סיטרואן C3 דיזל
כולם טובים בלתת עצות, גם אנחנו. בעצם - בעיקר אנחנו, הרי בנינו באוטו מחלקה שלמה שלתת עצות זה תפקידה בחיים. למשל, על השאלה "איך לחסוך בדלק?". נפחו אוויר בגלגלים, הורידו משקל עודף, סעו במכונית קטנה יותר, לחצו בעדינות על הגז... עצות הגיוניות אחת-אחת - אבל מתי בדקנו אותן לאחרונה? החלטנו לבדוק בעצמנו חלק מהעצות היותר הגיוניות אותן אנו מעבירים לקוראינו בנושא חשוב זה של חסכון בדלק.

את העצות הלא הגיוניות בעליל (כמו: סעו בקיץ בלי מזגן, נפחו את הצמיגים מעל הלחץ המומלץ, סעו ב-50 קמ"ש, עשו דיאטה חריפה, העבירו להילוך סרק בירידות) השלכנו לבגאז' (ממילא אין להן משקל אמיתי) והתמקדנו בכאלו אותן ניתן ליישם: בחירת מכונית, תכנון זמן ומסלול, נהיגה רגועה (ללא תאוצות ועצירות מיותרות), נסיעה במהירות חוקית והימנעות מהעמסה של כל מטען מיותר.
החלטנו לבדוק אם זה אפשרי לשני נוסעים בוגרים, על מטענם, לנסוע בנוחות מתל אביב לאילת ולהגיע לנתוני צריכה ממוצעת של 30 קילומטר לליטר.

בחירת המכונית

כן, אנחנו יודעים שמכונית בוחרים בעת הקנייה, ולא לפני נסיעה שנתית לאילת. אבל זה לא אומר שזוג, שבבעלותו שתי מכוניות, חייב לרדת לאילת דווקא עם מכונית הפנאי המרשימה בה מתנהלת האישה ביומיום. אפשר לקחת לצורך זה גם את הקטנה יותר של הבעל – לא ככה? אנחנו החלטנו לבחור במכונית בגודל של סופרמיני, המרווחת ונוחה דייה לזוג נוסעים (ולא מעייפת כמכונית מיני קטנטונת). החלטנו גם שלא לבחור במכונית היברידית אותה בחנו פעמים רבות ומחירה הראשוני יקר למדי. אופי הנסיעה – בינעירונית – הביא אותנו לבחור במכונית בעלת מנוע דיזל. גם לגבי התיבה לא התלבטנו רבות: למרות שהח"מ ממש אינו אוהב לנהוג במכונית בעלת תיבה רובוטית חד-מצמדית, היא משלבת חסכון של תיבה ידנית יחד עם ההחלפה האוטומטית שנהגים רבים בישראל לא יכולים כבר בלעדיה. המשוואה, אם כך, הייתה פשוטה:
סופרמיני + דיזל + רובוטית = סיטרואן C3.

תכנון זמן יציאה

רבים מתעלמים מנקודה זו שהיא, לדעתי, חשובה ביותר כשמדברים על חסכון בדלק: תכנון שעות הנסיעה ומסלולה. נכון שלא תמיד ניתן לתכנן את תזמון היציאה לדרך, אבל גם כשאפשר רבים אינם מקדישים לזה את המחשבה הראויה, עניין שיכול לחסוך זמן רב – ודלק רב. יציאה מוקדמת לדרך, למשל, יכולה לחסוך את הפקקים בחציית גוש דן או להימנע מעומסים על כביש 6. וכמו שאומרים – זמן הוא דלק... במסלול שלנו, אם יוצאים ב-6 בבוקר מתל אביב, חוסכים את הפקקים המובילים לכניסה של כביש 6, כביש 6 נגמע בנחת וללא תנועה כבדה, עוקף באר שבע שקט, הירידה לצומת הערבה חופשייה ממשאיות ומגיעים לאילת עוד לפני החום הגדול (וזה חוסך גם בדלק על מיזוג). ולא רק הארנק מרוויח – מגיעים רעננים (כי העמידה בפקקים מתישה יותר מהנהיגה) וחוסכים לא רק דלק אלא גם כדורי ואליום – ומרוויחים חצי יום לפחות של זמן חופשה. שווה.

