לטל היתה תמיד חיבה למכוניות (וגם טנדרים) מתוצרת ארה"ב. כאן, במבחן לקורבט
טל שביט איננו. הילד הנצחי של עולם הרכב המקומי עזב את כולנו, בזמן שהוא עשה את הדבר שהוא הכי אהב – לרכב על אופנוע. את האיש שהיה באור הזרקורים התקשורתי של עולם הרכב והדו גלגלי אין צורך להציג, כל מי שמתעניין בתחום יודע מי הוא טל שביט. אבל כן הייתי רוצה לנסות ולהסביר לכם מי היה האיש שכבר לעולם לא תכירו. איש שהערצתי בתור קורא, הערצה והערכה שגדלה עוד יותר לאחר שהפכתי לקולגה שלו במגזין.
***
על החלק שהיה באור הזרקורים אין צורך להאריך במילים – אחד מכתבי הרכב המוכשרים ביותר שהיו כאן, איש שידע לכתוב בצורה מעניינת על כל דבר, ולא משנה עד כמה משעמם הוא יהיה. תמיד ידענו שהוא זה שיגרום לקורא, ולנו, לחייך: אופנוע, מכונית, משאית – הכל יעבור תחת ידו ויהפוך לחגיגה של מילים ודימויים. שביט היה גם מגיש וידאו מוכשר שעובר מסך נהדר, שיודע לצחוק על עצמו וגם עלינו, ומקבל כל דבר בחיוך. האיש שנלחם את שפע מלחמות הכלים הדו גלגלים ולא ויתר אף פעם.
את כל זה אתם כבר יודעים. אבל מה שרובכם לא מכירים הוא את האיש מאחורי השם, שהיה גדול עוד יותר. שביט היה אינציקלופדיה לנושאי רכב, כזה שאם מישהו במערכת לא היה בטוח במשהו, בין אם לצורך כתבה, ידיעה או סתם ויכוח, בסוף זה תמיד נגמר בטלפון לאיש שידע הכל (ומה שלא ידע היה שמח לבדוק ולחזור עם תשובה – כי גם הוא רצה לגלות משהו חדש). לא משנה אם זה היה נתון נפח תא מטען, תמונה שלא הצלחנו להשיג או סיסמא לאתר ההודי של יצרן עלום שם – לטל תמיד הייתה תשובה והוא שמח לחלוק את המידע עם כל מי שרק ביקש. ואנחנו ביקשנו, והרבה.

טל אהב אופנועים, ואהב מכוניות, ובשנים האחרות גם אהב את הים והפליג להנאתו, גם בצורה תחרותית. הוא אהב צילום, לאכול ולבשל אוכל טוב, הוא אהב מוזיקה ואם אי פעם ישבתם איתו במסעדה שניגנה משהו קצת יותר איכותי מסתם מוזיקת רקע, הייתם מקבלים מיד את השאלה "מי הזמר!" (ואם לא ידעתם, הייתם מקבלים הסבר מלא של מי, מה, כמה ואיפה).
הוא היה איש שיחה נהדר, על כל נושא שרק תרצו, ובעל ידע נרחב ביותר תחומים ממה שאפשר לדמיין. הוא היה וכחן רציני שלא קל לשכנע אותו בטעותו (המאוד נדירה), ובעל סבלנות אדירה להסביר דברים או להעמיד אנשים על טעותם. ולא משנה אם זה היה לקולגה, לאיש ששואל שאלה באמצע הצומת או לגולשי הפורומים הרבים ברשת בהם היה פעיל. הוא עקב אחרי תחום הרכב והדו"ג דרך עשרות אתרים, ישן מעט ועבד הרבה, ונרדם בכל פעם שהיינו עוצרים במבחן דרכים ליותר מעשר דקות.

