מבחינת מדינת ישראל, או ליתר דיוק, רשות המיסים של מדינת ישראל, העולם המוטורי הדו-גלגלי מתחלק לשניים: קטנועים ואופנועים, כאשר ההפרדה בינם מתבצעת לפי הגדרה פיזית – האם מבנה השלדה מאפשר הצמדת ברכיים או לא. וההפרדה הזו היא לא פריט טריוויה למסווגי טובין בלבד – קטנועים נתפסים כ"כלי תחבורה בסיסי", וככזה משלמים מס קניה מופחת של 40% בלבד, לעומת 72% על אופנועים.

אולם בשנים האחרונות מתחילה להיטשטש ההפרדה הזו, עם הופעתם של קטנועים חזקים יותר ויותר – ומהצד השני הפופולאריות הגואה בארץ של אופנועים קטנים, פשוטים וזולים יחסית. מגמות אלו ערערו את ההפרדה של רשות המיסים בין אופנועים וקטנועים, וצעד ראשון בעניין ראינו עם שינוי תקנות הרישוי הדו-גלגלי, שהעלו את מדרגת הרישוי הבסיסית מ-50 סמ"ק ל-125 סמ"ק. אז הוחלט ברשות המיסים להעניק את הטבת המיסוי גם לאופנועים במדרגת הרישוי הבסיסית (עד 125 סמ"ק ו-14.7 כ"ס). שינוי זה יצר מיד יש-מאין שוק חי ותוסס של אופנועי 125 סמ"ק, שהיווה חלופה מלהיבה יותר – אבל גם בטוחה יותר (בזכות שלדה קשיחה יותר וגלגלים גדולים יותר) – לקטנועי ה-125 סמ"ק.

ועכשיו שוקלים ברשות המיסים לשנות את ההגיון לפיו ממוסים כל הכלים הדו-גלגליים בארץ. במקום שהקריטריון לקבלת הטבת מס יהיה פרט טכני אקראי – האם השלדה מפרידה בין רגלי הרוכב או לא – יעברו לקריטריון של הספק או נפח מנוע, מתוך גישה שהטבת מיסוי מגיעה לכלי תחבורה בסיסיים, בעוד כלים חזקים ומהירים מיועדים לספק כיף ולא רק פרקטיקה, ולכן לא זכאים להטבת מס.

אבל איך מבדילים בין כלי תחבורה בסיסי לכזה שהוא מותרות המיועד להנאת בעליו? זו בדיוק השאלה בה מתחבטים עתה במשרד האוצר, כשעל השולחן נמצאות מספר הצעות – לפי נפח מנוע, לפי הספק, ואף נוסחאות מורכבות יותר שכוללות יותר משתי מדרגות מיסוי.

אחת ההצעות, למשל, היא ליצור התאמה בין מדרגות הרישוי למדרגות המיסוי – משמע כלים בהספק של עד 33 כ"ס (שגם פטורים מתשלום "שווי שימוש" למס הכנסה) ישלמו מס קניה מופחת, בעוד כלים חזקים יותר ישלמו את המס המלא. יש בהצעה הזו הגיון בסיסי – 33 כוחות סוס הם הספק נאה, שמספיק לצורכי "התניידות", גם בכביש המהיר, ולכן אפשר לטעון שאף אחד לא "צריך" יותר מ-33 כ"ס, ומי שבוחר בכלי חזק יותר עושה זאת משיקולי כיף והנאה – "מותרות" במושגים ישראליים... המשמעות הפרקטית היא העלאת המס על הקטנועים הגדולים – ימאהה טי-מקס, סוזוקי בורגמן 650, הונדה סילבר-ווינג 600 ודומיהם – בכ-10,000-15,000 שקלים, תוספת שבוודאי תתגלגל לצרכן. מהצד השני אופנועי 250-300 סמ"ק יקבלו הטבת מס של כ-4,000-8,000 שקלים, בהתאם למחירם.

אולם העובדה כי באירופה השתנו מדרגות הרישיון כך שהגבול עובר היום ב-47 כוחות סוס, מציבה סימן שאלה לגבי בחירה דווקא במגבלת ההספק הזו. בעיה נוספת לה צריכים אנשי רשות המיסים למצוא פתרון הוא הצורך להתמודד עם כלים שייובאו עם הגבלות הספק קלות להסרה רק כדי לשלם מיסוי מופחת – בחו"ל לא נדיר למצוא אופנועי כביש ספורטיביים שההספק המרבי שלהם מוגבל לשליש ופחות מההספק המלא לטובת הטבת מס/ביטוח כזו או אחרת.

צריך כנראה לחכות ולראות מה תהיה ההחלטה הסופית – ומה תהיה השפעתה על השוק הדו-גלגלי המקרטע בארץ.