תרשו לי לרגע להחזיר אתכם אחורה במכונת הזמן אל תקופה קצת אחרת. על הדרך רצוי גם להפקיד אייפונים, אייפדים, להתנתק מקבוצות ה"מה נשמע" ולעלות על מטוס שימריא מקרקע המציאות אל מרומי הדמיון. בזמן שאתם מתיישבים, מהדקים חגורה ונושמים לרווחה נסו לרגע לחשוב על עולם קצת אחר.

עולם בו מנועים אינם מסורסים, תצרוכת דלק, פליטת פחמן דו-חמצני ורגשות אשמה שלנו (או של אחרים) אינם רלוונטים, עולם נטול גימיקים, עולם עם שפע יצירתיות ומקוריות, עולם בו החיפושיות כובשות את העולם ולא פליטי תוכניות ריאליטי רדודות שמתבססות על מניפולציות רגשיות זולות (שקיות הקאה נמצאות בגב המושב שלפניכם).
צילום: מנהל
הקומבי זכה למיליוני מעריצים בחרבי העולים
בחזרה אל המציאות שבדמיון, סביר להניח שאת רצף מחשבותיכם יקטע הנוסע שלפניכם, שמצידו ידאג לצמצם את מרווח הברכיים שלכם מזה של סופר-מיני למיני ממוצעת, לא שזה כל כך חשוב כי שנייה אחרי זה כבר תגלו שאתם נופלים היישר מהשמיים אל תוך מושב הנהג של וואן מיתולוגי יחיד ומיוחד במינו. ביציאה מדיינר שכוח-אל שנמצא איפשהו בסוף העולם ובשביל לעשות לכם את החיים יותר קשים אין WAZE או IGO או כל תוכנת ניווט אחרת. אז מה עושים?

אולי מעמיסים את המשפחה בדרך לטיול חוצה יבשות מסביב לעולם, אולי יוצאים כדי ללוות את נבחרת הכדורגל האהודה עליכם במסגרת שלושה טורנירי כדורגל עולמיים, או שאולי נוסעים נגד כיוון הזמן חוצים את הרי הרוקי ונהר המיסיסיפי ועוצרים לטרמפיסטים מזדמנים (הנדריקס וג'ופלין לצורך העניין) בדרך אל הפסטיבל הגדול בכל הזמנים.

זה הזמן להיפרד: חייו של פולקסווגן קומבי
קומבי, הדינוזאור האחרון
האייקון שמוצג בסרטון זה צבר לאורך השנים שלל וריאציות ושמות (קומבי, באס, מיקרובאס, טרנספורטר, קאמפר וכמובן היפי-וואן) הוא נולד בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת, ימי שפל במונחי עולם-הרכב שעדיין התאושש מפצעי מלחמת העולם השנייה. ה-DNA היה זהה לחיפושית המקורית וכלל מנוע בוקסר מקורר אוויר והנעה אחורית (יוצא דופן היה הדגם שיוצר לשוק הברזילאי שקיבל גרסה עם מנוע מקורר מים ממש לקראת סוף השיווק).

בשנת 67 הוצג הדור השני של הקומבי (שם קוד T2). השינויים כללו מנועים מודרניים יותר, רמת בטיחות משופרת וגם אופציה לתיבת הילוכים אוטומטית בעלת (שימו לב!) שלושה הילוכים. בצד הויזואלי הפרונט, הפגושים והפנסים שונו קלות אולם השינוי הגדול ביותר היה הוויתור על השמשה הקדמית המפוצלת (הנאה יותר לטעם רבים, כולל כותב שורות אלו). בשלושת העשורים האחרונים הייצור עבר לדרום אמריקה והתרכז בעיקר במפעל בברזיל שהיה גם אחרון המפעלים בעולם שהמשיך לייצר את הקומבי.
צילום: מנהל
הדור השני (T2) על שלל גרסאותיו

ההצלחה לא איחרה לבוא, ואפשר לומר שהקומבי כבש את העולם (לא רק מטאפורית...). הוא הפך להצלחה ענקית (במיוחד בשוק הצפון והדרום אמריקני) עם מכירות של יותר מ-6 מיליון רכבים. הקומבי נהנה מתהילה חובקת עולם (בת יותר מ-15 דקות...) וגם גידל דורות שלמים של אנשים (חלקם הגדול גר/נולד/נוצר בו). הקומבי, בניגוד לדעה הרווחת, לא קרץ רק לאותם ילדי הפרחים משנות ה-60 וגרסאות ההמשך של צאצאיהם, אלא גם לקהל יעד מגוון ביותר. כולל כמה חובבי נהיגה שראו אותו ופינטזו על 911XXL, כך שלא חסרות דוגמאות של קומבים שבאחוריהן הושתלו איברים פנימיים של 911 מקוררות אוויר בהספקים שהאמירו ל-500 כ"ס ואף יותר.

אתמול היה טוב ויהיה גם מחר?
בדצמבר האחרון, בגיל 64 ירד מפס הייצור בסאו פאולו הקומבי האחרון ונכנס היישר ל-"היכל התהילה" של עולם הרכב ביחד עם קלאסיקות כמו המיני המקורית, סיטרואן DS וכמובן האחות הקטנה/גדולה (החיפושית כמובן). הוא הותיר אחריו מיליוני מעריצים ברחבי העולם (כולל כותב שורות אלו שגם התנייד באחת כזו בכל בוקר בדרך אל הגן לפני חצי יובל) וגם "אח חורג" אחד (כך מסתבר).
צילום: מנהל
הרבה אקזמפלרים הפכו לבית נייד בשלב כזה או אחר של חייהם

אין זה סוד שלקומבי אין זכות קיום בעולם הרכב של ימינו, ההכחדה הייתה בלתי נמנעת והכתובת כבר מזמן הייתה על הקיר. אולם מה שמדאיג אפילו יותר הוא שבעידן בו החיבור וההנאה מנהיגה הרבה פחות חשובים מחיבור USB,בקרת שיוט מתוחכמת או התנעה ללא מפתח (KEYLESS) קשה שלא לחשוב על תרחיש בו גם הנהג ימצא את עצמו יום אחד ללא זכות קיום, DRIVERLESS.
צילום: מנהל
ה-T2 בצביעה שמאפיינת את ילדי הפרחים של סוף שנות ה-60