הרבה אמונות על כוחות נסתרים מסתובבות בעולם. אלו מאמינים בכוחו של שום להרתיע רוחות, אחרים מאמינים כי רגל ארנב מביאה מזל טוב (אני די בטוח שהארנב לא מסכים, אבל לא יצא לי לברר את זה לעומק), יריקה תרחיק את עין הרע וכן הלאה וכן הלאה. אך על כבישי ישראל מסתובבת כת ייחודית, שלא פגשתי אח ורע לה בכבישי העולם. כת "הארבעה מאותתים" (הידועה גם בשם "כת איתותי החירום"). חברי הכת מאוחדים באמונה כי הלחיצה על הכפתור האדום הקטן שבדשבורד מקיפה אותם בבועת שדה כוח מיוחד, שהופך אותם לא רק לבלתי נראים, אלא גם לבלתי מפריעים.

רוצים לחכות לילדה בדיוק – אבל בדיוק! – מול השער של המתנ"ס ואין חניה פנויה? אין בעיה. פשוט נעמדים באמצע הנתיב ומדליקים איתות חירום, והכל בסדר. ככה זה לא מפריע לתנועה, ואפשר לחכות גם רבע שעה למתוקה שתסיים לפטפט עם חברות. רוצים לעצור רגע לקנות טופס לוטו? לא צריך לחנות רחוק – נעמדים בצומת עצמו, ממש ליד הדוכן, ולוחצים על הכפתור האדום. זה בטוח לא יפריע לאף אחד. הרי האורות הכתומים והחמודים מהבהבים בקצב כל כך מרגיע, ומגנים עלינו מכל רע. וכמובן שאם הדלקנו ארבעה מאותתים, אין שום סיבה לטרוח בזוטות כמו להיצמד לימין או להשתדל שלא לחסום שדה ראיה של משתמשים אחרים בדרך. הרי אנחנו מוקפים בבועה!

לייעוץ חינם עם מומחי אוטו על כל הדגמים חייג ל-3262* או לחץ כאן

ובכן חברים, מצטער להיות זה שמנפץ לכם את הבועה – אבל המאותתים הקטנים לא באמת משנים את חוקי הפיזיקה. אתם עדיין חוסמים את הנתיב, ואתם עדיין מסתירים למי שמתקרב לצומת חלק נכבד משדה הראייה. אני מבין שלפעמים יש מצב חירום, ולפעמים מצב ה(אין)חניה במרכזי הערים באמת בלתי אפשרי. אבל במטותא – רגע לפני שאתם שולחים יד אל מאותתי החירום ופשוט נעצרים, הביטו שנייה מסביבכם, ונסו להבין כיצד תוכלו להביא למינימום את ההפרעה לתנועה. נסו לדמיין שאתם אלו שצריכים עכשיו לתמרן סביב המכשול הבלתי צפוי, בדיוק כשאתם ממהרים הביתה/לפגישה – ופעלו בהתאם.
צילום: תומר פדר, מערכת אוטו, יצרן
לפעמים המספרים לא מספרים את כל הסיפור / צילום: תומר פדר


"המספרים לא משקרים" אומרת האמרה (או שמא זו הטבלה שלא משקרת? כבר לא בטוח), ובדרך כלל היא נכונה. אבל רק בדרך כלל. דווקא בתחום הרכב אפשר להיתקל בלא מעט מקרים שבהם המספרים דווקא כן משקרים. קחו לדוגמא את נתון "מרווח הגחון". חובבי השטח חורצים לפעמים את דינו של רכב רק על סמך נתון זה, ולא פעם אני נתקל בתגובות גולשים לכתבות על רכבי פנאי בסגנון "הג'מבו-ממבו עדיף בהרבה בשטח! יש לו מרווח גחון של 20 ס"מ לעומת 19 בלבד לגוגלמוגל".
אז הנה קצת חומר למחשבה – ללנד-קרוזר, רכב השטח הנמכר ביותר בארץ מזה שנים, שהוכיח את יכולתו בכמה מהפינות היותר נידחות של העולם, יש מרווח גחון של 22 ס"מ. לוולוו XC60 – רכב פנאי חביב למדי, אך בלי יומרות רציניות לתקל מעלות או לחצות מדבריות – יש מרווח גחון של 23 ס"מ. אופס... מתברר שנתון מרווח הגחון הוא שקרן לא קטן – הרי כל מי שיראה את שני הכלים הללו אחד ליד השני, יראה בבירור כי הלנד-קרוזר רחוק בהרבה מהאדמה.

