תחום הראלי, שאחר כך זכה לשם 'ראלי רייד', היה אחד הפעילים והמצליחים ביותר בארץ בסוף האלף שעבר ותחילת האלף הזה. ליגה סדירה ועתירת אירועים, לפעמים אפילו שתיים ושלוש במקביל, עשרות רבות של משתתפים בכל אירוע (כולל אירועים בהם השתתפו מעל מאה צוותים) ורמה הולכת ועולה של רכבי מירוץ. ליגה ששיאה היה אירועי 'חוצה ישראל' שהיו חגיגה של ממש.
ואז הגיע חוק הספורט המוטורי, עם דרישה למספר אפור (רישוי יעודי למירוצים) ודרישות גידור ואבטחה שהן על סף הבלתי אפשריות כאשר מדובר במסלול באורך עשרות קילומטרים, והתחום דעך – אם להיות עדינים.
צילום: כפרה - עדי שפרן, רן סיטון
אבל כנראה שהרצון חזק מהכל, ובמקרה הזה – הרצון להתחרות. איכשהו, למרות הכל, הליגה הצליחה לקום מהאפר ולהתרומם שוב. בהתחלה בצורה חצי מחתרתית, ספורדית, אבל לאט לאט העסק צבר קיטור והחל לנוע שוב כמו שצריך. השנה נערכו שלושה מירוצים, בשנה הבאה מתוכננים חמישה. עדיין לא קרוב למה שהיה פעם – אבל בכיוון הנכון.
גם מספר המשתתפים רחוק עדיין ממה שהיה מקובל פעם – רק 32 צוותים התייצבו על קו הזינוק, כולל שני כלים "מאומצים" מתחום העבירות, שזכו לקטגוריה משלהם. אבל אפשר בהחלט לקוות כי עם החזרה של הליגה לחיים סדירים, יחזרו אליה גם המתחרים. והרי עם כלי הצל"צ הכה-פופולאריים היום, הרבה יותר קל להעמיד כלי מוכן לתחרות מאשר פעם.
צילום: כפרה - עדי שפרן, רן סיטון
ובכל זאת – היתה תחרות, היה אקשן והיתה אפילו משאית דקאר (בדרך) אחת שהרעידה את שבילי המדבר. אז לעניין:
המירוץ נערך באזור אשלים שבנגב, תוואי שרובו שבילי חול מהירים. אורך ההקפה היה כ-50 ק"מ, כאשר המתחרים ברוב הקטגוריות נדרשים להקיף את המסלול שלוש פעמים. משמע 150 ק"מ סך הכל.
והיו כמובן מנצחים, אפילו פעמיים – מנצחי המירוץ הזה, ומנצחי העונה כולה (שזה, כאמור, היה המירוץ האחרון בה):
בקטגורית הטרופי-טראק ניצחו עידו כהן ונמרוד אופיר, במירוץ ובעונה. במירוץ הזה הקדימו את הבאים בתור – איל לביא ויובל שרון, ביותר מ-24 דקות. ירון כהן ויואב שיטאי סיימו במקום השלישי, שש דקות אחרי איל ויובל. הקפה מהירה ביותר – עידו ונמרוד, 32 דקות ו-59 שניות, וזו גם היתה ההקפה המהירה ביותר מבין הכלים בעלי ארבעה גלגלים, והשניה מבין כלל המתחרים.
צילום: כפרה - עדי שפרן, רן סיטון
בקטגורית ה-T1 הגיעו "הבינלאומיים", רז הימן והלל סגל מצוות פוינטר-IGO, למקום הראשון, האמצעי והאחרון – כן, בקטגוריה שפעם ידעה מאבקים מרים בין טובי הנהגים בארץ, במכוניות הכי טובות, הם התחרו הפעם לבד. מעניין ששי שמעוני וגדעון בין שמואל מצוות גתוס, שלפני המירוץ היו בשיוויון עם צוות פוינטר-IGO, לא הגיעו למירוץ המכריע. הקפה מהירה ביותר – 36:16
גם קטגורית T2, בה השיפורים מוגבלים יותר ולכן עלות בניית הכלי נמוכה יותר, סבלה מדלילות משתתפים – שני צוותים בלבד. דדי שפרונץ וגיא גוטליב ניצחו (ולכן גם זכו באליפות), ניסים באבא ועידו שקל פרשו אחרי הקפה אחת. ההקפה המהירה ביותר של דדי וגיא – 49:32.
צילום: כפרה - עדי שפרן, רן סיטון
ב-T3 קטגורית הצל"צים, ניצח במירוץ שגיא בורשטיין, אך את האליפות קטפו דני פרל ואיתי מולדבסקי (היחידים בקטגוריה שמתחרים כצוות של נהג ונווט). הקפה מהירה: שגיא בורשטיין, 37:25. בקטגורית T3 טורבו הגיע אמיר אבו מוך עם המאבריק X3 החדש, התחרה לבדו, ניצח, ורשם זמן הקפה של 37:56.
כאמור, במירוץ הזה נחנכה קטגוריה חדשה – T4, משאיות, עם משאית הדאף של אביב קדשאי ומעוז וילדר. הם השלימו את המסלול מהר יותר מצוותי T2 ומרב הצל"צים! בהחלט מפלצת מרשימה. הקפה מהירה ביותר: 40:51.
צילום: כפרה - עדי שפרן, רן סיטון
בקטגורית OP3000 ניצחו בני משפחת גולן – דני ואורלי, לפני אילן פטורי ושלמה עייני, שהשלימו שתי הקפות בלבד. ההקפה המהירה ביותר: 44:36.
בקטגורית העבירות ניצחו צחי מדהלה וניצן בוסתן את שמעון ראובן ואיל לביא, וקבעו זמן של 53:21.
בקטגורית האופנועים המקצועית ניצח שוב יוני לוי הבלתי נלאה, שגם הוכתר כאלוף האלופים ואלוף הקטגוריה, וקבע את ההקפה המהירה ביותר – 31:48. נמרוד חמו סיים שני במירוץ ובעונה, כשהוא חולק את המקום השני באליפות עם תובל דובדבני, שסיים הפעם שלישי.
צילום: כפרה - עדי שפרן, רן סיטון
בקטגורית האופנועים-סניורים ניצח דורון וינטר, שגם הוכתר כאלוף הקטגוריה, לפני גדי נחמני. מקום שלישי כבר לא היה הפעם... הקפה מהירה:37:27
באופנועים כללי ניצח ליאור שוורץ, מי שניצח בכל שלושת המירוצים השנה, לפני שירן פרוחי ומוש כהן. ההקפה המהירה ביותר נקבעה על ידי מוש: 37:39.
ברכות למנצחים, ובעיקר בהצלחה למארגנים בשנה הבאה. נקווה כי בעזרת הספונסר החדש, רשת אגאדיר, הליגה תמשיך להתקדם בעונה הבאה, ותעלה על המסלול לחזרה לימי הזוהר של לפני עשר שנים.
צילום: כפרה - עדי שפרן, רן סיטון
צילום: כפרה - עדי שפרן, רן סיטון
צילום: כפרה - עדי שפרן, רן סיטון