תכנון מסלול
איזו דרך קצרה יותר, היכן תעמוד פחות בפקקים, היכן מטפסים ליותר גובה בזמן הנסיעה? גם אלו שאלות שמשפיעות על צריכת הדלק. אך בעוד שתי השאלות הראשונות ברורות לכולם, השלישית דורשת הסבר. בעלייה מכונית צורכת דלק הרבה יותר מאשר בשטח ישר, והירידה שבאה אחר כך לא תחזיר את כל הדלק שאבד. אפילו במכונית היברידית שמנצלת חלק מהאנרגיה לטעינת מצבריה. לכן, ככל שהדרך מטפסת לנקודה גבוהה יותר, כך תצרכו יותר דלק בנסיעה. כך שנסיעה מתל אביב (גובה 0) לאילת (גובה 0) דרך באר שבע (כ-200 מטר), דימונה (כ-400 מטר) וכביש הערבה, תהיה חסכונית יותר מבחינה זו מאשר מהדרך היפה שעולה למצפה רמון המתנשאת לכ-800 מטר מעל פני הים.
צילום: דני פרומצ'נקו

יורדים לאילת
נסענו אליק ואנוכי, בעלי המשקל הממוצע (נו, טוב, אולי קצת יותר) יחד עם מטען קל המספיק בערך ליומיים חופשה. יצאנו קצת אחרי השעה 6 בבוקר, תדלקנו מלא, בדקנו לחץ אוויר. מחשב הדרך, שבזכרונו אגורה נסיעה עירונית בזבזנית, מראה שיש לנו 600 ק"מ טווח נסיעה. אנחנו עוד נפתיע אותו לטובה – אקדים את המאוחר ואכתוב שגם אחרי שחזרנו לתל אביב, 644 ק"מ מאוחר יותר ובלי לתדלק, הראה מחשב הדרך שנותר לנו טווח של 600 ק"מ.

עלינו לכביש 1, ממנו ל-6 וגלשנו במהירות 92 קמ"ש (המהירות בה צריכת הדלק הרגעית, לפי מחשב הדרך, הייתה הנמוכה ביותר). הטמפרטורה החיצונית עמדה על 27 מעלות, את המזגן כיוונו ל-23.5. פשרה טובה בין קריר לחסכוני (המזגן יונק את כוחו מהמנוע ולפיכך מעלה את צריכת הדלק ככל שהוא נדרש לעבוד קשה יותר). בדרך עוקבים אחר מד צריכת הדלק הרגעית. זו נעה בין-19-20 בעליות הקלות ועד מספרים גבוהים ביותר בירידות. אולם ברור לנו שממוצע הצריכה גבוה מהצופה. מה לעשות, באר שבע גבוהה מתל אביב.

מנסים לרגע לעקוב מקרוב אחר משאית עם קונטיינר, הצריכה משתפרת בלמעלה מ-2 ק"מ לליטר, אבל זה מסוכן ולא מומלץ לחלוטין. אחרי בדיוק 140 ק"מ, עוצרים לקפה בדימונה. הצריכה הממוצעת עד לכאן 25.0 ק"מ לליטר. טוב, זו הנקודה הגבוהה בדרך, מכאן זה אמור להשתפר. המהירות הממוצעת 82 קמ"ש, פחות מ-4.5 שעות לאילת. טוב מהממוצע שמשיגים בנהיגה מהירה יותר אבל בשעה הלא נכונה. קצת אחרי 8, הטמפרטורה עדיין על 27 מעלות. צל"ש לתכנון הזמן. ממשיכים. 11:25 ואנחנו באילת. מחשב הדרך מצביע על 27 ק"מ לליטר. הטמפרטורה מטפסת במהירות. 38 ומיד 39 מעלות. חצי שעה מוקדם יותר היינו מקבלים תוצאה טובה עוד יותר. צרכנו בדיוק רבע מיכל. אומנם לא הגענו ל-30 ק"מ לליטר, אבל גם 27 ק"מ לליטר היא תוצאה מצוינת.
צילום: דני פרומצ'נקו

חוזרים
טבלנו בים, ספגנו שמש, סעדנו, חיכינו שהטמפרטורה תרד קצת וחזרנו למכונית. היא להטה כמו תנור פיצה, המזגן יעבוד קשה עד שתיהפך לנעימה. החלטנו לנהוג בצורה פחות חסכונית. זאת אומרת, מזגן על 22 מהירות על 95. כמו כן החלטנו שאם תהיינה משאיות בדרך, נעקוף אותן בקיק דאון בריא ולא בצורה המתונה בה נקטנו בדרך הלוך. התנועה כבדה יותר. בעיקר המשאיות בעלייה מצומת ערבה, ביציאה מבאר שבע ובתנועה איטית ליד תל אביב. התוצאה? ממש כמו שאתם חושבים – רק 21.2 ק"מ לליטר עד דימונה (הנקודה הגבוהה במסלול), ו-23.4 הממוצע עם ההגעה לתל אביב. סך הכול נסענו 692 ק"מ על חצי מיכל דלק, וצרכנו קצת יותר מחצי מיכל המכיל 50 ליטר. יכולנו לשפר את התוצאה בדרך חזרה – עם נסיעה קצת יותר מתונה ויציאה מאוחרת יותר מאילת.
בקיצור, מנוע דיזל ותיבה ידנית (או רובוטית) על מכונית קצת קטנה יותר, תכנון זמן ונסיעה רגועה חוסכים כסף. הרבה כסף.