אז מה הקטץ'? העניין הוא שנתון מרווח הגחון הוא נתון נקודתי – מה המרחק מהנקודה הנמוכה ביותר ברכב (חוץ מהגלגלים, כמובן) אל הקרקע. מספיק אלמנט בולט אחד – למשל הדיפרנציאל בסרן האחורי של הלנד-קרוזר האמור – כדי לשנות לחלוטין את התמונה. ולמה נזכרתי בזה פתאום? בגלל המבחן ליונדאי iX35 כפול ההנעה שערכתי (מוזמנים לקרוא בפירוט כאן). יצאתי למבחן לפני שהספקתי לעיין בדף הנתונים הטכניים, ובמהלכו הזדמן לי לנסוע בכמה שבילים משובשים למדי (בהקשר של רכב פנאי רך, לא של סופה מוגבהת). רק אחרי שסיימתי את המבחן, בלי אף צליל חיכוך מגחונו של הרכב, גיליתי שנתון מרווח הגחון עומד על 16.5 ס"מ בלבד. זה נתון נמוך מאוד עבור רכב פנאי – בקושי שני סנטימטר יותר משל מכונית פרטית, כשחלק מהמתחרים הישירים מציעים גם שלושה וארבעה סנטימטרים נוספים של אוויר בין הקרקע למתכת/פלסטיק.

יצא לי כבר לנסוע בשטח עם כלים בעלי מרווח גחון של 16-17 ס"מ, והם תמיד הפגינו חיבה יתירה לחכך את גחונם על כל גדודית עפר מזדמנת, ולכן הנתון פשוט לא נראה לי הגיוני. אבל בירור מול היבואן (ואז מול מקורות גרמניים, ליתר ביטחון. הם פנטים של נתונים טכניים) העלה שאכן כן, זה הנתון הנכון. מבט אל גחונו של היונדאי פתר את החידה – במרכז גחונו של הרכב בולט רכיב ממערכת הפליטה (כנראה הממיר) מספר ס"מ מטה, מוריד את נתון מרווח הגחון לרמה מביכה, בעוד שאר הגחון בגובה ממוצע, אולי אפילו קצת יותר. מסקנה? לא תמיד כדאי להאמין למספרים. גם אם הם לא ממש משקרים, הם מצליחים לפעמים לעוות את התמונה.
צילום: תומר פדר, מערכת אוטו, יצרן
גם בתחום תאי המטען המספרים עשויים לשקר

עוד מקום בו אפשר להיתקל במספרים משקרים הוא בתחום תאי המטען. כאן התמונה כבר באמת מורכבת – לא רק שיש מספר תקני מדידה, שנותנים תוצאה שונה מאוד לאותו תא מטען ממש – אלא שגם המדידה עצמה מורכבת, ומושפעת מגורמים שונים, שלא תמיד באמת קשורים לנפח תא המטען. לדוגמא, חלק מהיצרנים מודדים את נפח תא המטען עד גובה קצה משענת הגב של המושבים. אחרים מודדים עד קצה משענות הראש של המושבים. משמעות הסנטימטרים הנוספים יכולה להיות מאה ליטר ויותר בנפח הרשמי. במקרים אחרים, מחשבים היצרנים גם את הנפח של הארגוניות שמתחת לרצפת תא המטען ב"ברוטו" – משמע כאילו שלפנו את הקלקר המאסיבי שמהווה את שלד הארגונית. התוצאה היא שלא פעם אנו מגיעים למבחן ומגלים כי דווקא המכונית בעל תא המטען הקטן יותר על הנייר מציעה נפח גדול יותר. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על שימושיות, קלות העמסה ושאר גורמים שמבדילים בין התאוריה למעשה.

מסקנה? לפחות בכל הקשור לתאי מטען, התייחסו למספרים בערבון מוגבל וכאינדיקציה כללית בלבד. אל תוותרו על פתיחת תא המטען באולם התצוגה ובחינה שלו בעצמכם. ואם אתם מובילים דברים גדולים (עגלת תינוק, קונטרה-בס) באופן סדיר – הביאו אותם אתכם אל אולם התצוגה, וודאו כי הם אכן נכנסים אל תא המטען בלי בעיה.
צילום: תומר פדר, מערכת אוטו, יצרן