המדינה קפואה. התחזיות מדברות על סופה חריגה בעוצמתה שעתידה להכות בסוף השבוע. סקי בחרמון זאת האפשרות הראשונה שעוברת בראש, אבל התורים מהפעם הקודמת מזכירים לי שקל יותר לקחת חופשת סקי קצרה בבולגריה מאשר להתמודד עם החרמון. אחד מהחברה הציע לקחת כמה כלי צד-לצד (צל"צ) לאזור הערבה ולחפש שיטפונות. רעיון מושלם, בייחוד לאור העובדה שניסיתי מספר פעמים לתפוס שיטפונות בימים סוערים, אך מעולם לא הצלחתי לראות אחד במציאות – ואני לא מכיר הרבה שהצליחו.
לראות שיטפון בזמן אמת נחשב "הגביע הקדוש" של עולם השטח. חוויה מעט מסוכנת אם היא תופסת אותך לא מוכן בתוך הוואדי. התוכנית הייתה להגיע למספר נקודות מהן ניתן לראות שיטפון, אך כאלה שהן בטוחות יחסית למעבר במידה והשיטפון אכן יתפוס אותנו. כלי הצל"צ הספורטיביים הם הכלים האולטימטיביים לצייד שטפונות שכזה, בזכות יכולתם לכסות מרחקים בשטח במהירות עצומה בשילוב עבירות מעולה. בכיר ביחידת הניוד שלח אותנו לאזור מפעלי ים המלח עם מספר נקודות שבהן אולי, אם יהיה לנו הרבה מזל, יזרמו לידינו מאות אלפי ליטרים של מים חומים, עם נגיעות ביוב מרמאללה.
צילום: אליק פרומצ'נקו חייבים תדרוך
כמה טלפונים לחברים סגרו את רשימת המשתתפים ואת הלו"ז. בצד המכאני נמנו חמישה כלים מבית פולאריס וקאן-אם: שני רייזר 800, אבי המהפכה שהפך פתאום לאופציה השפויה והרגועה עם הגעת כלי ה-1000 והטורבו, קומנדר אחד, מאבריק 1000 אחד ומאבריק טורבו ארבעה-מקומות אחד. בקיצור, קצוות הקשת.
זה המפגש הראשון שלי עם המאבריק ארבעה-מקומות. הכלים האלו, שהצטרפו להיצע רק לאחרונה, מאפשרים חוויה שונה. אני לא מדבר על האורך שמשפיע מאוד על התחושות בנהיגה, אלא על האפשרות לקחת איתך יותר מאשר חבר אחד לשטח. במקרה הזה, חברים שלא ממש חוו נהיגות שטח מהסוג הזה - יהיה מעניין לתת להם לנהוג על הכלים שכאן, ולראות "מה הם היו לוקחים הביתה". אבל עוד נגיע לזה.
מטילים עוגן – ומפליגיםהתמקמנו באזור נאות הכיכר. חנינו את העגלות בצמוד לצימר, זיוודנו את הכלים, התלבשנו חם -ויצאנו לשטח. חמש הדקות הראשונות היו משעשעות: אני לבוש מכף רגל ועד ראש, נראה כמו דמות מהסרט (האגדי!) מקס הזועם; לידי מאירי, גיטריסט ב"כוכב הבא" שלא יוצא הרבה מאזור גוש דן; אתנו נמצא יואב, שבדרך כלל "חוויה אקסטרימית" מבחינתו היא לנסות למצוא חניה לסמארט בתל אביב.
צילום: אליק פרומצ'נקו מבריק טורבו 4 מקומות במסוע הפוספטים
אבל כל זה לא מעניין את המאבריק טורבו, שמכה בנו מיד עם 131 סוסים. המנוע הזה לא מוטרד מהעובדה שמחובר אליו כלי ארוך וכבד מהרגיל, והוא מטיס אותו בשבילים כמו מטוס סילון - פלא שהנוסעים התל אביבים שלי דרשו מיד משקפי אבק, ואם אפשר גם כפפות ומסיכה לפנים? מזל שהצטיידתי מראש בספיירים גם בשבילם.
