עולם הרכב הכבד היה ראשון לאמץ את התיבה הרובוטית בעולם היום-יומי, כבר בתחילת שנות התשעים, לא הרבה אחרי שהפגינה יכולת במסלולי המירוצים. התיבה הייתה עם מצמד אחד, והסידור עם המצמד הכפול, הקיים במכוניות נוסעים מאז 2003, לא הגיע למשאיות.
 
עד עכשיו. וולוו הציגה תיבה דו-מצמדית המיועדת למשאיות כבדות, שיתרונה הגדול הוא בזמני החלפה קצרים יותר. תיבה רובוטית רגילה, עם השהיה גדולה יותר, היא לא הסידור היעיל ביותר בשילוב מטען כבד ומעלה הררי. בעיה זו מוכרת לכל מי שהשאיר לתיבה הזו לעשות את העבודה לבד, במצב אוטומטי, או אפילו שילב לבד אבל לא מספיק מוקדם; שילוב של משקל כבד המושך לאחור והשהיה בין ההילוכים, מחייב תיקון מהיר ומביא לזחילה עוד יותר איטית.   
 
התיבה מוצעת בשלב זה ב-FH, הדגם הכבד יותר בוולוו, כשהוא מצויד במנוע D13 (שזה אומר 13  ליטר; לוולוו FH גם מנוע 16 ליטר בהספק עד 750 כ"ס).
 
יריב ראוי
כדי להוכיח שמדובר ביכולת משופרת בתחום הביצועים, וולוו פנתה למסלול ועימתה את ה-FH המדובר עם מכונית שבדית אחרת - קוניגסנג אגרה One:1. זוהי הייפר-מכונית (או מגה-מכונית, מה שתרצו), המיוצרת במספר יחידות מצומצם מאוד בסדנת עילית ומחירה כ-2 מיליון אירו. ייחודה הוא בנתוניה: 1326 כ"ס ו-1326 ק"ג – ליצירת יחס הספק של 1:1 (ומכאן שמה). גם שאר הנתונים נאים: 2.5 שניות ל-100 קמ"ש בדרך ל-430 קמ"ש.
 
המטרה של נהג המירוצים (בדימוס) והעיתונאי (הפעיל) טיף נידל שנהג בוולוו הייתה לסיים את המירוץ כך שה-FH תסיים הקפה אחת בזמן שהקוניגסנג תסיים שתיים. הוולוו הופיעה למפגש הטעון ללא נגרר ובתצורת 4x2.
 
 
 
 
ולא בפעם הראשונה
וולוו מצאה דרכים מקוריות להציג את היכולות של דגמיה הכבדים; מוכר אך שווה צפייה.