צילום: תומר פדר, גיא רוטקופ
עוד מסע באנגליה, יגואר XKR אחת שקיבלת לשבוע והשאירה פס ארוך והרבה עשן לעדשה. כמובן ששביט התנדב לבצע את הזינוק המעושן שוב ושוב...
שביט גם היה מאחר כרוני, שתמיד היה מתרץ תירוצים קפקאיים ומצחיקים על הסיבות לאיחור – והוא אף פעם לא מסר כתבות בזמן. כאשר היה מתבקש למסור כתבה עד יום ראשון, היה צוחק ואומר שהוא עסוק בסוף השבוע, ומבטיח שימסור אותה עוד ביום חמישי. אחר כך היה עונה לטלפון רק בראשון בצהריים ומסביר בשלל תירוצים ש"מחר, לכל המאוחר, הכתבה תימסר". במקרה הטוב, ביום רביעי, דקה לפני סגירת הגיליון, הכתבה הייתה מגיעה. אבל ידענו שלא משנה כמה מאוחר הן יגיעו, הן יהיו כתובות נהדר ולא ידרשו עריכה כלל. יצירה מוגמרת שכל מה שנשאר זה למסור אותה לקורא, שוודאי מחכה לה בכיליון עיניים. אני יודע שבתור קורא אני חיכיתי להן, תמיד. למבחנים, לטורים ולכל מה שהשם "טל שביט" היה חתום עליו.

***
טל אהב לתפוס טעויות שלנו במגזין ובמיוחד באתר, אבל היה מכחיש בשלל תירוצים כאשר תפסנו טעות שלו. הוא היה אחד האנשים המבוגרים במערכת, אבל התנהל לא פעם בצורה ילדותית יותר מצעיר הכתבים. לאחרונה הוא עשה זאת כאשר צילמנו את כתבת אוטו השנה. ביקשנו ממנו שיישאר בסביבה כדי לצלם את ה-370Z בה נהג באותו זמן, כי עוד רגע נסיים את הצילום הנוכחי. הוא אמר "בסדר" ונעלם בכביש הגלבוע המפותל עשר שניות לאחר מכן. זה היה שביט. הוא ידע שנכעס כאשר יחזור, וידע שלא באמת נצליח לכעוס לאורך זמן.
כאשר היה נשאר בסביבה לצילומים, לא היה קל לצלם איתו, כי הוא ידע יותר טוב מהצלם איך צריך לעשות העבודה ולא פעם הוציא מדעתו את האיש מאחורי העדשה. הוא אהב לצלם תמונות מלמטה, והבדיחה הקבועה במערכת הייתה שלא משנה מה מצלמים, שביט יציע לצלם "בוא תראה, מלמטה, ממש מהרצפה, זה נראה נהדר – כמו שאנחנו אוהבים ואף פעם לא עושים". במערכת קראנו לזה "זווית שביט", והוא – שהכיר את הבדיחה – עדיין היה מציע בקביעות שאולי נצלם מלמטה. יש דברים שלא משתנים.

אחד הימים היותר זכורים לי איתו הוא מבחן למרצדס SL55AMG. טל היה זה שכתב ואני ועוד כמה אחרים יצאנו כדי לטעום מה-AMG הזו גם כן. החוק הבלתי רשמי אומר שמי שכותב נוהג הכי הרבה, אבל שביט שמח לפנות את המקום מאחורי ההגה בעבורנו. למעשה לא אגזים אם אקבע שנהגנו באותו יום יותר ממנו, ובסוף היום הוא רשם בסבלנות את ההתרשמות של כולנו. אני לא יכול לחשוב על אף אחד אחר שהיה כל כך נדיב עם אחרים במכונית כל כך טובה. הוא גם נהג בצורה אגרסיבית למדי לא פעם, וכמעט גרם לי להקיא את נשמתי במבחן ה-24 שעות ללקסוס LS460 בכבישי הצפון. מה שלא מנע מהלילה ההוא להיות נהדר.
***
שביט היה אחד האנשים שהכי נהניתי לעבוד איתם, קולגה עם רזומה אדיר שלא הולך עם האף למעלה, למרות שיש לו כל הצדקה לעשות זאת. אדם ענק, שאהב אנשים (ובמיוחד את ילדיו בהם התגאה לא-פעם), ואיש מהסוג שאתה שמח שיצא לך להכיר.
צילום: תומר פדר, גיא רוטקופ
מבחן למרקוס באנגליה, גם שם הוא שמח לפנות לנו את מושב הנהג כדי שכולם יספיקו לנהוג
אז טל, אומנם אתה כבר לא כאן כדי להקשיב, אבל דע שאני שמח נורא שהכרתי אותך, ועצוב כל כך שעזבת אותנו, את כולנו, מוקדם כל כך. אני אתגעגע אליך בכל יום, ואני יודע שאת המקום שהשארת שום דבר כבר לא ימלא.
ואם גרמתי לכם להזיל דמעה, כמו הרבות שזלגו בזמן שכתבתי את השורות האלו, אז דעו שבמקרה הטוב הצלחתי לשפוך עבורכם אור רק על חלק מהאיש שאיננו. טל שביט.