ב.מ.וו X6M: מבחן דרכים (השקה)

אני חותך ימינה אל האייפקס בפניית ה-S הפתוחה. הילוך רביעי, רגל כבדה על הגז. המכונית הכבדה והגבוהה לא נוטה כמעט על צידה, אבל כוחות הצד מדביקים אותי שמאלה. ברך שמאל נלחצת בכוח אל הדלת, שומרת אותי במקום. אני מיישר את ההגה ויוצא רחב אל הישורת הארוכה. מלפנים אני רואה את המדריך, הוא מתרחק במהירות גבוהה, אותה צבר עוד לפני שנכנסתי לישורת. אני לוחץ בכוח, זו הכניסה המהירה ביותר שלי לישורת עד עכשיו, אני מרגיש את זה בישבן, בברך ומול החגורה. המערכת במצב M, היא תאפשר לי להחליק אם אתן לה. אני לא. הרגל לא יורדת מהדוושה. משיכה במשוט, חמישי, המהירות עולה, הצצה בתצוגה העילית, 242 קמ"ש, וואו.
  

צילום: מנהל 

לו"ז פשוט
לוח הזמנים שקיבלנו היה פשוט: 7 בבוקר נסיעה למסלול, מסיבת עיתונאים וחלוקה לקבוצות. קבוצה ראשונה מתחילה ב-X6M, נסיעת כביש, 11:30 חזרה לארוחת צהרים. אחריה נסיעה על ה-228 קבריו (כתבה בקרוב) לשעתיים, חזרה למסלול ונהיגה של שעתיים. מסלול הפורמולה 1 החדש והמשובח שמכונה "מסלול האמריקות" מהיר כמו שהאמריקאים אוהבים אבל גם מפותל כמו שאוהבים באירופה. במסיבת העיתונאים דיבר בין היתר אחד משני המדריכים שיסע לפנינו כמכונית קוצבת.

הוא נהג במרוצי ה-DTM, אולי סדרת מירוצי המסלול המרתקת בעולם "כשהביאו אותי לכאן לנהוג, שמחתי להגיע למסלול הזה. אבל להגיד את האמת? קצת התאכזבתי מהמכונית עליה עמדתי לנהוג. אבל כשעליתי איתה על המסלול כל הספקות פגו. היא מתנהגת כמו M5, מהירה, בולמת פנייה אחרי פנייה מבלי סימני דעיכה, פונה בקלילות ולא מציגה זוויות גלגול המצופות ממכונית כל כך גבוהה וכבדה".

צילום: מנהל 

אחרי המסלול, הנסיעה בכבישים תלמד אותי איך זה לחיות עם מכונית כזו בנהיגה מנהלתית. אבל בינתיים, קצת פרטים טכניים: מנוע ה-V8, 4.4 ל', נעזר בצמד מגדשי טווין סקרול כדי להפיק 575 כ"ס ו-76.5 קג"מ. כשכל הכוח הזה עובר לכביש דרך מערכת X-דרייב, זה מספיק כדי להאיץ את הרכב למאה ב-4.2 ש'. למרות הגודל והממדים, נתון צריכת הדלק הרשמי מפתיע לטובה - 9 ק"מ לליטר בנסיעה מעורבת.

על הכביש
עוד לפני שאני מתחיל, אני רושם לעצמי שאני עדיין לא אוהב את הפרופיל של ה-X6 החדש. תצורת הקופה לא עושה טוב לרכב הפנאי המגודל. אני מבין שיש מי שאוהב את זה, ועם הצלחת הדגם לא מתווכחים, אבל אני מעדיף את העיצוב של ה-5X. עם היציאה מהמסלול אני מרגיש שהמכונית נוקשה מאוד. אני רוטן ומנסה להעביר את המתלים למצב "נוחות"; מתברר שהם כבר במצב "נוחות".

צילום: מנהל 

תא הנוסעים יפה, מרשים, איכותי. לא צריך סמל של מדחף בכחול ולבן כדי לדעת שזו ב.מ.וו. במקום אחר כתבתי קצת על ה-DNA של החברה הזו. הוא מורגש גם בתא הנוסעים המוקפד. בין המושבים נמצא בורר האיי דרייב. אני לא יודע איזה דור זה לאיי דרייב, אבל אני עדיין לא אוהב אותו. אולי צריך זמן כדי להתרגל אליו, אבל עכשיו רק הלל פוסק, היושב לצידי, מתעסק עם התפריטים. אני, כנהג, לא מעז אפילו לחשוב על זה. היא מהירה מאוד, אבל אנחנו בטקסס, ולמרות הוויז שמתריע על מיקום השוטרים, אנחנו לא מעיזים לקחת אותה רחוק מדי.

השיוט הרגוע מביא אותי לחשוב מי בעצם צריך את האוטו הזה. הרי אין כאן האוטובאנים של גרמניה, וגם עקיפה בכבישים הרחבים היא עניין פשוט וקל. 300 ומשהו סוסים של מנוע ה-3.0 ל' לא יספיקו? אני מחליט שלא להחליט, מחליף מושבים עם הלל ומסתכל עת הוא נוהג בחזרה למסלול. צהריים. נסיעה על ה-2 הפתוחה ומתקבצים להדרכת מסלול. נהג המירוצים הצעיר עובר בקצרה על חוקי המסלול, ושב ומסביר את סדר הנסיעה: שתי מכוניות מאחורי כל מדריך. אם יפתח פער – המדריך יאט, אם ייסגר – יאיץ. ה'גופרו' מתגלה ככלי יעיל מאוד – גם לצילום, אבל בעיקר כתירוץ להשגת סט הקפות שני. אני הרי חייב לצלם בכמה זוויות...

רכב מסלול

צילום: מנהל 

כשאני יורד מהסט השני של ההקפות, אני יושב לתפוס אוויר ולחשוב מה היא המכונית הזו ולמי היא באמת נחוצה. אני נזכר באבי ז"ל, שחזר מאולימפיאדת רומא ואמר לי שראה את הטוב שבמתאגרפים הכבדים בהיסטוריה. "הוא זז כמו קל-בינוני וחובט כמו כבד", אמר אבי על קסיוס קליי הצעיר, לימים מוחמד עלי, "עוד לא היה דבר כזה בהיסטוריה".

ואני חושב שזה מה שראיתי היום. מכונית כבדה וחזקה שזזה כמו "קל-בינוני". אם בפעם הראשונה בה נהגתי על ב.מ.וו X5, אי שם בשלהי המאה הקודמת, התלהבתי, הרי שב.מ.וו X6M היא חוויה של ממש. לא חלמתי שאפשר להתלהב כל כך מנהיגה על מסלול F1 עם רכב פנאי.

צילום: מנהל