עצוב כמה שמצחיק כל העניין הזה עם החוק לספורט מוטורי. את מרוצי אשקלון בזמנו ארגנתי אני, ללא חוק, ובתמיכה ושמירה של המשטרה. אחר כך פתאום זה הפך ללא חוקי. אז עכשיו לאחר הריון אינסופי יש חוק, שעוסק בבירוקרטיה של למי מותר מה, ובכלל לא בכללי המרוץ. את זה משאירים לעמותות המארגנות, וזה דווקא טוב. אבל מה לעשות שהחוק קובע בין היתר שחייבים רישיון לנהוג במכונית במרוץ, אפילו במרוצי ג'ימקאנה עממיים? נו טוב, גם כשרציתי לצלול נאלצתי להוציא רישיון צלילה. אבל הנה ההבדל – כדי לקבל רישיון צלילה, אתה צריך ללמוד לצלול: טכניקות שונות, התמודדות עם סכנות בים, תרגול מעשי ועוד. אבל מה צריך לעשות כדי לקבל רישיון נהיגת מרוץ? לומדים את החוק לנהיגה ספורטיבית. בחיי! לא כללי מרוץ, לא זהירות במרוצים, לא איך עוקפים או מה עושים כשנעקפים – נאדה – את החוק. למשל – לכמה זמן תקף רישיון מרוץ. חשוב מאוד, לא?
צילום: רונן טופלברג

אבל אין רע בלי טוב, והטוב הוא שחברת 'מסלולים' לקחה על עצמה להעביר כמה שיותר אנשים את הקורס. היא מארגנת ימים מרוכזים, בהם מגיעים אופטומטריסטים לבדיקת העיניים הנחוצה וניידת למבחן מאמץ (שני הדברים ההגיוניים היחידים). אחריהם לקח את הבמה (ביום בו אני עברתי את הקורס) ירון אדרי, מדריך השולט היטב ברזי החוק, הבחינות והמרוצים. חצי יום, בחינה קלה – ויש לכם רישיון מרוצים. וכך, 40 שנה לאחר שהוצאתי רישיון מרוץ בקנדה, אני אוחז ברישיון מרוץ ישראלי כשר למהדרין. מומלץ לכל מי שרוצה אי פעם לנסות לנהוג בתחרות. כדאי לעשות את זה מהר, כי יש סיכוי שהרשות תכביד את תנאי הרישיון.