נכנסים לנחל אמציה, השביל האדום המישורי הוא לא שביל כורכר אידיאלי לנסיעה מהירה, אך המבריק 4 מקומות הוא כלי יציב יותר, שסופג שינויים בשביל טוב יותר ממקבילו הקצר. גם הקרקע הסלעית הקשה לא יכולה עליו, ומהר מאוד אנחנו מוצאים את עצמנו במוד שהמבריק יודע כל כך טוב לספק – רכב מירוץ בשטח.
היציבות הזו, יחד עם הקלילות בה הוא מפתח מהירות והאלגנטיות בה הוא מוציא זנב נותנת לכל מי שעולה עליו תחושה שהוא נהג ראלי. אני אוהב לקרוא לזה "חווית קולין מקריי". כבר בעצירה הראשונה, לאחר ניסיון מצטבר של חמש דקות בערך, שמעתי את מי שישב מאחורי ההגה של המאבריק 1000 מאיץ במוביל "לתת יותר גז כדי שיהיה אפשר לבדוק את מגבלות הכלי". מדאיג - במיוחד מכיוון שמדובר בכלי הפרטי שלי...
צילום: אליק פרומצ'נקו מעלה הפוספטים וקפה
כשהגענו לסוף השביל התברר שתחושת הבטן שלי היתה מוצדקת - הנהג הנלהב היה חסר; בירור קצר בקשר העלה שאכן אשר יגורתי קרה - הוא התהפך. לא נורא, זו כבר הפעם השלישית שהכלי שלי מרים גלגלים לאוויר מול נהג שנסחף עם תחושת הביטחון שהכלים הללו יודעים לתת. אולם היא מטעה - אם לא תכבד אותם ואת המגבלות שלהם, הכלים הללו יודעים לנשוך. אומנם כלוב ההתהפכות המאסיבי וחגורות הבטיחות בדרך כלל יגנו עליך מפגיעה, אבל אם לא תזהר תמצא את עצמך (ואת הכלי) על הצד, או גרוע מכך. אולם בפעם הזו הכל הסתיים בשלום, יחסית. החזרנו את הכלי למצב מאוזן, עשינו בקרת נזקים לסוס ורוכבו, והמשכנו לכיוון כביש 90 להפסקה קצרה בעין שחק. המעין במקום היה מלא במים, אך בקור הזה איש לא העז להיכנס. חזרנו צפונה ועלינו לנחל צין.
בהפסקה היה מעט זמן לנתח את ההתהפכות על כוס קפה שחור, שעם או בלי קשר לקור, היה אחד הטובים ששתיתי – הקרדיט לקפה לתבליני טיראן מיפו. השיחה נסבה באופן טבעי על הכלים האלו, כמה קל להגיע איתם למגבלות ועל כך שהם למעשה מעודדים לעשות את זה בקלילות שבה הם עושים הכל; לקראת החושך ירדנו לכיוון נחל צין ועלינו את נחל חצירה עד לנקודה מדהימה מעל הנחל – קניון בגובה של כשמונה מטרים וגבים חיים מתחת. מקום מושלם לראות את השקיעה. השיטפונות? הם עדיין לא הגיעו.
בסוף היום חזרנו דרך השטח לנאות הכיכר והתמקמנו בצימר הנהדר "בצל תמר". מעולם לא שילבתי טיול שטח עם שינה בצימר, אך נאלצנו לעשות זאת בגלל חבורת העירוניים שהצטרפה... לנוכח מזג האוויר שבחוץ, זה היה מהדברים האלו שאתה שמח שהכריחו אותך לעשות.
