סדרת פניות האס שמעבר לגשר דנלופ הורחבו ושטח המילוט הורחב על חשבון איזור הקרנבל שכעת עבר לאיזור פניות פורשה.

בעקבות התרסקותו הקטלנית של הנהג הדני אלן סימונסן במרוץ 2013 ביציאה מטרטר רוז' לישורת. הפניה עוצבה שוב מחדש. הרדיוס שלה הוזז והוספו קירות צמיגים לאורך היציאה לישורת.  

הגרסה הנוכחית של המסלול נמצאת בשימוש מאז 2018. בנוסף למרוץ 24 השעות משמש המסלול בתוואי המלא שלו למרוץ הלה מאן קלאסיק.
 

ספיישל לה מאן

 - סיקור מירוץ לה מאן 2023 - אוהד אלגוב
 - מכונית לה מאן מונעת מימן - ניצן רז
 - האסון הגדול - ירון תייר
 - מסורות וכללים ייחודיים - ירון תייר
 - עלייתה ונפילתה של גרופ C - ירון תייר
 - השיאים - ירון תייר
 - היסטוריית מרוצי הסיבולת - ירון תייר

ספיישל לה מאן - המסלול
צילום: FIA