בשנת 2001 כשהגעתי לראשונה למגזין 'אוטו', לא האמנתי שאפגוש אישיות אצילית שכמותך. ישבנו דלת לצד דלת כ-5 שנים, אתה ליד רני פלג ואני ליד השירותים. מושגים בעולם הרכב והדו-גלגלי שאני לא ידעתי לבטא, השתמשת כבדרך אגב ועל כל שאלה שלי השבת בסבלנות השמורה רק לך.

תמיד ידעת לפרגן לי בענק על פועלי במגזין, אך מבחינתי הפרגון הגדול ביותר היה ביום בו באת אליי והתייעצת איתי על אתר אופנועים שאתה מתכנן להעלות לאוויר. שאלת אותי אם תהיה הצדקה לקיום האתר ואני בלי להסס עניתי שמספיק שיידעו שזה שלך.

קשה לי להתרגל לריק הגדול שהשארת ועל כך שלא תחזור למערכת, זה פשוט מרגיש לא טבעי. אבל יותר מכל אני מודה לך על הזכות ללמוד ממך את המושג "מקצוען אמיתי".
טל, כולנו אבלים על מותך, נתגעגע מאוד.
תנוח על משכבך ותישאר בליבנו לעד שביט.

שלום, רוכב.