צילום: אליק פרומצ'נקו
בוקר – והחיפוש נמשךבבוקר, הגשם במרכז ממשיך לרדת בעוצמה. אולי סוף סוף יגיע לכאן השיטפון האדיר, ועדיף להיות בשטח כשזה קורה. כל החברים כבר לבושים בסגנון מקס הזועם, החל מציוד סקי ועד ציוד מקצועי לרכיבה. לאחר הכנה של הכלים אנחנו יורדים בשיפולי הנחלים שיורדים מזרחה לכיוון ים המלח ונוסעים על החצי-שביל/חצי-כביש שעולה למצפה מסוע הפוספטים. מזג האוויר קריר, השמים כחולים ובהירים, העלייה תלולה מאוד אך הכלים מטפסים אותה בקלילות, ואני רואה מדי פעם 70 קמ"ש על מד המהירות.
העצירה במצפה הפוספטים הייתה שווה את הכל. פרסנו מחצלת, עוד מהקפה המדהים, השמש התחילה לחמם – והנוף הכביר ממסוע הפוספטים נפרש מתחתנו. המסוע הנמתח לכיוון ים המלח מספק מעין "עומק שדה" לעין האנושית, שרואה את המחזה המרהיב ממילא של ים המלח באור טיפה שונה. רגעים שאתה מחכה להם.
מבחן דרכים בשביליםאבל לא נואשנו, ואנחנו ממשיכים במסע לחיפוש שיטפונות. חצייה של נחל אדמון, דרך חמרית, לכיוון נחל אשלים ודרך נחל אזגד. במישור עמיעז עצרנו ליד עץ שיטה, עוד קפה וזמן מושלם לעשות מעין מבחן השוואתי "אלטרנטיבי": תנו לחבורה של אנשים ללא ניסיון שטח קודם תוואי שטח מושלם וארבעה כלים רבי יכולת להשוות בינים.
צילום: אליק פרומצ'נקותראו מה יום בשטח עושה לגיטריסט של "הכוכב הבא"את הרייזר 800 אשים בצד, זה פשוט "לא כוחות" מול כלי האלף סמ"ק. אגב, אני מאוד אוהב את הרייזר 800, הוא עושה הכל - רק בצורה פחות מאיימת, יותר נגישה.
המאבריק ארבעה-מקומות מרשים מאוד, והמנוע שלו פשוט מהמם, אך האורך שלו הופך אותו לקצת יותר מסורבל, קצת פחות מהנה לנהיגה מאחיו הקצר.
המאבריק מעודד נהיגה פרועה, פראית; זאת מעלתו העיקרית וחסרונו הבולט. לדעת חצי מהחבר'ה, הישיבה הגבוהה יותר בקומנדר והחיבור שלו לשטח היו מספיקים בכדי שהוא יהיה זה שלוקחים אותו הביתה על חשבון מטוס הסילון. הוסיפו גם את תא המטען הגדול שלו והוא נותן פייט לאחיו המשוגע. בנוסף, יש לציין שמשנת 2015 למאבריק אין רישוי לכביש, בעוד הקומנדר נחשב "טרקטור משא" ולכן יש לו רישוי כזה. ועם זאת, יש בו גם מספיק כח לחוויית שטח קיצונית; זאת הייתה הפתעה כי היית מצפה שהמאבריק ייקח בנוק-אאוט, ואני אישית עדיין מתלבט.
סיימנו את היום בנסיעה מהירה מאוד חזרה לכיוון נאות הכיכר. העמסנו את הכלים על העגלות והשתדלנו לשים בצד את הנהיגה המוטרפת בכלי השטח של הבוקר, ולנהוג לאט במכוניות שגררו בעייפות את העגלות במעלה סדום. הגשם המטורף שהתחיל אחרי דימונה רמז שהשיטפונות יגיעו יום מאוחר יותר לאזור. בפעם הבאה נתפוס אותם.
צילום: אליק פרומצ'נקו 
